ירדו מישראל? אומות העולם מצאו אויב חדש
עד היום היה נהוג שהמדינות השונות מטיפות למדינת ישראל וכעת אפשר לראות תופעה חדשה: מצקצקים ומתערבים במדיניות הפנים של הנשיא האמריקאי. מה שהם לא מבינים זה שטראמפ וצעדיו הקיצוניים הם בסך הכל הריאקציה לתופעה הזו
מנהיגי הדמוקרטים רואים בדמיונם את גברת החירות, הפסל שבשערי ניו יורק, מזילה דמעות. מכאן הגיעו ההמונים באניות כדי לכונן את האומה האמריקנית, מותשים ונידחים, מגורשים ונרדפים. אבל קשה לזכור בדורות האחרונים מערכות פוליטיות ומערכות בחירות שהוכרעו כמעט בלעדית על בסיס של נושא אחד או שניים: המהגרים הבלתי חוקיים והתמוטטות בטחון הפנים כתוצאה מזה.זו תהיה צביעות להגיד, שפלישת המוני הפליטים מהמזרח התיכון לאירופה וחדירת המהגרים הבלתי חוקיים ממקסיקו לא הכריעו במשאל הברקזיט בבריטניה ובבחירות האחרונות בארצות הברית. הגבול, כמו היכולת להנפיק מטבע ולהוציא כסף לשוק, הוא אחד ממאפייני הריבונות הבסיסיים ביותר. ההחלטות לגבי גבולה הדרומי של ארצות הברית וכן לגבי עצירה מוחלטת של כניסת פליטים מהוות ישום של ההבטחות של טראמפ במובנן העמוק. יתר על כן, טראמפ רואה במדיניותה של מרקל שאיפשרה כניסת יותר ממיליון פליטים לגרמניה ועוד מאות אלפים לארצות האיחוד האירופי האחרות כמשגה אסטרטגי היסטורי שפוגע בציוויליזציה המערבית. לא רק בביטחון הפנים.
הפגנות בארה''ב נגד מדיניות ההגירה של טראמפ. נעשה בצורה לא הגיונית וחמורה מבחינה מוסרית.
צילום: AP
צריך עם זאת לשמור על פרופורציות. הצו הנשיאותי לעצירת התרי הכניסה לפליטים הוא זמנית לשלושה חודשים במטרה ליצור מנגנונים יעילים יותר לסינון הבאים מארצות אויב מסוימות. בנושא הספציפי של פליטים מאזורי מלחמה מוסלמיים, זו תהיה למעשה חזרה למדיניות שהיתה קיימת ברוב שנותיו של ממשל אובמה עד שנת 2016.
גם אלה שתומכים במהלך הדרסטי של טראמפ סבורים שישומו בידי הרשויות, אם הדיווחים נכונים, נעשה בצורה לא הגיונית וחמורה מבחינה מוסרית; דהיינו, כאלה שכבר הוכרו כתושבים ויש להם רשיון עבודה, והיו בחוץ לארץ – לא יכולים לחזור. הציפיה היא שייצאו הנחיות ברורות לגבי אותן קבוצות שעליהן האיסור לא חל.
הפגנות נגד טראמפ בוושינגטון (רויטרס)
אבל מעבר לעיסוק בעוד צעד רדיקלי מבית מדרשו של הנשיא החדש, אפשר לראות תופעה חדשה בעולם המדינות הדמוקרטיות. עד היום היה נהוג שהמדינות השונות מטיפות למדינת ישראל. כל מרפסת וכל קיר שהתרומם בשטחים היה נושא להתקפי עצבים באיחוד האירופי, בבית הלבן ובמחלקת המדינה. אותה מדינה חסרת גבולות וחסרת טריטוריה שנקראת האומות המאוחדות היתה מכנסת את הפוליטיביורו שלה (מועצת הביטחון) או את הסובייט העליון ומחליטה להמשיך הלאה באותה מלחמה שאף פעם לא די לה נגד יהדות פלסטין.
אותו טון אפשר לאבחן בהערות ובהטפות שמגיעות חדשות לבקרים לגבי מעשי הבית הלבן. פתאום לאנגלה מרקל יש מה להגיד לנשיא האמריקני במדיניות הפנים שלו. זכויות האדם. דמוקרטיה. מאגר המוחות המוסרי חזר למשכנותיו הטבעיים מימי היידגר. גם ראש ממשלת בריטניה תרזה מיי מסתייגת. שלא לדבר על הריצה המבוהלת לארון מלחי ההרחה במקומותינו, בעקבות הודעתו של ראש הממשלה נתניהו, כי הוא תומך בתכנית הגדר בגבולה הדרומי של ארצות הברית. ומי הראשון שיש לו מה להגיד לראש הממשלה? השגריר האמריקני לשעבר דן שפירו.
דונאלד טראמפ ותרזה מיי. עד היום היה נהוג שהמדינות השונות מטיפות למדינת ישראל.
צילום: EPA
לרגע אפשר היה לחשוב שרק פוטין האכזר מתערב בפוליטיקה הפנימית של ארצות הברית ושאר ארצות המערב. אבל מסתבר שרק לפוטין אסור; ואילו ממשל אובמה ומפלגתו שעברו לאופוזיציה מנהלים את מלחמותיהם האידיאולוגיות והפוליטיות ללא גבולות. שפירו החביב החליט להישאר בארץ לפחות לשנה; נקווה שיותר. זה נראה נכון ומחמיא. כותב באחד האתרים העלה את האפשרות שהוא נשאר כדי לתזמר מקרוב את מאמצי האופוזיציה מבית לצורך הפלת נתניהו או המשך מסע הדלגיטימציה נגדו. זה נראה הזוי. אבל לאחר ששפירו נזף בראש ממשלת המדינה המארחת, ישראל, כאילו הוא מתערב בנושא אמריקני פנימי שנוי במחלוקת – אין מנוס מהמסקנה שהשגריר לשעבר מצטרף לאופוזיציה. ולאו דווקא כאזרח ישראלי. כציוני טוב הוא ודאי יודע שהאימפריאליזם גורש מארץ ישראל ב-1948.
סוג הקיטוב הזה החוצה גבולות בכל העולם הדמוקרטי, הוא בדיוק תולדה של התפתחויות מסוכנות שגרמו לעלייתו של דונלד טראמפ. באירופה היה תהליך מכוון לאורך כ-50 שנה שהביא לשינויים דמוגרפיים בלתי הפיכים. היו כוחות פוליטיים שרצו בכוונת מכוון לחבל בזהות התרבותית והלאומית של החברות המערביות בשם הרב-תרבותיות. הרב תרבותיות באירופה נכשלה והמחיר שולם בדם ואש. כוחות אידיאולוגיים דומים רצו להשיג את אותה תוצאה בארצות הברית באמצעות שינויים דמוגרפיים. טראמפ וצעדיו הקיצוניים הם הריאקציה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם