הלאה אליטות: מתי כבר השמאל יהיה עממי?
על כוח קשה לוותר, אבל עד שהכוח לא יתחלק אחרת, לא יהיה יותר ממנו. אנשי הפריפריות והקהילות המודרות צריכים לשבת בקטר של השמאל ולהוביל אותו, ביחד עם אנשי המרכז
השבוע פגשתי קבוצת אברכים מישיבה חרדית. הם הגיעו לסיור בנגב המערבי, ואירחתי אותם בבית הכנסת שאני משמש בו כגבאי. אחר כך ישבנו לשיחה. לאחר ששוחחנו על הקיבוץ, האזור והפריפריות, סיפרתי שצוק איתן דחף אותי להיכנס לפוליטיקה המפלגתית, ולהתמודד ברשימת מרצ. כשפתחתי לשאלות, זה היה כמו מבול. איך יכול להיות שבחרתי במרצ? האם אני מאמין שהשמאל מקדם באמת צדק חברתי ושלום? איך אני יכול להרגיש בבית במרצ, ואיך בכלל קיבלו אותי שם.אני מספר את זה לא בגלל שמדובר בחוויה נדירה, אלא בדיוק להיפך. ולא בקרב קבוצות חרדיות. זה פשוט: קהילות שלמות, בין היתר אלו שבתוכן אני חי, לא רואות את השמאל כבית פוליטי אפשרי.
לכאורה, זה הפוך לכל הגיון. השמאל יכול וצריך להיות ברית בין מעמדות נמוכים וקהילות מודרות ובין אליטות משפיעות. זו הברית שיצרה אותו ברחבי העולם. זו הברית היחידה שיכולה להביא אותו לעמדות השפעה.
חברי מפלגת מרצ מסיירים בעמונה. קהילות רבות לא רואות את השמאל כבית פוליטי אפשרי.
צילום: מירי צחי
בשמאל הישראלי נוצרה אנומליה. את הברית הזו החליפה הובלה כמעט חד-מימדית של אליטות. רובם, ודאי במרצ, אנשים טובים, מחויבים, שעובדים בחריצות כמשרתי ציבור. ועדיין, מה שאולי עבד בעבר, אליטות משרתות, המקדמות אינטרסים של הפריפריות הגיאוגרפיות והחברתיות, לא עובד יותר.
אנחנו חיים בעידן שבו הצדק צריך להיראות הרבה לפני שהוא נעשה. עידן שבו יש צורך אמיתי לציבור להזדהות עם הדומים לו. ואת זה יותר ויותר קהילות בישראל לא מוצאות בשמאל הישראלי.
לאחר הבחירות ערכה מפלגת "העבודה" סקר עומק בקרב הפריפריות, על מנת להבין את עמדות אנשי הפריפריות, ביחס לשאלות חברתיות ומדיניות-בטחוניות. הסקר היה חשוב והיוזמה מבורכת, אבל מסקנה אחת בדו"ח המסכם הקפיצה אותי. היא אמרה, בקירוב: המרכז האידיאולוגי צריך למצוא דרך להתחבר לפעילי השטח בפריפריות.
והנה התורה על רגל אחת: המשפט מניח אידיאלוגיה במרכז ולא בפריפריות. המשפט מניח שהכוח צריך לזרום מהפריפריות למרכז. ושאין תסריט שאלו ישבו מסביב לשולחן מקבלי ההחלטות. בשפה פוליטית גסה אנחנו מדברים על "קבלני קולות" ופתקים שיגיעו מהפריפריות וימליכו את אנשי המרכז, שיטענו שהם מדברים ומייצגים את האינטרסים שלהם.
המשחק הזה נגמר. על כוח קשה לוותר, אבל עד שהכוח לא יתחלק אחרת, לא יהיה יותר ממנו. אנשי הפריפריות והקהילות המודרות צריכים לשבת בקטר של השמאל ולהוביל אותו, ביחד עם אנשי המרכז. השמאל, בעומק ערכיו, בצדק, בשלום, באחריות והסולידריות החברתית, יכול להיות בית פוליטי מתאים לרוב רובם של אנשי הפריפריות. זה יקרה רק אם תהיה שותפות ובעלות. זה יקרה רק אם השמאל יהיה עממי.
בכל שבוע אני פוגש מאות אנשים. סטודנטים, תלמידי מכינות, בתי ספר, קהילות משימתיות. חרדים, מזרחים, דוברי רוסית, ערבים ועוד. אני מוצא אצל כולם תחושה שהם לא חלק מהכח בישראל. שהם מודרים ממרכזי הכוח ושקופים למקבלי ההחלטות. שלטון הליכוד משכלל את שיטת מפא"י, ועדיין זוכה לגיבוי ציבורי, ללא חלופה מספקת. מדובר במשימה בעלת חשיבות עליונה לשוחרי ערכי השמאל, ולאוהבי החברה הישראלית.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם