עמונה ואום אל חירן - איך אתם מעזים להשוות?
היו כמה פורעי חוק שלא גרים ביישוב ורצו להצטלם בטלוויזיה - אבל בשורה התחתונה היה איפוק של המתיישבים ושל המשטרה, ועל כך צריך לומר תודה. כשנזכרים בהתבטאויות הצמאות לדם של הח"כים הערבים בפינוי אום אל חיראן, מבינים מה יכול היה להיות
רגע אחרי שפונו אחרוני המתיישבים מהגבעה כדי ש"בעליהם" הפלסטינים יוכלו לחזור למקום שבו כנראה מעולם לא ישבו. רגע אחרי שכל המירי רגבים שהבטיחו לפני חודש שעמונה לא תפונה ונזכרו פתאום שדווקא יש תסריט כזה, רגע אחרי שראש הממשלה נתניהו הבטיח להקים יישוב חדש למתנחלי עמונה שיוקם כנראה ביום שהשגרירות האמריקאית תעבור לירושלים. רגע אחרי כל זה, הגיע הזמן לעצור רגע, ולהגיד מילה אחת פשוטה למתיישבים - תודה.סיכום אירועי עמונה (צילום: חופי עמוס)
דווקא אחרי ההתפרעות של מספר פורעי חוק שלא גרים ביישוב והחליטו לבוא ולעשות בלאגן כדי שיראו אותם בטלוויזיה, חשוב להזכיר את המתיישבים, שהדגימו מהו פינוי מכובד, כזה שמצליח להביע מחאה אמיתית מבלי לפגוע בכוחות הביטחון שנאלצים לבצע את הפינוי. נכון, בחוגים מסוימים נרשמה אכזבה ממידת האיפוק שהפגינה המשטרה. בכל זאת, יש הזדמנות לראות דם של מתנחלים והמשטרה מסרבת לספק את הסחורה. אבל נדמה ששני הצדדים הבינו את פוטנציאל הנפיצות ונזהרו שלא לחצות את הגבול.
כל חברי הכנסת שהתראיינו אמרו לא לאלימות''. פינוי עמונה
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
אפילו כלי התקשורת המרכזיים, שבדרך כלל אלופים בלהפוך אירועים כאלה למפגן שנאה נגד ציבור המתיישבים הצליחו ברובם (היית חייב לבאס אמנון?) לנהל סיקור מכובד שכלל פתחון פה מלא למגורשים ואפילו רמזים של אמפתיה. רק שם אחד שב ועלה כל הזמן במהלך היום, כמעין השוואה לאיך אירועים כאלה יכולים להתנהל - עמונה, ואיך לא - אום אל חירן.
ובכן, מדובר בהשוואה מעוותת אבל סתם בשביל הספורט בואו נעבור רגע על ההבדלים. נתחיל באופי התושבים איתם צריכים הכוחות להתמודד: בעוד שבעמונה מדובר באזרחים ממגזר שמהווה את חוד החנית של צה"ל וכוחות הביטחון, באום אל חירן מדובר, איך לומר בעדינות, בציבור שהקיצוניות האיסלאמית הפושטת בו רק הולכת ומחמירה עם הזמן. תעיד על כך הפרשה במהלכה נעצרו 6 מחנכים בדואים שהפיצו את משנת דאעש בבית הספר בו עבדו.
תושבים מתפנים מעמונה
צילום: EPA
נמשיך? כשנכנסו אתמול כוחות המשטרה ליישוב חיכו להם חלק מהמתיישבים עם דגלי מדינת ישראל. בהפגנות הזעם למיניהן של ערביי ישראל אנו נוטים לראות יותר ויותר דגלים בצבעי ירוק לבן אדום שחור. קחו הימור, אם היו מחכים לכוחות אנשים שקוראים לעצמם פלסטינים עם דגלי פלסטין בידיהם, הייתם רואים קסדות ואלות בשטח, מה לעשות שהזדהות גם אם היא חלקית עם אויב, מכניסה את הכוחות לתודעה אחרת.
ולשאלת חברי הכנסת? ובכן צפיתי אתמול באינספור ראיונות של חברי כנסת פופוליסטים שקפצו לשטח, בכולם נאמרה שוב ושוב הקריאה "לא לאלימות". צפיתי שוב גם בהתבטאויות של חלק מחברי הכנסת הערבים בנושא אום אל חירן, הנה חלק מהן:
''שני הצדדים נזהרו שלא לעבור את הגבול''. פינוי עמונה
צילום: מירי צחי
ח"כ ג'מאל זחאלקה: "אם צריך להישפך דם – כך יהיה", "רק בדרך זו הם יבינו שאנחנו משוגעים. אנחנו, בני העם הפלסטיני, נעדיף למות מאשר להיות מגורשים. נכבה נוספת לא תתרחש בנגב. הם חייבים להבין זאת".
איימן עודה: "השפלה קולקטיבית ואישית לכל אחד מאיתנו. הגענו לנקודת שבירה. לעולם לא נקבל את המצב הנוכחי. לעולם לא".
אין שום שמחה בגירוש של אנשים מבתיהם, לא בעמונה, ולא באום אל חירן. אבל רגע לפני שרצים להשוות בין המקרים, צריך לזכור את ההבדלים. נכון שחלק מאתנו קיוו מאוד לראות שוב את תמונות הפרשים דוהרים אל עבר ההמון, אבל זו ההזדמנות להגיד תודה למשטרה שפעלה ברגישות יחסית והוכיחה שכשלא דוהרים לעברה עם ג'יפים, היא יודעת לשמור על איפוק.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם