שנה להסכם הגרעין: האם הוא כל כך רע לישראל?
על פני השטח נראה שהאיראנים מכבדים את התחייבויותיהם אחת לאחת, אך מומחים מעריכים כי הדרך להפרת ההסכם קצרה ורבות בו הפרצות. העין צריכה להישאר פקוחה
שנה אחרי שהסכם הגרעין עם איראןנכנס לתוקף, בישראל עדיין לא יודעים באופן חד־משמעי אם הוא רע או טוב מבחינתנו. באופן רשמי ישראל ממשיכה להתנגד להסכם, כנראה בעיקר בשל ההנחה שאיראן שמרה כמה מתקני גרעין סודיים שאינם ידועים לפקחי האו״ם. אבל להסכם יש גם יתרונות. ניתוח מרתק של שנת ההסכם הראשונה נערך לפני ימים אחדים במסגרת 'בימת מודיעין' של המרכז למורשת המודיעין ו'ישראל דיפנס'.
תא״ל במיל' אמנון סופרין, לשעבר ראש אגף המודיעין במוסד, פירט בתחילה את הצדדים המוכרים יותר והמוכרים פחות של ההסכם שנחתם בין איראן והמעצמות. ההסכם נחתם חצי שנה לפני שנכנס לתוקף, כבר בקיץ 2015. כפי שהסביר סופרין, איראן התחייבה לרמת העשרה נמוכה של אורניום לתקופה של 15 שנים, לא לבנות מתקני העשרה נוספים, לצמצם באופן משמעותי את מספר הצנטריפוגות הפעילות, ולהשבית את כור המים הכבדים באראק.
ההסכם קובע כי לפקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית תהיה גישה חופשית לכל מתקן באיראן בכל שלב שירצו, ויופעלו שם מצלמות ב־15 השנים הקרובות. לאחר שאיראן תעמוד בכל ההתחייבויות הללו יוסרו מעליה בהדרגה כל הסנקציות, בעיקר הכלכליות, וכן אמברגו הנשק, והיא תחזור לחיק משפחת העמים. יישום ההסכם החל בינואר 2016, ולפי הדו"ח של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית ממאי 2016, טהרן מיישמת את כל התחייבויותיה. האיראנים אכן הפחיתו את מספר הצנטריפוגות ופירקו את ליבת כור המים הכבדים באראק, מילאו אותו בבטון והשביתו אותו מכל פעילות. הם צמצמו את מלאי האורניום באיראן ל־300 קילוגרם, ולמעשה הם עומדים בכל מה שנקבע בהסכם.
מה לא נכלל בהסכם? שני דברים זניחים לכאורה, אבל לישראל הם חשובים מאוד: איסור פיתוח טילים ארוכי־טווח, ואיסור תמיכה בטרור. עוד נאמר בהסכם שאיראן יכולה להעשיר אורניום תחת מגבלות אך עליה לדלל אותו מחדש ולהחזירו למאגרים, כדי שלא יוכלו להשתמש בו. הם עושים זאת בצמוד למתקן העשרה בנתאנז. גם התנאים הללו יוגבלו לתקופה של 15 שנים.
לפי דיווח בארה"ב, אחרי יישום ההסכם נחתם הסכם חשאי בין האמריקנים לאיראנים, הכולל שלושה סעיפים עיקריים: ראשית, האמריקנים יסירו את ההאשמות התלויות ועומדות נגד 21 לאומנים איראנים, ובתמורה ישחררו האיראנים ארבעה שבויים אמריקנים. שנית, תבוצע העברה של נכסים איראניים שהוקפאו בארה"ב במסגרת הסנקציות שהוטלו אחרי המהפכה. שלישית, ארה"ב תתמוך בהוצאת הבנקים האיראניים מהרשימה השחורה ותאפשר להם לנהל פעילות פיננסית מלאה.
בפועל, ההסכם הזה סיפק לאיראן דחיפה כלכלית משמעותית מאוד. כל החברות הגדולות רצות לחתום על הסכמים איתה; 250 אנשי עסקים - וגם ראש ממשלת איטליה - מגיעים וחותמים על שורה של הסכמים עם רוחאני; חברות התעופה הגדולות 'בואינג' ו'איירבוס' מתחייבות לספק 170 מטוסים חדשים לחברות התעופה האיראניות; האינפלציה יורדת, המטבע מתייצב, המערב מגיע לעשות עסקים באיראן. אולם ארה"ב לא הסירה את הסנקציות הבילטרליות מעל איראן שאינן קשורות לגרעין, ובעיקר את הפעילות בדולרים. בסוף החודש הייתה אמורה להסתיים חקיקה בנושא הסנקציות, והקונגרס החליט להאריך אותה לעשור נוסף. עכשיו החקיקה ממתינה לאישור או לווטו.
האיראנים מנצלים את הפרצות וממשיכים לפתח את היכולות הטיליות שלהם. הם ערכו ניסוי של שיגור טיל ל־1,400 ק"מ, וסגן מפקד משמרות המהפכה, האחראי לפיתוח התחום במערך המבצעי האיראני, אמר שהטיל הזה יכול לפגוע בכל מקום המאיים על איראן.
מה עושות המעצמות בתגובה לניסויים? הן מנסחות מכתב ובו הן מבקשות מאיראן להימנע מפיתוח יכולות מהסוג הזה בשמונה השנים הקרובות. באיראן עונים שהטילים נועדו להגנה ואין כוונה התקפית, אף שבנתונים שאנחנו מכירים כל טיל כזה יכול לשאת ראש גרעיני.
ניצול נוסף של הפרצות נועד למנף את כוחה של איראן בתוך המזרח התיכון. מדובר בשתי זירות עיקריות - סוריה ותימן. הרפובליקה השיעית היא אחת משלוש הרגליים שתומכות באסד בסוריה (לצד רוסיה וחיזבאללה), וכמובן נותנת חסות לחיזבאללה. בלחימה בתימן הם תומכים בחות'ים בעימות עם הסעודים והקואליציה שלהם.
רוחאני וחבורתו ממשיכים לתמוך בטרור מול ישראל. בפברואר 2016 הבטיחו האיראנים שכל פלסטיני שיבצע פיגוע נגד ישראל יקבל מענק של 700 דולר, ו־3,000 דולר יינתנו לכל משפחה שביתה ייהרס על ידי ישראל. למרות החתימה על ההסכם, חמינאי ממשיך לדבר על "מוות לאמריקה", ובמקומות מסוימים ישנם עימותים קטנים בינם לבין האמריקנים כדי לשמר את המתח ולהראות לעם שהאיראנים לא נכנעו.
המניע המרכזי של איראן להגיע להסכם הוא בעיקר ההיבט הכלכלי, והשאיפה לסיים את הבידוד שחוותה במזרח התיכון. אולם לא כל היכולות הגרעיניות של הרפובליקה האסלאמית פורקו, והיא משמרת ידע. האמריקנים העריכו שלמרות כל הסנקציות, בתום שנה מהרגע שבו איראן תחליט לעשות זאת, היא תוכל להיות מדינה גרעינית.
אלוף (במיל') נמרוד שפר - בעברו מפקד טייסת, רמ"ח מבצעים, מפקד בסיס, ראש מטה החיל, וראש אגף התכנון בתקופה שבה נחתם ההסכם - הפתיע ואמר בכנס כי ״הראייה הישראלית הרשמית על ההסכם היא כמובן שלילית, אבל הראייה שלי, שלא מייצגת רשמית את הראייה של ישראל, היא שההסכם טוב לנו. ההסכם הזה מקנה לישראל הרבה זמן. השאלה האמיתית היא מה אנחנו עושים בזמן הזה. שנה יכולה להיות הרבה זמן או מעט זמן, תלוי מה עושים בה.
"איראן היא מעצמה לא רק בנושא הגרעין. אפילו בעשור של סנקציות חמורות היא הצליחה להיות חברה במועדון החלל המצומצם. היא משגרת לוויינים, וקצב ההתקדמות שלה מהיר משלנו בשיגור לחלל - וזה עוד בעשור קשה מאד מבחינה כלכלית. מספר הסטודנטים בפקולטות להנדסה ולמדעים באיראן בעשור האחרון, עולה על מספר הסטודנטים בישראל ב־30 השנים האחרונות באותם המקצועות. כדי לפתח תוכנית גרעין לא משנה כמה מהנדסים יש לך ביחס לאוכלוסייה, אלא כמה מהנדסים יש לך עם הידע הרלוונטי. אנחנו צריכים להיות מאד צנועים בשאיפות שלנו כשאנחנו מדברים על סיכול תוכנית. את הידע אי אפשר להשמיד.
"הפרת הסכם היא דבר מאוד טריקי וחמקמק. ברור שאם מחר יבנו עוד 20 אלף צנטריפוגות, הדבר ייחשב הפרת הסכם בוטה. ואם ישימו חמישים־שישים צנטריפוגות? זו אמנם הפרת הסכם, אבל מה יעשו - יצאו למלחמת עולם? הבנק הלאומי יפסיק לתת להם כסף? ינתקו אותם ממערכת הסליקה הבינלאומית? נראה שלא. הפרת ההסכם תזחל, היא לא תהיה מונחת לפני כולנו".
שפר חתם את דבריו בהסתכלות מעשית. "מה ישראל צריכה לעשות? קודם כול אנחנו צריכים לדעת מה קורה בתוכנית הגרעין האיראנית בכל נקודת זמן. ללא תלות בסבא"א, אנחנו צריכים מערכת ניטור רובוסטית. השלב השני הוא תהליך ההחלטה. אנחנו צריכים לפתח מערכת קבלת החלטות מסודרת - מי שותפים להחלטה, במי ובמה צריך להתחשב וכו'. השלב השלישי הוא כלי העבודה שיאפשרו לנו לפעול נגד תוכנית גרעין״.
דוד מנשרי, פרופסור בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל־אביב, חוקר בכיר במרכז אליאנס ללימודים איראניים ובמרכז דיין ומומחה לאיראן, מעריך כי "האיראנים ילכו עד לאן שייתנו להם. הם הגיעו למצב שהם לא חלמו עליו לפני ההסכם. ב־2013 איראן הייתה על הברכיים. הנשיא אובמה מתח קו אדום נגד שימוש בנשק כימי בסוריה. השתמשו בנשק כימי בסוריה, ובכל זאת לא הייתה תגובה אמריקנית.
זה בהחלט נתן לאיראנים לגיטימציה להרים ראש. חמינאי אומר שהקריאה 'מוות לארה"ב' עדיין נמצאת בדי־אן־איי של משמרות המהפכה. המשטר קיבל לגיטימציה כמשטר שאפשר לנסח איתו הסכם. את הידע אי אפשר לקחת מאיראן. היא הפכה למדינת סף גרעינית. ארה"ב עשתה שינוי אסטרטגי, ואיראן עשתה שינוי טקטי. יש סימנים של שינוי, אבל שינוי הכלכלה האיראנית הוא תהליך ארוך. השמחה האיראנית מוקדמת מדי. אנחנו כבר רואים חלקים בציבור האיראני שמבטאים תחושות קשות בגלל הציפיות לשיפור כלכלי שאיננו מתממש כפי שהובטח״.
סימה שיין, ששירתה בשלל תפקידי ביטחון - בהם ראש חטיבת המחקר במוסד, ראש האגף לנושאים אסטרטגיים במטה לביטחון לאומי וסגנית ראש המל"ל - אמרה כי ״זהו הסכם עם מגבלות לא מעטות, אבל הוא לקח את איראן אחורה. אם לפני כן היו להם 20 אלף צנטריפוגות מוצבות, היום יש להם 5,000 בלבד והשאר פורקו. היה להם אתר נוסף שבו היו 1,000 צנטריפוגות מעשירות, והוא נהרס. ההסכם הזה הוא הישג מבחינתם בהיבט של ביטול הסנקציות הכלכליות, אבל הוא בהחלט פגע בתוכנית הגרעין. האיראנים עשו חישוב קר ושיקול רציונלי, שאת הפצצה הם יכולים להשיג אחר כך אבל את הסרת הסנקציות הכלכליות הם רוצים להשיג עכשיו. ההישג המרכזי של ההסכם הוא שאם הם יחליטו להפר אותו ייקח להם שנה להגיע לפצצה, שזה מספיק זמן כדי לעצור אותם. לפני כן האמריקנים טוענים שהם היו קרובים יותר לפצצה גרעינית, ברמת החודשים.
"איראן הייתה בסוריה גם לפני שנחתם ההסכם. סוריה היא החוליה המרכזית והחשובה ביותר לאיראנים, והיא המסלול להעברת סיוע לחיזבאללה וליצירת חזית התנגדות מול ישראל וארה"ב. לכן ההחלטה שחיזבאללה יהיה מעורב בסוריה היא החלטה איראנית, אפילו למורת רוחם של חיזבאללה בתחילת הדרך, אבל היה ברוד שאסד יצטרך עזרה. אחרי שהתברר שחיזבאללה לא מספיק, החלה מעורבות איראנית גבוהה יותר והאיראנים גייסו שיעים אפגנים, פקיסטנים ועיראקים באלפים, והם היום חוד החנית של המעורבות הצבאית בשטח בתוך סוריה. אלמלא המעורבות הרוסית, איראן וחיזבאללה לבד לא היו מצליחים להציל את בשאר אסד. זו הסיבה שראינו מהלך יוצא דופן של חבירה משותפת בין הרוסים לאיראנים - הרוסים באוויר והאיראנים במגפיים על הקרקע.
"האיראנים הם מעצמה במספרים, בהיסטוריה, בתרבות", המשיכה שיין. "מבחינתם, במאבק שלהם כמחנה שיעי במחנה הסוני מול סעודיה, ידם על העליונה. איראן יודעת לנצל הזדמנויות ולזהות קרקע בשלה לקידום האינטרסים שלהם.
"מה בעייתי בהסכם? שתי סוגיות מרכזיות שצריכות להטריד את ישראל. ראשית, הלגיטימציה להעשרת אורניום בשטח איראן. כרגע ההעשרה מוגבלת, אבל בעוד כמה שנים ההגבלה תוסר. אסור להם לייצר פצצות, אבל את כל השאר הם יכולים לעשות. הסוגיה השנייה היא נושא המחקר והפיתוח. הם יכולים להמשיך ולפתח צנטריפוגות מתקדמות שיכולות להעשיר פי כמה ממה שהצנטריפוגה הנוכחית שלהם, שהיא דגם מיושן, מסוגלת להפיק. המשמעות היא שבעוד כמה שנים יהיו להם דגמים חדשים ומתקדמים, ולא יידרשו הרבה צנטריפוגות או אתרים ענקיים כדי להגיע לאותה מטרה. לכן ישראל אומרת לכולם שזה הסכם רע. האמריקנים לא ניצלו את היכולת שלהם ללחוץ על איראן בעמדה החזקה שהם היו בה לעומת האיראנים״.
השאלה הגדולה שנשאלת שנה לאחר יישום הסכם הגרעין, היא מה יעשה נשיא ארה״ב הנבחר דונלד טראמפ אחרי שייכנס לתפקידו. בעבר הוא התנגד להסכם בתוקף, אבל דיקן בית הספר לממשל במרכז הבינתחומי בהרצליה, פרופ' בועז גנור, העריך השבוע כי טראמפ לא ישנה את מדיניות אובמה מן היסוד, בטח לא בתחילת כהונתו.
וכמה מילים על משפט אלאור אזריה, משפט העשור ואחד החשובים בתולדות צה״ל. לא משנה מהי הדעה של כל אחד על ההרשעה (דעתי היא שההרשעה עולה בקנה אחד עם ערך טוהר הנשק שעליו התחנכו דורות של לוחמי צה״ל), ההליך כולו הוא תעודת כבוד למערכת המשפט הצבאית, שמבחינות מסוימות עולה על מערכת הצדק האזרחית. אבל זה נושא לטור אחר.
אקו"ם