ראשי » חדשות » דעות

מדינה 'נאורה' לא הורסת בתים שלא מזיקים לאיש

אני לא מבין כיצד זרוע שמתכנה "מערכת אכיפת חוק", כיצד בית משפט שקורא לעצמו "עליון לצדק", הורסים בפרץ אלים וחסר פשר בתים מקסימים שלא הפריעו לאיש

מכירים את המצב שבו חתן וכלה עומדים רגע לפני חתונתם, ובעל הבית מחליט שעליהם להיכנס לדירה אחרת? ובכן, זו הייתה קבלת הפנים שלנו כזוג צעיר לעמונה. 72 שעות לפני ההתרגשות הגדולה של חיינו התקשר אלינו מזכיר היישוב כדי לומר ש"צריך לפתוח שורת קרוואנים חדשה, ולכן אנחנו מזיזים אתכם לקרוואן אחר. אין מה לדאוג: הצביעה מחדש, העמדת הריהוט, סידור הבית - הכול עלינו". זה היה קצת מלחיץ, אבל למי יש ראש לדבר כזה כשהחתונה בפתח?

המזכיר עמד במילתו, ובחמש השנים הבאות למדנו להכיר אותו ואת האנשים המיוחדים שקבעו את ביתם על ההר הגבוה שבין בעל חצור לעפרה. למען האמת, הלכנו אל הלא נודע: לא ידענו אילו תעצומות גוף ונפש נדרשות כדי להחזיק מעמד ברוחות העזות של החורף ובחמסינים האדירים של הקיץ. לא היה לנו מושג שההפרדה בקרוואן בין הפנים והחוץ לא קיימת, שהבית כה קטן עד שרק נחפש הזדמנויות לצאת החוצה, שקירותיו כה דקים עד שמה שמתחולל חוץ נשמע היטב בפנים.
 
מה עוד לא ידענו? שיש ערעור משפטי על המקום, ושאנשים רעים מתפלחים לעמונה במטרה להצר את צעדינו ולמרר את חיינו. כל מיני טיפוסים כמו דרור אטקס ומיכאל ספרד, יריב אופנהיימר וחגית עופרן, נשאו בגרון ניחר את ערכי זכויות האדם אך הקדישו את חייהם כדי לאמלל את שכנינו וחברינו. הם נהגו לסייר בעמונה מעת מעת, וחיפשו טריקים ופרצות להגביל, לעצור ולהחריב.

אני לא רוצה לאכזב, אבל לא הלך להם. העמונאים, כולם כבר יודעים עכשיו, עשויים מחומרים חזקים. ההר החשוף כל ימות השנה לא מותיר להם ברירה אחרת. כך שלמרות העתירות והניג'וזים, היינו מרוכזים בדרשות השבת המרוממות של הרב יאיר פרנק, באידיאליזם המוחלט של המייסדים, ברוחניות החסידית-ברסלבית-קרליבכית שאז עוד הייתה בגדר חידוש. בנינו גינה ושתלנו דשא, נטענו אורן שהבאתי מהגליל, ובורכנו בילדים, משוש חיינו. הקרוואן היה לנו כבית לֶגו,ֹ והשכנים - שותפים לדרך. אחדים נטעו כרמים ומטעים, אחר הקים דיר ומחלבה. יום אחד היה מי שהציע להציב טורבינות רוח על ההר כדי להפיק חשמל, וביום אחר חלמנו על בתי אבן שישתלבו בנוף המהמם. נכון, הרעים גנזו את החלום.

לא דמיינתי אז ואני לא מצליח להבין היום כיצד אנשים פרטיים התופסים את עצמם כערכיים, כיצד זרוע שמתכנה "מערכת אכיפת חוק", כיצד בית משפט שקורא לעצמו "עליון לצדק", וכיצד מדינה שמגדירה את עצמה נאורה – כל אלה הורסים בפרץ אלים וחסר פשר תשעה בתים מקסימים שלא הפריעו לאיש. ודאי שלא שיערתי שאותו רוע חסר תוחלת ימחק את היישוב שלי מעל פני האדמה. שוב, צריך להזכיר כי מדובר ביישוב שראש הממשלה אריק שרון, הן בתפקידו זה והן בתפקידיו הקודמים, דרבן, דחף, עודד וקידם – וגם המדינה שמאחוריו.
 
אני יודע שגם האמירה הבאה מעצבנת אנשים, אבל אנחנו עשינו בעמונה בדיוק את מה שעשו המתיישבים הראשונים בחניתה ובכנרת, בפתח-תקווה ובראשון-לציון: גאלנו את אדמת ארץ ישראל. זו הייתה עילת קיומנו, זו עודנה מהות הציונות כפי שלמדנו אותה מאבותינו. אותה ורק אותה רצינו ליישם בגופנו ובנפשנו.

אל תספרו לי שלקחנו קרקע של אדם פרטי אחר. מעדות ראשונה אני יכול לומר שבניגוד למאות שכונות, קיבוצים, מושבים ואוניברסיטת תל-אביב אחת, על ההר לא היו סימני חיים קודמים. איש לא חי בעמונה לפנינו, ואיש לא יגור בה אחרינו. חייתי שם, אני יודע כמה ההר הקשה הזה לא מתאים לחיי היומיום.

אם בכל זאת יש מי שחושב שמדובר ב"קרקע פרטית", הוא מוזמן ללמוד לעומק את תורת חלוקת הקרקעות הירדנית ולבדוק כיצד הסתיימה תביעת הבעלות של התושב הערבי ששמו היה רשום על אדמות מגרון. רמז דק: הוא נכשל. כך שבדיוק על מקרה עמונה נאמר "מקום המשפט, שמה הרשע".

אשר לרעייתי ולי, כשהיה ברור שלא ניתן לבנות בית אבן בעמונה החלטנו להתקדם הלאה. בלב כבד ובכאב שמלווה אותנו עד היום נפרדנו מהאנשים שאתמול עם ישראל כולו למד להכיר - אותם שכנים וחברים שלנו שרוחם הגדולה הצמידה אותם לאדמת ההר גם אחרינו, שנשארו עליה עד הרגע האחרון אתמול.

זו אותה רוח שתאפשר לעמונאי העבר וההווה, עמונאי הגוף והנפש, לעמוד מחדש על הרגליים ולהמשיך במפעל הגדול. הרוח חזקה מכל מכשול פיזי ומכל מכה משפטית. מי שהתחשל בעמונה, חש אותה על בשרו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

אריאל כהנא

הפרשן המדיני של "מקור ראשון"

לכל הטורים של אריאל כהנא