פגם בהכרעת הדין: אף מילה על המחדל הפיקודי
מקרה אזריה הוא בפירוש תולדה של חלל ריק מבחינת הזירה והשליטה הפיקודית. אי התייחסותה של השופטת למחדל הזה כמצב תורם לירי של אזריה, מהווה פגם בהכרעת הדין. ההרשעה איננה סוף פסוק - פרשת אזריה לא תיעלם בקרוב מחיינו
היו צעקות על מטען, עולה מכמה עדויות במשפט אלאור אזריה. "מטענים זה דבר ששייך לעידן אחר", אומר המ"פ, מומחה לטרור במזרח התיכון. "מגיע לו למות", קובעת השופטת שאזריה אמר לשכנו באירוע בטרם דרך את נשקו וירה. "לאמירה הזאת יש משקל ראייתי עצום... זו היתה סכנה מדומה ולא אותנטית", היא קבעה. מסתבר שהאמירה הזאת של אזריה בטרם ירי היא "לב ליבו של התיק".אין ספק. הרשעתו בהריגה של אזריה היא הכרעת דין למופת, בנויה לתלפיות, לגבי מקרה מוות שאירע בבית מרקחת. לכן את הכרעת הדין מלוות שתי תחושות שאינן קשורות להבט המשפטי הישיר: האחת, שלמרות ההוכחה הסטרילית כי אזריה אכן גרם למות המחבל בירי שלו, ושלא התקיימה סכנה ממשית – למרות זאת יש תחושה של אי-צדק.
אלאור אזריה בבית הדין. פרשת אזריה לא תיעלם בקרוב מחיינו.
צילום: פלאש 90
עם כל הכבוד לכבוד השופטים, הרג ללא סיבה זה דבר שמזדקר מיד לעין וללב. ההגדרה של השופטת כי בליבו של אזריה התקיימה "מחשבה פלילית" מעוררת ספקות. במקרה אזריה, עובדה שגם כבוד השופטת הלר הגיעה למסקנותיה רק בעקבות חקירות רבות של הרבה עדים וצפייה במצלמות מכל הזוויות.
התחושה השניה היא, שאלאור אזריה וצוות ההגנה שלו לא פעלו נכון. האם הם פעלו כפי שפעלו בלחץ סביבה פוליטית ציבורית, שניסתה להפוך את אלאור אזריה לכלי ניגוח נגד צה"ל וצמרת הפיקוד שלו? בכל אופן, אזריה לא מצטייר כמי שדבק מלכתחילה באמירת האמת ביושר. הכיוון של לתקוף את מפקדיו ביחידה קיבל עדיפות על פני מסירת עדות כנה וישרה, שיכולה לכלול גם הודאה בשיקול דעת מוטעה.
אלאור אזריה: סיכום האירועים: (עריכה: עלאא עאקלה)
בסך הכל, המקרה של אזריה התנפח מעל ומעבר לכל פרופורציה בגלל התגובות הנמהרות של צה"ל ובייחוד של שר הביטחון יעלון מיד לאחר האירוע בעיקר אחרי פרסום סרטון 'בצלם'. מדובר בפיגוע פוליטי חברתי חמור ביותר שנגרם לא בגלל שאזריה הרג מחבל פצוע אלא בגלל התגובה המבוהלת של צה"ל ושל יעלון לסרטון 'בצלם'. בפסק דין כפר קאסם לא מוזכרים ערכים אלא פקודות. הטבח בכפר קאסם לפני 60 שנה התרחש בגלל היווצרותו של עולם פקודות מסוים. ממג"ד למ"פ למ"מ נוצרה פעילות צבאית שהובילה לטבח של 49 בני אדם. הטבח נפסק גם הוא בעקבות פקודת "חדל".
מפגין קורע את חולצות כששומע את דברי השופטת. תחושה של אי-צדק.
צילום: קובי ריכטר/TPS
מקרה אזריה הוא בפירוש תולדה של חלל ריק מבחינת הזירה והשליטה הפיקודית. כתבתו של עומרי אסנהיים ב'עובדה' מוכיחה זאת. אי ההתייחסות של השופטת למחדל הזה כמצב תורם לירי של אזריה, מהווה פגם בהכרעת הדין.
עורך דינו של אזריה בדרכו לבית הדין. אלאור אזריה וצוות ההגנה שלו לא פעלו נכון.
צילום: גדעון מרקוביץ
יש משהו מצער בכך, שהכרעת הדין לא מכילה בתוכה שום הפתעה. הכל כל כך צפוי, כאילו כל הפרסומים המוקדמים התגשמו. איך אמרה המומחית הצבאית כרמלה מנשה: "השופטת בעצם נותנת גיבוי לדברים שאמרו יעלון ואייזנקוט מיד אחרי המקרה שמדובר באירוע חמור". אין תחושה שאולי לשופטת הלר היתה איזו חשיבה מקורית ולו גם לגבי סעיף קטן אחד. אדם שקול ורב נסיון כמו אפרים הלוי בראיון בספטמבר השנה, אמר: "במקרה אזריה נעשתה טעות – הן על ידי הרמטכ"ל והן על ידי שר הביטחון – שמיהרו להצהיר פומבית במקום לומר שקודם נדרש הליך משפטי וחובה לתת לו את הזמן הדרוש... מרגע שנעשתה הטעות אי אפשר היה להכיל את זה".
ההרשעה בהכרעת הדין היא שלב במשפט. היא איננה סוף פסוק. פרשת אזריה לא תיעלם בקרוב מחיינו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם