למרות הרשעתו של מצגר, דרוש לנו רב ראשי
הרשעתו של הרב יונה מצגר אינה מוסיפה כבוד לרבנות הראשית, וזאת ממש לא הבעיה היחידה של המוסד הזה. ואף על פי כן
"האימפריה הרומית הקדושה" שלטה בגרמניה ובסביבתה במשך אלף שנה, אך הכותרת הזו מרשימה הרבה יותר מאשר המציאות. היה זה גוף מדיני מסורבל ומעורפל, התאגדות רופפת של מאות נסיכויות. המשכיל הצרפתי השנון וולטר העיר שהאימפריה הרומית הקדושה היא לא קדושה, לא רומית ולא אימפריה. כמה שנים לאחר מכן, ב־1806, התפרקה הקיסרות הזו.
בעקבות פרשת הרב מצגר, לכאורה אפשר לומר שגם הרבנות הראשית לישראל הולכת בכיוון דומה: כבר שנים רבות שאינה ראשית, בימי הרב מצגר מתברר שלא הייתה גם רבנות, ואם החרדים יחזקו עוד את שליטתם בה, גם לא תהיה "לישראל".
זנב של חשדות ליווה את הרב מצגר כבר כשנבחר לתפקידו הרם. בדיעבד התברר שזה היה מבחינתו רק המתאבן להתנהלות של שחיתות ושוחד. לראשונה בתולדות המדינה, מן הסתם לראשונה בתולדות העם היהודי, רב ששימש בתפקיד בכיר כל כך נכנס לכלא, לאחר שהודה שלקח שוחד בסכומי עתק.
מצגר. כמה נורא שלרשימת הציפיות מהרב הראשי הבא צריך להוסיף גם את זו: שהוא לא נוהג לקחת שוחד.
צילום: הדס פרוש/ פלאש 90
ובכל זאת, אני מקווה שזה לא יהיה קִצה של הרבנות הראשית. הרבנים העכשוויים מוצלחים בהרבה מהרב מצגר. הרב דוד לאו אהוב על כל מכיריו, דתיים כחילונים, אוהב את עם ישראל ואת המדינה ומסור להם. עמיתו, הרב יצחק יוסף, הוא תלמיד חכם ופוסק חשוב, הנערץ על יוצאי ספרד כממשיכו של אביו הגדול. הציונות הדתית התנכרה לרב עובדיה, וכך הרחיקה עצמה מהקהילות הספרדיות. גם אם לפעמים דבריו של בנו אינם ערבים לאוזנינו, כדאי להתאמץ לא לחזור על אותה טעות.
אך מעבר לרמה האישית, לשם מה נחוצה בכלל רבנות ראשית? בתי הדין הרבניים יכולים להתנהל גם בלי רבנים ראשיים, כמו שבתי המשפט האזרחיים מסתדרים בלי המשפטון לציון. הרבנות אחראית גם על נושא הכשרות, אך זהו בעיניי מודל לא מוצלח. כשם שניהול ריכוזי־ממלכתי של בתי הספר שלנו הביא להתנוונות מערכת החינוך, כך הניהול הריכוזי של הכשרות יצר מערכת לא יעילה (ולא אהובה). אין שום סיבה שהמדינה תעניק תעודות כשרות. היא צריכה להיות רק רגולטור: לפקח על גופי כשרות פרטיים ולבדוק שהם עושים את מלאכתם נאמנה. גאולה כהן שאלה פעם את הרב סולובייצ'יק מדוע סירב להיות הרב הראשי לישראל. הוא ענה לה: "את שולחן העבודה שלי אני לא מצליח לסדר; איך אצליח לעשות סדר ברבנות?" אבל רב ראשי לא צריך להיות איש ארגון.
הרבנות הראשית צריכה להיות הנהגה רוחנית מובילה, אבל מנהיגות היא עניין חמקמק. הארץ מלאה היום ב"סדנאות למנהיגות", ואותי משעשעת המחשבה על כל הנפוליאונים הקטנים המסכמים בשקידה את דברי המַנחה. מנהיג אמיתי לא יצמח מסדנה, וגם לא ממינוי או מתואר. אם כדורגלן כושל, להבדיל, יצליח להשפיע על עיתונאים לבחור אותו לשחקן השנה, הוא לא באמת יהפוך בגלל התואר לשחקן מוביל ולמנהיג קבוצתו. הסדר הוא הפוך: קודם המנהיגות, אחר כך התואר. הרב סולובייצ'יק והרב שלמה זלמן אויערבך לא נשאו מעולם בשום תואר מלבד "ראש ישיבה", ובכל זאת כל מילה שלהם הדהדה מקצה העולם ועד קצהו. כשהרב הראשי הוא מנהיג רוחני מרשים ובולט, כמו שהיו הרב עובדיה והרב גורן, התפקיד הממלכתי יעצים את מנהיגותו. וכאן עולה שוב השאלה: מה בעצם צריך לכלול התפקיד הממלכתי הזה?
כשמתווכחים על דת ומדינה בישראל, אני תוהה איך אפשר לדבר על הפרדת הדת ממדינה שסמלהּ הוא מנורת המקדש והדגל שלה הוא טלית. כאן לדעתי עיקר תפקידו של הרב הראשי. כיוון שאי אפשר לנתק את מדינת ישראל מן היהדות, נחוץ אדם שינסח ויוביל את עמדת היהדות בצמתים הללו. חוק השבות, למשל, מזמין לארץ כל יהודי, אך לעתים לא קל להחליט מי יהודי ומי לאו. כאשר היה ספק לגבי יהדותם של "ביתא ישראל", יהודי אתיופיה, הראשון לציון הרב עובדיה יוסף הוא שהכריע שיהודים הם, והמדינה קיבלה בסופו של דבר את פסיקתו. כיום שאלת השבת במרחב הציבורי דורשת הכרעות חדשות. שם, בקודקוד שבו נפגשות הדת והמדינה, צריך לעמוד הרב הראשי. לא פקיד כשרות הוא צריך להיות. מכוח אישיותו ומעמדו הוא צריך להקרין מנהיגות רוחנית כלפי כל בני עמנו.
ועוד דבר: לתפקיד הזה די באדם אחד. בקדנציות הראשונות אחרי האיחוד אולי כדאי להקפיד לבחור לסירוגין רב ספרדי ורב אשכנזי. אך תהא עדתו אשר תהא, הוא יהיה הרב הראשי והוא יהיה הראשון לציון. הוא ילבש בכבוד את הבגדים המסורתיים, ובני כל העדות יקשיבו בצמא לדבריו. וכמה נורא שלרשימת הציפיות מהרב הראשי הבא צריך להוסיף גם את זו: שהוא לא נוהג לקחת שוחד.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם