ראשי » חדשות » דעות

שמאלנים, לא מפריע לנו שנתניהו מעשן סיגרים

בזמן שהציבור הישראלי עסוק בהישרדות, השמאל דורש ממנו לעסוק בנושאים פריבילגיים כמו סיגרים, גלידות ומנהל תקין. פלא שהוא ממשיך להפסיד בבחירות?

בשמלה אדומה וזקן של היפסטרים עמד שמאלן בכיכר ושאל - למה? למה הם ממשיכים להצביע לנתניהו? איך זה שלא מזיז להם מהסיגריות ומהגלידות, מבקבוקי השמפניה וממלונות היוקרה? וכל הרביב דרוקרים וכל האלדד יניבים עמדו חיוורי פנים ולא מצאו תשובה.

האמת שדי עצוב לראות את השמאל בישראל מתפרק לתוך עצמו. קצת כמו מכבי תל־אביב בכדורסל, ביבי פשוט הרס להם את הליגה. וכל העסק מתחיל להרגיש קצת לא הוגן, כי באמת, כמה אפשר לנצח? עד מתי ימלוך?
יהיה זה שטחי לייחס את האדישות שהציבור מגלה כלפי אורח חייו הנהנתני של נתניהו רק לתדמית הלא אמינה של התקשורת. יש כאן עניין עמוק יותר, מהותי יותר, שהתחקירן מהשמאל פשוט מסרב להבין.
 
נתניהו אינו הראשון, ובטח לא האחרון, שלבו נמשך לסיגרים ולאלכוהול. רק לפני כשנה יצא לאור בבריטניה ספרו של דיוויד לוק העונה לשם "לא עוד שמפניה - צ'רצ'יל והכסף שלו". ב־480 עמודיו משרטט איש הפיננסים הבריטי את התנהלותו השערורייתית של אחד מגדולי המדינאים בממלכה המאוחדת. כך למשל נטען כי חברת J. Grunebaum & Sons סיפקה לו תריסר סיגרים ביום במשך חמש שנים בלי שראתה ממנו אפילו ליש"ט אחת. הוא גם קיבל תרומות נדיבות מתורמים יהודים עבור כיסוי חובותיו השונים, והמגזין האמריקני לייף מימן לו חופשות אקזוטיות יקרות ברחבי העולם. בראיונות לתקשורת טען לוק כי צ'רצ'יל לא היה שורד פוליטית את העידן המודרני עם נוהלי השקיפות הנהוגים כיום.

היעלה על הדעת שבזמן אמת לא ידעו בבריטניה על עסקיו המפוקפקים? סביר להניח שידעו. אבל למי יש זמן להתעסק בסיגרים ובצ'קים כשממזרח מאיימת גרמניה הנאצית לכלות את בריטניה על יושביה. נראה שאף ספר, שערורייתי ככל שיהיה, לא יגזול מצ'רצ'יל את מעמדו כאדריכל הניצחון של מלחמת העולם השנייה.

אז אין ספק שהפרסומים על אורחות חייהם של ראש הממשלה ורעייתו מעוררים תדהמה, אבל מדהים אפילו יותר הוא מפח הנפש החוזר ונשנה של כל אותם עיתונאים המחככים ידיהם כזבובים בכל פעם שפרשייה כזו נחשפת, בטוחים שהנה, הפעם הוא גמור. על זה הבוחר הישראלי כבר לא יוכל לסלוח. ובכל פעם מחדש הם מופתעים לגלות עד כמה הרגלי התענוגות של נתניהו פשוט לא מעניינים את העם היושב בציון.
 
לפעמים זה ממש לראות ולהשתאות. איך מחנה שמחזיק מעצמו כל כך מתוחכם לא מבין שאי אפשר לבקש מהציבור לחשוב על תפוזים בזמן שהוא עסוק בכלל בלחם. שלדבר במדינה, שרק השבוע קברה ארבעה חיילים אחרי פיגוע דריסה, על סיגרים ושמפניות, רק מוציא אותם יותר אידיוטים ומנותקים. דיונים על שחיתות וניהול לא תקין יכולים לתפוס אולי במדינות סקנדינביות, שלא סובלות מאיום ביטחוני ודאגתן הגדולה ביותר היא תחזית מזג האוויר של מחר בבוקר. אם נדבר במונחים של פירמידת הצרכים של מאסלו - בזמן שהציבור הישראלי עוד נמצא מבחינתו בשלב ההישרדותי, השמאל דורש ממנו לעסוק במותרות כמו מנהל תקין, ומציב לו מול העיניים את בוז'י הרצוג הצנוע שנוסע במאזדה, כשאותו בכלל מעניין אם המאזדה הזאת יודעת לדרוס כשצריך.

רוצים להחליף את נתניהו? תפסיקו לדבר על כסף ותתחילו לדבר על עוצמה. לא במקרה השמאל הצליח לקחת בחירות רק כאשר עמדו בראשו גנרלים לשעבר. כן מוסרי או לא, הציבור הישראלי מעדיף את ראשי הממשלה שלו חזקים ומושחתים מאשר נקיי כפיים ואידיוטים. ולא רק הציבור הישראלי, גם הציבור שבחר בטראמפ חרף השערוריות שנכרכו סביבו, והציבור הטורקי שממשיך לבחור בארדואן.

אפילו אם נניח שנתניהו משתמש בשלטונו לצורך התעשרות וחיי ראווה, אזי נצטרך להכריע שהוא איש עסקים לא מאוד ממולח. רק במרץ האחרון נחשף כי תלוש משכורתו עומד על 48,815 שקלים ברוטו בחודש. בכל רגע נתון הוא יכול לעזוב את ראשות הממשלה ולהרוויח פי שלוש עם הרצאות ברחבי העולם, ולשם גם יטיסו אותו במחלקה ראשונה ויישאו אותו באפיריון אם רק יבקש. לא נותר אלא להניח שחיי הראווה שלו הם לכל היותר חולשה או חוסר מודעות. ממש כמו אמרתו הבלתי נשכחת של פרנק אנדרווד ב"בית הקלפים", נתניהו הבין מזמן ש"כסף הוא הבית בסרסוטה שמתחיל להתפורר אחרי עשר שנים, אבל כוח הוא בית האבן העתיק שעומד על תילו מאות שנים". בדומה למושא הערצתו צ'רצ'יל, שאת דיוקנו בחר לתלות במשרדו ליד חוזה המדינה היהודית, נתניהו ממש לא כאן כדי להתעשר. הוא כאן כדי להירשם בדפי ההיסטוריה, ועל זה גם עשן הסיגרים לא יוכל להאפיל.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

רחלי מלק-בודה

כתבת בכירה ובעלת טור במקור ראשון

לכל הטורים של רחלי מלק-בודה