אם אכיפת החוק היא גזענות קראו לי גזען

אי אפשר לקחת מהלך שלם של אכיפת חוקי התכנון והבנייה במגזר הערבי, כחלק מתכנית גדולה של הסדרת תכניות וצמצום פערים - ולהכתים אותה כגזענות. זה ישיג את התוצאה ההפוכה ממה שהאזרח הערבי והיהודי של ישראל צריכים בסוף: מצב של שוויון זכויות וחובות

רועי עידן | 7/2/2017 10:26
תגיות: אום אל חיראן, בדואים, גזענות, דעות
במוצאי שבת הפגינו כמה אלפי יהודים וערבים בתל אביב תחת הסיסמה – "יהודים וערבים ביחד – נגד הגזענות והריסות הבתים". כלומר. אם אתה בעד הריסות הבתים – אתה גזען. מהמשובחות שבטקטיקות השמאל. אם כך זה הולך להיות טור של גזען.


טקס ההלוויה של יעקוב אבו אלקיעאן (צילום: סטודנטים חד״ש ת״א)
 


מאז שהוחלט להתחיל לאכוף את החוק נגד הבנייה הבלתי חוקית המשתוללת במגזר הערבי, זאת כחלק מהתנאים לביצוע תכנית המיליארדים לצמצום הפערים במגזר, מתנהל נגד ממשלת ישראל קמפיין בנושא זה. למרבה האירוניה רבים מהח"כים המשתתפים בקמפיין הם אותם אלה שבירכו על התכנית כשהוכרזה. הקמפיין נגד הריסות הבתים, שהגיע לשיא בפרשת אום אל חיראן, שם נהרג יעקוב אבו אלקיעאן שאחת מאלמנותיו אף נאמה בעצרת שהתיימרה להיות אנטי גזענית. אבל האם כשאנחנו דורשים מהממשלה לא לאכוף את החוק ואת החלטות בית המשפט אנחנו לא בעצם נופלים בעצמנו לגזענות של ציפיות נמוכות?
 
צילום: AFP
הלוויתו של יעקב אבו אלקיעאן. מי נופל לגזענות? צילום: AFP

נכון שיש עיוותים רבים בתחום התכנון והבנייה במגזר הערבי. חלקם נובעים מאפליה ממסדית, חלקם ממעמד הקרקעות במגזר הערבי, השונה לחלוטין מהמגזר היהודי ומהתנהלות הרשויות המקומיות שם. חלקם נובע סתם כתוצאה מצפצוף מתמשך על החוק, צפצוף מוצדק כי מדינת ישראל מתעצלת ומתעכבת לאכוף ונותנת לאנשים להתרגל לעשות מה בראש שלהם. לא רק במגזר הערבי כמובן, אבל במיוחד שם.

נכון. אפשר לטעון שהפשיטה הלילית של חמושי יס"מ על אום חירן היתה שונה מהתנהלות המשטרה בעמונה. אני לא יודע מה הייתה הערכת המסוכנות לפני המבצע ועל בסיס איזה מודיעין ואילו הנחות יסוד התקבלו ההחלטות. אבל גם אם נניח שמדובר במניע "גזעני" שהבדיל בין שתי הגישות הטקטיות, הרי שאת אותו מניע גזעני אפשר להדביק לבית המשפט ולרשויות התכנון והבניה בישראל שיחסן לבנייה בלתי חוקית במגזר הערבי שונה לחלוטין מהיחס שלהן לאותה עבריינות במגזר היהודי. אני בספק רב אם יהודי כלשהו היה מצליח להוכיח זיקה לקרקע כמו שהעותרים הערבים הצליחו לעשות במקרה עמונה, ועוד יותר בספק שעל בסיס זיקה זו בית משפט כלשהו היה מאפשר להרוס ישוב קיים, אפילו אם זו עמדת המדינה. יש הרי דבר כזה שנקרא מידתיות וכבוד האדם, כפי שמקפידים תמיד להזכיר לנו שופטינו הנכבדים.
 
צילום: AFP
המגזר הערבי מופלה לרעה במדדים מסוימים ובמקביל נהנה מפריבילגיות מרחיקות לכת. צילום: AFP

נכון שבמדדים מסוימים המגזר הערבי מופלה לרעה על ידי מדינת ישראל. אלא שבמקביל הוא נהנה מפריבילגיות מרחיקות לכת. זהו מגזר שפטור משירות חובה, מגזר שפטור דה פקטו גם מהרבה חוקים מטרידים אחרים, מגזר שנהנה מנתח משמעותי ביותר של כספי העברה ושל קצבאות הביטוח הלאומי לעומת אחוז גבייה נמוך יחסית למגזר היהודי, מגזר שנהנה מאפליה מתקנת באקדמיה ובשירות הציבורי.

