טראמפ לא דיבר על היהודים ביום השואה, אז מה?
עדיף נשיא אמריקני שרואה את השואה במשקפי המאבק נגד כוחות הרשע ומבין אותה כציווי היסטורי, מנשיא שהתיימר להיות מנהיג העולם החופשי אך הקל ראש בטרור האסלאמיסטי
עד היום סבלו אנשי התקשורת מהפרעה חד־קוטבית. זה השד הדו־ראשי של בנימין ושרה נתניהו. עכשיו זה הפך למופרעות דו־קוטבית. נוסף גם דונלד טראמפ בבית הלבן. אני לא מתכוון לצו המניעה האחרון אלא להשתוללות שלפניו, בעקבות הודעת הנשיא לרגל יום השואה הבינלאומי שלא הזכירה "יהודים", וזה הטריף את כל אלה שבמשך כל ימות השנה דווקא לא אוהבים במיוחד יהודים. זאת אומרת הם נוהגים כמו אותו הומניסט שאוהב את כל בני האדם כולל את האנושות עצמה - חוץ מגברים, זקנים, נשים וטף. הפרשנים שנזעקו, כולל 'סי־אן־אן' ו'הארץ', אוהבים נורא את היהודים, חוץ מדתיים, מתנחלים, חרדים, ש"סניקים, ימנים, ציונים וישראלים שממשיכים ליהנות מהחיים למרות הכיבוש.
מה אמר טראמפ ב־27 בינואר? "בלב כבד ובמחשבה נוגה אנו זוכרים ונותנים כבוד לקורבנות, לניצולים ולגיבורים של השואה. אי־אפשר באמת לתפוס את השפלות והזוועה שהונחתה על אנשים חפים מפשע בידי הטרור הנאצי... אנו אסירי תודה לאלה שסיכנו את חייהם כדי להציל את החפים. בשם הנספים אני מתחייב לעשות כל שביכולתי בזמן נשיאותי, וכל חיי, כדי להבטיח שכוחות הרשע לעולם לא יוכלו להביס את כוחות הטוב...".
דונלד טראמפ וניל גורסוץ'. אז הוא לא אמר יהודים, נו?
צילום: AP
אז הוא לא אמר יהודים, ואובמה לפני שנה, בעת ביקורו בשגרירות ישראל בוושינגטון, אמר יהודים ואמר אנטישמיות. "כל התקפה על כל אמונה שהיא, היא התקפה על כל האמונות", אמר אז אובמה. "כשרואים יהודים נוטשים את אירופה... ההתקפות על מרכזי יהודים ממומבאי ועד קנזס; כשרואים צלבי קרס בקמפוסים, אל לנו לשתוק. כשיהודי כלשהו מותקף בכל מקום שהוא, עלינו להגיב כאילו כולנו יהודים... על כולנו לעשות ככל יכולתנו... יש לנו אחריות, וכנשיא אדאג לכך שארה"ב תוביל את המאבק נגד האנטישמיות".
יש הבדלים ברורים בין שתי ההתבטאויות, אך ניכר שיש משהו מוליך שולל בדברי הנשיא הקודם אובמה. בין טראמפ שלא אמר "יהודים" אבל אמר "נספים", "ניצולים" ו"הטרור הנאצי" והכריז מלחמה נגד "כוחות הרשע", ובין דברי אובמה, רובצת תהום. פרופ' יהודה באואר, שהתווכח השנה בכמה מאמרים עם פרופ' דניאל בלטמן, הזכיר את דבריו של אנטק צוקרמן: "היהודים מדברים כשצריך לפעול; הם 'פועלים' כשצריך להילחם". אז אובמה אולי מדבר, אבל לא באמת נלחם.
התפיסה המקובלת היום בקרב האינטלקטואלים המשפיעים בישראל היא שצריך למהול את השואה היטב בתרכיזי רצח עם וג'נוסיידים אחרים, כך שתתערבב ולא ניתן יהיה עוד לזהות אותה. האם מדובר בהכחשת שואה מתוצרת קרקס המעוותים של התקשורת והאקדמיה הישראלית? פרופ' אלחנן יקירה כבר הזכיר את האפשרות הזאת.
על מידת האכפתיות האמיתית של האינטלקטואלים הישראלים בנושא ג'נוסייד כתב באואר לאחרונה ב'הארץ' בעקבות כנס בנושא שנערך באקדמיה למדעים, כמעט ללא נציגות מקומית: "התקשרו לעיתונות ולעיתונאים; התקשרו לאוניברסיטה העברית, שבין חבריה יש כאלה הכותבים ב'הארץ' מאמרים המדברים גבוהה גבוהה על ערכים אוניברסליים והומניסטיים (בלטמן, א"ל) ואף אחד לא בא. גם לא אקדמאים מאוניברסיטאות אחרות... למי בעצם אכפת שיש רציחות עם? דמעות תנין זולגות על חצי מיליון הקורבנות בסוריה, ופטפוטי סרק המשווים בין זה לבין השואה ממלאים את החלל", הוקיע פרופ' באואר.
ומה יחסו של בלטמן לשואה? "לפי אקסיומה בת יותר מ־50 שנה", הוא כותב במורת רוח, "את השואה חוקרים בנפרד (מרציחות עם אחרות), אף כי אין ספק שמדובר בג'נוסייד, השמדת עם. 'ייחודיות השואה' קוראים לזה. את ההבחנה הזאת, שאין מאחוריה דבר מלבד רצון לבצר זהות קורבנית יהודית נבדלת, יש לקעקע".
אז אובמה אולי מדבר, אבל לא באמת נלחם.
איי.פי
הוא קורא לזה "היודוצנטריזם שקיים בישראל ביחס לשואה". מעניין. היהודים האלה תפוסים על העסק הזה שרצחו להם שישה מיליונים, ולא מרפים. לא סופרים עוד 2.5 מיליוני קמבודים, נניח, שחבריו של בלטמן בשמאל הרדיקלי שיבחו את רוצחם פול פוט. את הביקורים במחנות הרצח הוא מכנה "מסעות שטיפת המוח הלאומנית", והאנטישמיות בשבילו - "הסבר שמתיישב היטב עם הזהות הקורבנית". כל האייסה־בסייסה הזה של השואה והאנטישמיות "משרת את הימין", ומפתח "שיח פרוטו־פשיסטי", שנועד "להלבין את הפשע המתמשך נגד הפלסטינים ולהציב את העולם הנוצרי בעמדת התנצלות נצחית". טוב שיש פרופסור ישראלי שדואג לרווחתם של 2.3 מיליארד נוצרים מאימת המיעוט הסחטני והמדכא של 6.5 מיליון יהודים בישראל. השואה מצויה "בגטו יהודי צר אופקים", המשרת את "המניפולציה הקסנופובית שעושה בה ישראל".
בלטמן היה שותף לכנס שגם הוא עסק בג'נוסייד, ובו דנו כמובן גם ב"רדיפת מיעוטים נוצרים באימפריה העות'מנית (וגם) במצב זכויות האדם בישראל ובשטחים", וזה לא מונע ממנו להלעיג על הקשקושים בדבר "האנטישמיות האסלאמית". כמובן, רדיפת נוצרים אצל בלטמן ושות' בע"מ נגמרת באימפריה העות'מנית; הוא לא שמע על עקירת הנוצרים בידי הפלסטינים בשטחים, וגם לא על מעשי הטבח ההמוניים שביצע דאעש בעדות הנוצריות.
מעניין שבלטמן ואינטלקטואלים אחרים, כמו אווה אילוז, חפים מכל הבנה או רצון להבין את נושא האנטישמיות. לא אתפלא אם כדי להיות עדין הוא דיבר על עמדת ההתנצלות של "העולם הנוצרי", כשבעצם הוא חשב יותר על העם הגרמני. העולם האינטלקטואלי הגרמני כבר הצליח לסנן את האנטישמיות החוצה מהשואה ומהנאציזם; ראו הטבח הפומבי שעשו לפני כ־20 שנה לדניאל יונה גולדהגן עם ספרו 'תלייניו מרצון של היטלר'. "השואה" ו"הנאציזם" אליבא דבלטמן וממשיכי דרכה של חנה ארנדט, הם בלונים שמרחפים באווירו של עולם ועלולים לנחות בכל מקום, וכנראה נחתו כבר במדינת ישראל.
כמו חוקרי הפשיזם במקומותינו, המתעלמים מההמשכיות האמיתית של הפשיזם במדינות ערב ובארצות הקומוניזם של העולם השלישי, כך מתעלמים רוב החוקרים הישראלים מהמורשת האנטישמית והנאצית שלאחר מלחמת העולם השנייה. בעיקר מקובל להתעלם מהאנטישמיות כגל נושא של אידאולוגיות רדיקליות אנטי־ישראליות.
עדיף לנו שהנשיא האמריקני יראה את השואה במשקפי המאבק נגד כוחות הרשע ויבין אותה כציווי היסטורי לימינו, מנשיא שמתיימר להיות מנהיג העולם החופשי אך נהג בקלות ראש בטרור האסלאמיסטי. קל לדבר על מאבק באנטישמיות, אך במקביל לפתוח את שערי הגיהנום של המדינה האסלאמיסטית הג'נוסיידית המתגרענת. דור הולך ודור בא. פרופ' רוברט ויסטריך, המומחה העולמי לאנטישמיות, הוכיח בספריו תמונה הפוכה לזו של פרופ' בלטמן. ויסטריך איננו, בלטמן בן 64, ויהודה באואר כבר בן 90. מה הוא עוד יכול לעשות מול הרוח הרעה האופנתית?
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם