תיק 2000 חושף: שיטת הפרוטקשן של נוני מוזס
חשיפת השיחה בין רה"מ למו"ל ידיעות אחרונות מציגה לכאורה סוחט ונסחט, מאיים ומאוים. ביממה האחרונה מרבית הפרשנויות מציירות אותם כשותפים שווים לדבר עבירה, אבל זהו סילוף. מוזס, לא עושה טובה כשהוא מציע לסקר בהוגנות את נתניהו, אלא מחויב בכך. כל דבר אחר הוא תעמולה
"אור השמש הוא המטהר הטוב ביותר, ואור המנורה הוא השוטר היעיל ביותר", אמר בשעתו השופט העליון האמריקאי-יהודי הראשון, לואיס ברנדייס. קביעתו מתארת באופן המדויק ביותר את התועלת האדירה העולה מחשיפת הפגישה בין מו"ל ידיעות אחרונות, נוני מוזס, לבין ראש הממשלה נתניהו.הגם שאיננו יודעים עדיין את מלוא הפרטים על תוכנה, דבר אחד כבר ברור: היא חשפה את הסוד האפל של התקשורת הישראלית, את הבלוף הגדול שמאות עיתונאים ופוליטיקאים ידעו עליו ושיתפו איתו פעולה, את השקר שמכונה "לדווח אמת לציבור".
כי מה בעצם קרה כאן? מו"ל העיתון הגדול בישראל, המחזיק באתר האינטרנט מהחזקים במדינה, שיש לו גם הוצאת ספרים ענקית ומי יודע כמה מגזינים ומקומונים, למעשה מנסה לשחד או לסחוט את ראש הממשלה. בלי להתבייש הוא בעצם אומר לנתניהו "אתה תסיט מן הדרך את המתחרה שלי ואני א'צפר אותך בסיקור חיובי". מן המפורסמות שכך נוהג 'ידיעות אחרונות' כלפי הרבה פוליטיקאים. הפעם, לפי הדיווחים, מוזס הניח את העסקה המוכרת בפני לא אחר מראש ממשלת ישראל. זו הצעה מושחתת, מבחילה ודוחה שרק כתוצאה מהקלטתה, נחשפת כעת בציבור. זהו רווח אדיר לכל מי שהאמת, ההגינות, הדמוקרטיה וחופש הביטוי יקרים לו.
לא מיותר לומר שהעלאתה של הצעה כזו פירושה מעילה בחובה העיתונאית הראשונה במעלה של מסירת האמת לציבור. הרי אם מוזס מבטיח "לפנק את נתניהו" המשמעות היא שקבוצת עיתונאים, אשר רבע מאזרחי המדינה קוראים את מאמריהם, תשנה פתאום את האופן שבו היא כותבת על נתניהו. לפתע פתאום במעשה קסמים, יעברו אותם עיתונאים מביקורת ארסית לפרגון, מכתבות נאצה לשבחים, ממתקפות שיטתיות לליקוקים. זו עיתונות? לא. זו תעמולה. אך כאמור, על פי הציטוטים, מוזס לא מצמץ והציע לפוליטיקאי החזק בישראל את העסקה הזו בדיוק. ואגב, לא מסיבות אידיאולוגיות - הוא עשה זאת בגלל אינטרסים כלכליים.
"רק אני יכול לעמוד בלחצים ובמתקפות של התקשורת": (צילום: ערוץ הכנסת)
לכן, כפי ששאל הבוקר (ב') יעקב אחימאיר בגל"צ, "האם מישהו עוד יכול להאמין שכל מה שמתפרסם ב'ידיעות אחרונות' הוא על פי קנה מידה אתי מקצועי של העיתונות"? 'ידיעות' היה במשך עשרות שנים העיתון הנפוץ בישראל. לתקופה מסוימת אפילו הוכרז מונופול. כעת, גַלגלו לאחור את שלושת העשורים האחרונים והפנימו שתיאורי המציאות שדווחו בעיתון החזק בישראל, הושפעו מאותה תפיסת "קח-תן" שמוזס שטח בפני נתניהו. התוצאה מבהילה.
נוסף לכך, איך נקרא להצעה מגונה שכזו? סחיטה? סחיטה באיומים? שוחד? ניסיון לשחד את ראש הממשלה? להתנהגותו של מוזס עשוי להיות היבט פלילי נוסף של עבירה על חוק ההגבלים העסקיים. על פניו מדובר בניסיון לעריכת הסדר כובל עם המתחרה, עיתון 'ישראל היום' (גילוי נאות: הכותב מועסק בקבוצת 'ישראל היום'), באמצעות נתניהו. אפי רוזנהויז, מנכ"ל שופרסל לשעבר, ישב חודשיים בכלא על סיפור פחות חמור מזה.
נכון שהתעלומה הגדולה בזמן כתיבת שורות אלה היא כיצד הגיב נתניהו. ובכן, בעניין זה עדיין לא פורסמו התמלילים אך על פי מה שכן ידוע כעת, ועל סמך העובדה שלא חל כל צמצום בתפוצת 'ישראל היום', ברור שהעסקה לא קרמה עור וגידים. כך שעל פניו לא היה שיתוף פעולה מצד נתניהו, שלא לדבר על כך שכלל לא ברורה מה מידת השפעתו על 'ישראל היום'. שנית, אם נכונים הדיווחים שנתניהו יזם את ההקלטה, ונראה שהם נכונים, מובן מאליו שלא יפיל את עצמו בפח ויפליל את עצמו. טיפש הוא לא.
אם אלה אכן פני הדברים, ואלה העובדות העיקריות, נותרנו עם סוחט ונסחט, מאיים ומאוים. ביממה האחרונה מרבית הפרשנויות מנסות לצייר אותם כשותפים שווים לדבר עבירה. זהו סילוף נוסף, שהרי אין שוויון. מוזס, בנכונותו לסקר את נתניהו סיקור הוגן, לא עושה טובה. כמי שעומד בראש עיתון זוהי חובתו היסודית, הבסיסית, הראשונית, המובנת מאליה.
אם עיתונו היה מלכתחילה מעניק לנתניהו טיפול הגון, ואז מוזס היה פונה לראש הממשלה ומבקש שיפעיל את השפעתו על 'ישראל היום', אפשר היה לדון בשאלה אם פנייה כזו ראויה אם לאו, ואפשר היה לטעון לשוויון. אבל כאשר הטייס האוטומטי של 'ידיעות' הוא סיקור שלילי ומעוות של נתניהו, כפי שראינו למשל בבחירות האחרונות, ומוזס מוכן לוותר עליו רק תמורת טובות הנאה - אזי אין הבדל בין ההצעה של מוזס לבין שיטות הפרוטקשן של משפחות הפשע. בשני המקרים קודם פוגעים ביעד ואחר כך מציעים לו שקט תמורת תשלום.
מה שמותיר אותנו עם בעיה אחת בלבד שאפשר לזהות כרגע בהתנהלותו של ראש הממשלה בנוגע לפגישה. נתניהו שתק. כלומר הוא לא רץ למשטרה להתלונן על ניסיון סחיטה, אלא רק סיפר במרוצת השנים הבאות ש"הגורם המרכזי מאחורי גל ההכפשות נגדי ונגד רעייתי הוא נוני מוזס". זה המקסימום שעל פי הידוע עד כה אפשר ליחס לנתניהו ביחס לפרשה הזו.
על שתיקה כזו לא מפילים ראש ממשלה, בטח ובטח אם אמירה אחרת של נתניהו בנוגע לתקשורת מוארת פתאום באור אחר. "הסיבה שלקחתי על עצמי את תפקיד שר התקשורת – כי אני יכול לעמוד מול כל הלחצים של כלי התקשורת. רק אני יכול לעמוד בלחצים ובמתקפות", אמר נתניהו לפני חצי שנה בסיעת הליכוד. עכשיו מתברר למי ולמה התכוון. מי שהדמוקרטיה יקרה לו, צריך לקחת גם את השיקול הזה בחשבון.
אקו"ם