מעבר לכך, מדינת ישראל פוגעת בערך השוויון בפני החוק בצורה קשה כשל"טובת" המגזר היא מלבינה ואף תומכת במנהגים מסורתיים שממש מתנגשים עם החוק הישראלי כמו סכסוכי חמולות, נישואי קטינות ופוליגמיה. קראו לי שוב גזען אבל בעיניי זה דבר נורא. זה דבר נורא כי האוטונומיה האנרכית הזו נעימה רק לחלק מהמגזר. היא לא נעימה לכולו. והיא בטח לא נעימה לכלל תושבי מדינת ישראל.
הפוך גוטה הפוך

בעיניי הריסה של כפר בלתי חוקי כמו אום אל חיראן, שמתבצעת בהוראת בית משפט וכוללת פיצויים נדיבים ביותר למשפחות ודיור חליפי ביישוב מוסדר היא ההפך מאפליה. היא בדיוק הדרך שבה ניתן לשפר את מצבה של אוכלוסייה שנקודת המוצא הסוציו-אקונומית שלה פחות טובה, ולספק לה תשתיות ושירותים שיאפשרו לה להתקדם. זאת כמובן רק אם אותה אוכלוסייה בכלל מעוניינת להתקדם. ולאן. וזו שאלה.

מי שמפגין נגד הריסת בתים הם אותם אנשים שיוצאים נגד נסיונות אחרים של אכיפת החוק במגזר הערבי: אלה שיוצאים נגד הכוונה שצצה לאחרונה סוף סוף לטפל בבעיית הפוליגמיה במקום לעודד אותה, אלה שמתנגדים לנוכחות משטרה בישובי המגזר הערבי, אלה שמתנגדים, כולל באלימות והסתה חריפים, לשילוב של צעירים ערבים בשירות לאומי. בבוקר הם מאשימים את המדינה בגזענות משום שהיא איננה פועלת מספיק נגד פשיעה חמורה במגזר, בערב הם יאשימו את המדינה בגזענות משום שכוח יס"ם נכנס לאיזה כפר לעצור מישהו והעניינים הסתבכו. 
  

צילום: אלי דסה
בתי ספר בדואים בנגב. האם אותה אוכלוסייה בכלל מעוניינת להתקדם? צילום: אלי דסה

לא בכדי קיים מתח בין ראשי הרשויות המקומיות הערביות לבין חברי הכנסת הערבים והבדל מהותי בין יחסי שני הגורמים הללו עם המדינה. ראשי הרשויות הם אלו שצריכים להתמודד עם המצב בשטח. הח"כים יושבים במגדל השן שלהם ואין להם שום אחריות ממשית. את אחמד טיבי, חנין זועבי וג'מאל זחאלקה גזענות לא מעניינת. הם אנשים שהאינטרס שלהם הוא לשמר את המצב הקיים כדי שהמגזר ימשיך להיות מוחלש. קל לניצול והסתה. מגזר שאפשר לקנות בזול עם פוליטיקה מגזרית מתלהמת ומושחתת. 

יש דברים מכעיסים שקורים בישראל. ויש גם גזענות ממוסדת. גם אני מסכים שההתנהלות התקשורתית של המשטרה בפרשת אום אל חיראן וההזדרזות המיותרת לקבוע שהנהג המחבל היה איש דאעש היו חסרות אחריות. אבל אי אפשר לקחת מהלך שלם של אכיפת חוקי התכנון והבנייה במגזר כחלק מתכנית גדולה יותר ועתירת תקציב של הסדרת תכניות וצמצום פערים ולהכתים אותה כגזענות. זה ישיג את התוצאה ההפוכה ממה שהאזרח הערבי (והיהודי) של ישראל בסוף צריך – וזה מצב של שוויון זכויות וחובות, שוויון בפני החוק והכי חשוב – שוויון הזדמנויות. זה לא יקרה אם מנהיגי הציבור הערבי יסיתו את הציבור שלהם כנגד כל פעולת אכיפת חוק של הממשלה ויכנו אותה גזענית.

 

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

רועי עידן

תסריטאי ואיש פיתוח בטלוויזיה, נגן יוקללי וסוציופת בתפקוד גבוה

לכל הטורים של רועי עידן

המומלצים

עוד ב''דעות''

פייסבוק