
מי יגן על 'כלב השמירה של הדמוקרטיה' מעצמו?
העיתונות אוהבת לכנות את עצמה "כלב השמירה של הדמוקרטיה", אבל לפעמים אנחנו אלה שצריכים להישמר מפניה. לתקשורת אמיתית ואיכותית מצביעים בכל יום. לא בקלפי, אלא בשָלט, בעכבר ובארנק
את אריק שרון קל היה לחקות. סימן ההיכר המובהק שלו, מלבד דיבורו המאנפף, הייתה מין נחרת־צהלה בהמית: "הֶה־הֶה!" אלא שפעם סיפר הבכיר שבחקייני שרון, טוביה צפיר, שאריק לא באמת היה משמיע את הנחרה הזו. צפיר עצמו המציא אותה, באחד מחיקויי שרון המוקדמים. כל שאר החקיינים העתיקו ממנו. נדהמתי, כי ממש היה נדמה לי שאני זוכר את שרון מדבר כך. אבל לא; הדימוי השתלט על המקור וגימד אותו. כשנהפך שרון לשמאלן, תפרה לו התקשורת תחפושת חדשה: בשנים ההן הוצג שרון כסבא טוב ואחראי, סנטה קלאוס עם דרגות אלוף. גם זה היה שקר.מניפולציות של התקשורת אינן עניין חדש. בשנת 1898 טבעה האונייה האמריקנית "מיין" בנמל הוואנה שבקובה. אייל העיתונות ויליאם רנדולף הרסט החליט שספרד, ששלטה בקובה, היא שהטביעה את האונייה. הוא שלח לקובה את הכתב־צלם פרדריק רמינגטון, כדי לדווח על "המלחמה נגד ספרד". רמינגטון הנבוך דיווח שאין שום מלחמה. הרסט שלח לו מברק נזעם: "אתה תספק את התמונות, ואני כבר אספק את המלחמה".

בנימין נתניהו ונוני מוזס. סבך של אינטרסים עסקיים ופוליטיים.
צילום: אלי סבתי/משרד התרבות, מוטי קמחי
העולם שלנו מעוצב על ידי התקשורת, וזה לא חדש. אבל התהליך הזה הולך ומקצין. אנחנו מוצפים ביותר ויותר מידע. עיתונים ורדיו, טלוויזיה ואינטרנט, ווטסאפ ופייסבוק, כל אלו מזרימים אלינו כמות אדירה של אינפורמציה, ולכן נדמה לנו שאנחנו יודעים יותר ומבינים הרבה. למעשה, המידע הזה הוא לעתים קרובות מניפולציה. גם בעידן האינטרנט, האינפורמציה לרוב מבוימת ומופצת בידי כלי התקשורת החזקים ומשרתת את האינטרסים שלהם.
פרשת נתניהו־מוזס חשפה לעין הציבור מה שהיה ידוע לכול בעולם העיתונות. אני מאמין שקוראי מקור ראשון זוכים לקרוא עיתון איכותי וישר. אך אגפים אחרים של שוק התקשורת לכודים בסבך של אינטרסים עסקיים ופוליטיים, שבגללו צריך להיות חשדנים מאוד כלפי המידע התקשורתי שמשווק בהם.
חבר שמאלן אמר לי: לתקשורת אין שום השפעה. עובדה: התקשורת שמאלנית, והעם מצביע לימין. השבתי לו שאחרי הכישלון של אוסלו וההתנתקות, העובדה שעוד יש לשמאל מספר מנדטים דו־ספרתי היא רק בזכות התקשורת. בלעדיה לא הייתם עוברים את אחוז החסימה.
השקרים ממשיכים לעבוד. גם בעיתונות וגם ברשתות החברתיות אני עדיין שומע, למשל, את ההשמצות על כספי מדינה שזורמים למתנחלים. אני זוכר איך בתור ילד קראתי פובליציסט מפורסם שהזיל ריר על "ברזי הזהב של המתנחלים באלקנה". כילד תמים, בן אלקנה, העברתי את מבטי מהמילים בעיתון אל הברז הפשוט שלנו, ולא הבנתי איך אפשר לכתוב שקרים כאלו.

האם אין נקודה שבה השקר קורס לתוך עצמו מרוב חוצפה?
צילום: יהודה פרץ
גולת הכותרת של מפעלי השמאל בישראל הייתה התנועה הקיבוצית. הקיבוצים התנהלו באופן מופקר מבחינה כלכלית, עד שקרסו. בשורה של הסדרים מחקו הבנקים והממשלה קרוב לעשרים מיליארד שקלים מחובות הקיבוצים. בנוסף לזה, עד השנה לא שילמו חברי הקיבוצים מס הכנסה, וחסכו לעצמם יותר מ־400 מיליון שקלים בכל שנה.
אין עיני צרה בקיבוצניקים. בימי הקמת המדינה הם עמסו על שכמם משימה לאומית חשובה, ועל כך הם ראויים להערכתנו. את הטעויות הכלכליות שלהם צריך לתקן, אבל לא להפוך אותם לאויבי העם. דבר אחד אינני מבין: איך אנשי הקיבוצים ותומכיהם, שנהנו מתמיכה ממשלתית בהיקף בלתי נתפס, מעזים להתקיף את המתנחלים דווקא בנקודה הזו? האם אין גבול לעלילות השווא? האם אין נקודה שבה השקר קורס לתוך עצמו מרוב חוצפה? התשובה מדאיבת הלב היא שכנראה אין גבול. לשקר אמנם אין רגליים, אך הוא מתגלגל היטב גם בלעדיהן. כך ממשיכים להציג את תושבי יצהר כבריונים אלימים, בזמן שבמציאות תשעה מתושבי יצהר תרמו כליה לאדם זר, ובזכותם היישוב הקטן הזה הוא כנראה בראש הסטטיסטיקה העולמית של נדיבות אלטרואיסטית (בתל־אביב הגדולה, אגב, נמצא רק תורם אחד).
עולם הדימויים המסולף של התקשורת משפיע לא רק בפוליטיקה, ולא רק בתוכן שיווקי מחופש, שהוא צרה גדולה כשלעצמו, אלא גם בתחום חשוב עוד יותר: בעולם הערכים, האמונות והדעות. העיתונות הישראלית מוכרת לנו מיניות ממוסחרת וקוראת לה "אהבה", מציגה הפקרות גסה תחת הכותרת "חופש" ומתארת את הרס המסורת ומוסדותיה כ"נאורות". על משכבי בלילות אני שואל את עצמי לאיזה מין עולם אני מגדל את ילדיי. איך אפשר לגדל אנשים טובים בעולם כזה של שקרים ודימויים כוזבים?
תשובה טובה אין לי, ואני ממשיך להתהפך על משכבי. בינתיים, אני עושה את המעט שאני יכול: לא מכניס לביתי את כלי התקשורת שריכוז ההבל והשקר בהם גבוה במיוחד. לכנסת מצביעים בכל שנתיים־שלוש, אך לתקשורת אמיתית ואיכותית מצביעים בכל יום. לא בקלפי, אלא בשָלט, בעכבר ובארנק.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg