אירופה וארה"ב: דמוקרטיה בהתמוטטות עצבים
הדמוקרטיות החשובות של המערב גולשות לכאוס בשל המוסכמות הפוליטיות שעליהן מבוסס המשטר. מערכת הממסדים והביורוקרטיה, המקבלות רוח גבית ממפלגות מיעוט, מנטרלות את יכולת המשילות של ממשלה שנבחרה בצורה דמוקרטית. והמרוויח הגדול הוא פוטין
פגשתי השבוע אינטלקטואל יהודי צרפתי, שהגדיר את המצב בצרפת כהתמוטטות עצבים פוליטית. לקראת הבחירות שייערכו השנה המערכת מקוטבת כמו הציבור עצמו. התחזית המפחידה, בייחוד מבחינת יהודי צרפת, היא שדווקא המועמדים הכי קיצונים מימין ומשמאל הם שיעלו לסיבוב השני בבחירות לנשיאות. הדבר היחיד שהצרפתים יודעים עכשיו, זה שהם נגד התנחלויות ובעד מדינה פלסטינית. אבל מה לעשות עם הרפובליקה - הצרפתית הם לא יודעים.אך מחשבה נוספת מובילה למסקנה כוללת יותר: לא רק צרפת על סף התמוטטות עצבים. הדמוקרטיות החשובות של המערב גולשות במהירות למצב כאוטי דומה, אולי אף גרוע יותר. הדמוקרטיות החשובות במערב כוללות את ארצות הברית, גרמניה, צרפת וישראל. נראה שרק הדמוקרטיה הפרלמנטרית הוותיקה של בריטניה, כהרגלה מצליחה לשמור על חוקי המשחק ולעבור משברים מדיניים פוליטיים חמורים כאילו מדובר בפסק זמן של משחק קריקט.
דונאלד טראמפ ותרזה מיי. שממשלת הימין כאן וממשל טראמפ, מאיימים על נדבכים מרכזיים בסדר היום של המרכז-שמאל.
צילום: EPA
בגרמניה מנהיגת הימין הקיצוני פראוקה פטרי מאיימת על הקנצלרית מרקל, ומשמאל עולים כוחות רדיקליים שמשפיעים באמצעות הסוציאל דמוקרטים על כל המערכת. בארצות הברית מתפתחת מעין מלחמת אזרחים, בינתיים ללא שפיכות דמים, שבה ממשל הנשיא טראמפ אינו מקבל רגע אחד של חסד ולגיטימציה. בישראל כאילו משום מקום, פחות משנתיים אחרי מערכת בחירות שהוכרעה בצורה מוחצת, הממשלה נתונה במצור והיא נחלשת בצורה מסוכנת. הסיבה היא הטכניקה הישראלית המיוחדת של הפללת הפוליטיקה, והנכונות של מערכת אכיפת החוק לשתף עם זה פעולה.
בכל ארבעת המשטרים זה לא רק שלטון מסוים, ממשלה עם דרך מסוימת, שמאותגרים, אלא המוסכמות הפוליטיות האידיאולוגיות שעליהן מבוסס המשטר. בכל המקרים אין אופוזיציה לשלטון אלא השלטון הוא בחזקת "אסור במגע". רוב ההתקפות לאורך השנה האחרונה נגד נתניהו וממשלתו נועדו ליצור חומת אש בינו לבין מפלגת העבודה בראשותו של הרצוג. כל המגעים לממשלת אחדות התפוררו משום שהשמאל באמצעות העתונות התוקפנית שלו יצר תחושה שלא לגיטימי מבחינת העבודה להצטרף לממשלת נתניהו, גם אם הדבר היה מועיל מאוד לאינטרס הלאומי.
בגרמניה וצרפת משבר הפליטים וגלי הטרור ברחובות יצרו סדקים רחבים מאוד בתפיסה הכוללת, שהייתה אמורה להיות בקונסנזוס, לגבי פתיחותה של אירופה לבני תרבויות זרות, בעיקר מוסלמים. בעוד שבאירופה יש לעתים תחושה פטאליסטית של תהליך התפוררות בלתי הפיך תחת "הכיבוש הרך" של המהגרים המוסלמים, בארצות הברית היתה מעין התקוממות נגד המדיניות שהנהיג הנשיא הקודם אובמה ומפלגתו הדמוקרטית שפנתה הרחק שמאלה.
רק בריטניה עברה את משבר הברקזיט שלה באלגנטיות ובמהירות וכבר היא מתייצבת לפרק ההיסטורי הבא כשבראשה מנהיגה חדשה, חזקה, המזכירה את מרגרט תאצ'ר. כללי המשחק של חילופי המשמרות כמו גם היחסים בין הממשלה לאופוזיציה נשמרים.
נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין. המרוויח העיקרי מהתמוטטות העצבים.
צילום: AFP
התהליכים בארצות הברית ובישראל דומים. לפחות בתשתית הפוליטית הבסיסית, גם אם בישראל ההנהגה הרבה יותר מתונה ורצינית בהשוואה לטראמפ ואנשיו. אבל מה שדומה שממשלת הימין כאן וממשל טראמפ שם, מאיימים על נדבכים מרכזיים בסדר היום של המרכז-שמאל. בישראל נוצרה תחושה, שמערכת הממסדים והביורוקרטיה, המקבלות רוח גבית מכמה מפלגות מיעוט, מנטרלות את יכולת המשילות של ממשלה שנבחרה בצורה דמוקרטית. ובנוסף, אלה העוסקים בנסיונות הפלת נתניהו באמצעות הפללה, מצדיקים עצמם בכך שממשלת נתניהו מביאה את ישראל לנקודת האל-חזור לגבי פתרון החלוקה לשתי-מדינות. מכל צד של האוקינוס שולחים זרועות אל לב ההתרחשות הפוליטית – באמריקה ובישראל. מנהיג האופוזציה הראשי של אובמה בכל השנים האחרונות היה ראש ממשלת ישראל, ואילו היום יש תחושה של תיאום בין גורמים אמריקנים וישראלים בנסיונות ההפיכה השלטוניים בישראל.
יש גורמים שהמצב החדש של התמוטטות עצבים בדמוקרטיות המערביות החשובות מתאים להם. אחד מהם זה הנשיא פוטין. גם מנהיגי תנועות המחאה הרדיקליות בארצות ברית וחלקים נרחבים במפלגה הדמוקרטית לא נבהלים מהכאוס שהם מסוגלים ליצור. זה מצב שבו כמחצית מהחברה האמריקנית שוללת את הממשל החדש. זו איננה אלטרנטיבה אלא תנועת "התנגדות". נראה שכל שגיאות העבר של הממסדים ומנהיגיהם במערב מצטברות עכשיו למאסה קריטית. זה מתחיל להיראות כמו ריצה מבוהלת של בעלי חשבונות אל הדלפקים כדי להוציא את הכסף שלהם במזומן מהחשבון.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם