אם אזריה היה מזוכה הצבא היה מתפרק לרסיסים
אם בית הדין היה מזכה את אזריה היינו חיים בעולם מפחיד. השופטים שמרו על קוד מוסרי עליון וחינכו את החייל שהרג על דעת עצמו. וגם, לאן תיתפתח חקירת נתניהו?
הכרעת הדין במשפט החייל היורה אלאור אזריה עשתה אותי גאה במדינה שלי. שלושה שופטים חכמים בבית הדין הצבאי דנו במקרה חמור ומצער, שבו חייל לקח את החוק לידיו והרג מחבל גוסס, והעמידו אותו במקומו הראוי. השופטים שמרו על המסגרת הנכונה, וביצרו את הנורמות ואת כללי המשחק מול מי שבא או יבוא להפר אותן. הם שמרו על קוד מוסרי עליון ועל סולם ערכים נכון. זהו צה"ל של כולנו, ששופטיו חינכו השבוע את החייל שהרג על דעת עצמו - והרשיעו אותו פה אחד.
אלאור אזריה: סיכום האירועים (עריכה: עלאא עאקלה)
ביומיים האחרונים מאז הכרעת השופטים, בולטים האנשים שהובילו את ההתנגדות למשפט אזריה. אין טעם להתייחס לחבורה הפנאטית של לה־פמיליה ולנספחים אליה, שהפגינו ליד הקריה ביום רביעי וקראו סיסמאות גזעניות בתוספת השיר הנאלח: "גדי גדי תיזהר, רבין מחפש חבר". אין לי מושג עד לרגע זה מדוע השוטרים שעמדו חצי מטר מהמפגינים האלה לא עצרו אותם מיד, ומדוע הפרקליטות לא הגישה נגדם עוד באותו יום כתב אישום על הסתה לרצח הרמטכ"ל.
אבל יש גם אחרים, שעוד אפשר להתווכח איתם. חבר הכנסת אורן חזן, שבא לעשות פריימריז בבית הדין ומציע חנינה לאזריה, אמר שהוא חרד לנתוני הגיוס בעקבות המשפט וההרשעה. יואב אליאסי, 'הצל', הוסיף שצה"ל ייהרס אם לא יהיה זיכוי. אני דווקא חושב שצה"ל היה מתפרק לרסיסים אם בית הדין היה מזכה את אזריה.
במקרה כזה היינו חיים בעולם מפחיד. השופט אליהו וינוגרד כתב בדו"ח על מלחמת לבנון השנייה כי "ערכי צה"ל החשובים למדינה יחלחלו לתוך החברה, כמו עמוד האש ההולך לפני המחנה". אם אזריה היה מזוכה, דווקא הערכים של לה־פמיליה וארגון 'להבה' היו חודרים לתוך החברה, שגם כך הופכת להיות מנוכרת וגזענית מיום ליום.
כאן גם ניכרת גדולתו של הרמטכ"ל הנוכחי, גדי איזנקוט, שלא התכופף ולא נכנע ולא הוריד את הראש לרגע מפני הרוח הרעה שנשבה מכיוון ראש הממשלה, שר הביטחון ושרים בכירים אחרים שזרמו עם ההמון הזועם. זה לא עניין פשוט ומובן מאליו. הרמטכ"ל כפוף לדרג המדיני. עתידו ועתיד הצבא תלויים בו. הלחצים קשים. תאמינו לי שהכי קל היה לו לחבק את החייל אזריה ולקרוא לו "הילד של כולנו". אבל איזנקוט לא ויתר עד הרגע האחרון. הוא ידע שהוא צריך להציב קווים אדומים, לשמור על הגבול בין מותר ואסור ולהבהיר שיש בצבא היררכיה ונהלים ברורים. משה (בוגי) יעלון, שר הביטחון ששילם מחיר מוקדם על אמירות דומות, הזהיר לאחרונה ש"צבא בלי חוקים היה הופך לדאעש".
בנימין נתניהו, ליברמן, נפתלי בנט ושרים אחרים שיחקו משחק מסוכן לאורך כל הדרך. הם עוררו ניכור כלפי הרמטכ"ל ומפקדי הצבא האחרים. הם כמעט הוציאו מידיהם את הסמכות. נתניהו טלפן לאב צ'רלי אזריה, אחרי שהבין שרוב הציבור מעדיף מחבל מת על מחבל גוסס. נתניהו עודד את האב והבטיח כי החייל יזכה למשפט יסודי והגון. זה לא שכנע את בני המשפחה והמקורבים, שהטיחו בפני שלושת השופטים בקריה אחרי הכרעת הדין "שמאלנים" ו"משחק מכור".
נתניהו חייב לגלות מנהיגות אחראית ושקולה ולשמור היטב על המדינה והחברה. נתניהו יודע לצאת נגד האליטות, השמאל, התקשורת, הערבים והאקדמיה, ולרכוב על גלי הסכסוכים הפנימיים שהוא יוצר. אבל צבא זה לא משחק פוליטי. ראש הממשלה חייב להשגיח בכל כוחו על הממלכתיות של הצבא, ולהגן על החלטותיו היסודיות והמנומקות של בית הדין. בעיקר מול אלה שמאיימים "לזעזע את המדינה" כאילו ישראל היא היציע המזרחי באצטדיון טדי. מציאות שבה שופטים צבאיים חוששים מבריונים שיפגעו בהם היא חרפה, צעד נוסף לאובדן המבנה הדמוקרטי במדינה.
וליברמן? בתפקידו הקודם כחבר כנסת באופוזיציה הוא הגיע לבית הדין ביפו, נעמד ליד המפגינים בחוץ, ותקף את הפרקליטות הצבאית ואת בית הדין שמעמידים לדין את החייל אזריה. היום ליברמן הוא שר הביטחון וקורא לכבד את ההכרעה של בית הדין, לשמור על איפוק ולא להשתלח בצה"ל וברמטכ"ל. איך אפשר לקחת ברצינות אדם שמשנה דעה בגלל תפקיד ומיקום פוליטי? אני במקומו הייתי שותק.
שאלתי השבוע פוליטיקאי בכיר מדוע נתניהו, שטוען בעקשנות כי "לא יהיה כלום כי אין כלום", צריך להצטייד בסוללה של עורכי דין יקרים. "אם היו אומרים לי שגנבתי שקל הייתי בא למשטרה בלי עורך דין, כי אני יודע שלא גנבתי", שחתי לו.
הפוליטיקאי ענה לי בסיפור על אחת החוויות המשטרתיות שעבר לפני הרבה שנים. האיש נקרא לחקירה על איזו הדלפה שכל שרי הממשלה נחשדו בה בשעתו. מכיוון שהוא לא היה המדליף הוא נכנס לחדר החקירות שמח וטוב לב, והיה משוכנע כי יצא מהמקום בתוך רבע שעה, אחרי שישתה כוס תה ויחליף כמה שאלות קצרות ופטפוטי סרק על כדורגל עם החוקרים.
להפתעתו, החקירה לא הייתה בילוי בפארק. החוקרים לא חייכו, והשאלות העמידו את הפוליטיקאי במבוכה. ברגע שהתיישב על כסאו הטיחו בו החוקרים ש"אנחנו יודעים בוודאות שאתה האיש שהדליף את המידע החסוי".
האיש נבהל. "מה פתאום? על מה אתם מדברים", שאל.
"אתה דיברת עם העיתונאי הזה בתאריך הזה והזה בשעה הזו והזו", ענו לו החוקרים.
"יכול להיות, אני לא זוכר", ענה הפוליטיקאי בהיסוס.
"אההההה, אתה לא זוכר", השיבו לו החוקרים בציניות, ושלפו מולו פלט שיחות שהשיגו מ'בזק' (אז עוד לא היו טלפונים סלולריים ולא הוצגו שיחות מוקלטות).
הפוליטיקאי הבכיר נכנס למבוכה. הוא חשש שהסתבך על לא עוול בכפו. העיתונאי הערמומי, התברר לו בהמשך, טלפן לכל השרים כדי לטשטש את עקבות המקור. בן רגע הפך האיש מנחקר לחשוד, אחרי שהודיעו לו שהוא נחקר באזהרה.
הפוליטיקאי שבא למשטרה נינוח, יצא מדוכא. לדבריו, הוא הבין כיצד אנשים לא מנוסים יכולים ליפול בתרגילי חקירה פשוטים, להיקלע לצירופי מקרים לא מוסברים, או סתם לעמוד בפני חוסר יכולת להוכיח משהו. "לך תדע כמה אנשים יושבים בכלא בגלל הסיבות הללו", הוא נאנח.
בסופו של דבר עלתה המשטרה על המדליף האמיתי, אחד הפרקליטים שהחומר התגלגל לידיו בתוקף תפקידו באותה הפרשה. התיק נסגר.
אין לי מושג לאן תתפתח החקירה של נתניהו, והאם גם התיק הזה ייסגר בסוף או לא. נתניהו עצמו הציע בישיבת סיעת הליכוד ביום שני ליריביו בשמאל ובתקשורת לקחת את המספריים מהחייט או משהו כזה. נדמה לי שהוא צריך לפנות דווקא לשרים שלו, שכבר תופרים חליפות חדשות. אם התיק נגד נתניהו יתפוס תאוצה ויגרור גם כתב אישום, נתניהו ייאלץ להתפטר אף שהחוק לא מחייב זאת. הלחץ הפנימי והציבורי במקרה כזה לא יאפשר לו לנהל משפט פלילי מתוך לשכת ראש הממשלה. יש גבול.
במקרה כזה ייבחר לנתניהו מחליף בתוך שורות הליכוד. מי זה יהיה? השרים מדברים על פריימריז שבהם ישתתפו כל הבכירים בליכוד, שאינם מוכנים לוותר על ההזדמנות ולא ירצו לחכות לסיבוב הבא. ספרתי עם אחד השרים תשעה אנשים שירצו להתמודד על ראשות הליכוד: ישראל כץ, גלעד ארדן, מירי רגב, גדעון סער, צחי הנגבי, דני דנון, משה (בוגי) יעלון, יובל שטייניץ וניר ברקת. במקרה כזה, איש מהמתמודדים לא יוכל לקבל 40 אחוזים מהקולות כדי לעלות לסיבוב השני, ולכן רק שניים יעלו, אלה שישיגו את מספר הקולות הגבוה ביותר.
מי הם יהיו? איש לא יודע ברגע התיאורטי הזה. אני כן יודע שיש כאלה שמתקשים להירדם. האפשרות שעוד זמן קצר הם אולי ישבו על כיסא ראש הממשלה ויגשימו חלום שרקמו עשרות שנים - מדירה שינה מעיניהם. ואלה לא אנשי האופוזיציה.
אקו"ם