ראשי » חדשות » דעות

הרשימה השחורה: האשמים בעינוי הדין של אזריה

נתניהו שהפך את אזריה לקדוש מעונה, סהרורי הימין שעשו לו את יחסי הציבור הגרועים בעולם, השמאל הפבלובי והצמרת הצבאית הנגועה בפוליטיזציה - כולם אשמים בסחרור ההזוי של עינוי הדין המתמשך ובמשפט שאי אפשר למצוא סיפוק אמת בגזר הדין שלו

אפשר לצאת מהמקלטים, סוף סוף ניתן גזר הדין במשפטו של אלאור אזריה: שנה וחצי מאסר בפועל. גם זה, כמובן, יעורר שוב דיונים בלתי נגמרים שבמהלכם ודאי תיזרק לאוויר לא פעם ולא פעמיים המילה "גיבור". אז לפני הכל, בואו נבהיר את הוויכוח הזה אחת ולתמיד: לירות באדם פצוע ומנוטרל כדי להרוג אותו זאת לא גבורה. זה משהו שטכנית גם האחיינית בת השמונה שלכם יכולה לעשות (אם כי היא תצטרך כנראה קצת יותר כדורים לצורך העניין). הפרות פקודה אינן גבורה. נקמה חמומת מוח אינה גבורה.
  
כל מי שטוען שלמחבל שבא להרוג חיילים מגיע כדור ספונטני בראש -  בשעה שעוד אפשר להביא אותו למשפט ולמצות איתו את הדין כמו במדינה המערבית המתורבתת שאנחנו שואפים להיות – הוא טוקבקיסט. מדינה מתוקנת לא מנוהלת על ידי טוקבקיסטים, נקודה (גם אם רבים מהם יושבים בכנסת). אלאור אזריה צריך עקרונית, לתת את הדין על מעשהו, ולו רק כדי שנוכל לדעת שגם במלחמת הקיום הממושכת שלנו לא איבדנו צלם אנוש.

אבל אם כבר מדברים כבר ביושר ובאובייקטיביות, אז עד הסוף. גם מתנגדיו הגדולים ביותר של אזריה, לפחות אלו שמסוגלים להתעלות מעבר לרמת הטוקבקיסט הפבלובי, ייאלצו להודות שנעשה פה עוול לחייל הזה ולמשפחתו. הם אלו ששילמו, ועדיין משלמים, את מחיר השסע הפוליטי החריף של השנים האחרונות, מצב שגרם לימין ולשמאל להקצין בראיית העולם שלהם ובשיפוט המקרה הנוכחי: "גיבור" מול "רוצח". כאילו אין אמצע או גוני ביניים.

שנה וחצי מאסר בפועל לאלאור אזריה (צילום: רויטרס)

 

רבים אחראים לעוול הזה. אפשר למשל לציין ביניהם את ראש הממשלה – אדם שביד אחת מתקשר לעודד את האב צ'רלי אזריה ובידו השניה ממשיך בפילוג שיטתי של העם כדי לוודא שיישאר בכסאו. מסמן שמאלנים כבוגדים ועוכרי הארץ, הופך את אלאור אזריה לקדוש מעונה, ואחר כך מתפלאים שהתיק הזה סוחב עליו את כל שנאת החינם בין הישראלים ומושפע ממנה בהתאם.

אשמים גם תומכיו הקולניים של אזריה. זוכרים איך בתקופת חטיפת גלעד שליט – להבדיל – היתה טענה שצריך להפסיק עם הקמפיינים הרבים לשחרורו כי זה רק מעלה את המחיר? העיקרון דומה גם כאן. כשמציירים את אזריה כגיבור, כמגן האומה, כמעט כישו על הצלב שמשלם בשביל כל חטאי העם (לפחות זה מה שאפשר היה להבין מהכיתוב על שקיות הניילון שחולקו ביום הולדתו ברשת רמי לוי), דוחפים בדיוק לכיוון ההפוך: מערכת המשפט כבר צריכה להוכיח שלא גיבור ולא נעליים קלות – זה חייל שסרח וצריך לתת על כך את הדין. כל הקלה משמעותית בעונש תהיה מעין הודאה בכך שאזריה פעל נכון. ייתכן שכל הסיפור היה נגמר מהר יותר ובעונש קל יותר אם כל סהרורי הימין לא היו מזהים את עצמם בצד של אזריה ועושים לו את יחסי הציבור הגרועים בעולם.
  
אשמה בהחלט גם הצמרת הצבאית הנגועה בפוליטיזציה הזאת: גם בפוליטיקה הפנים-צבאית על התפקיד הבא וגם בתפקיד הפוליטי האמיתי שיחכה להם אחרי השחרור, כשישתלבו באחת המפלגות. מה שנכון עבורם כרגע הוא להתנער מאזריה מכל וכל, גם כשזו אחריותם כמפקדים וכמנהלי זירת האירוע בפועל לתת לפחות גב בסיסי לחייל, גם אם טעה.

אשמים כמובן גם דיוני הרשת הבלתי נגמרים והררי המילים בתקשורת שניפחו את העניין מעבר לכל פרופורציה. אירוע שהטיפול בו היה אמור להסתיים במהרה, וכנראה גם בעונש קל יותר, הפך לסחרור הזוי של עינוי דין מתמשך שבסופו שנה וחצי מאסר בפועל, ולמשפט שאי אפשר למצוא סיפוק אמת בגזר הדין שלו. משפט מזוהם אינטרסים שהרס חיים של משפחה מעבר לקושי ההתמודדות הרגיל במקרים כאלה והרס אותנו לאט מבפנים כחברה.
  
היום הסתיימה (בתקווה) הסאגה המדממת והמשסעת הזאת. משפחת אזריה תנסה לשקם את עצמה ולחזור לחיים נורמליים. אלאור אזריה ינסה להעביר את תקופת המאסר בשקט מוחלט, כשלא ברור איך תשפיע הפרשה על עתידו כאזרח, ורובנו נשארים עם טעם רע מאוד בפה ועם עוד ג'ינגל ימין לא ברור של אריאל זילבר, שעל הסיכול הממוקד שהוא מבצע במוזיקה צריכה להיפתח חקירה בפני עצמה.

ואיפשהו בסיפור הזה יש גם גיבורים אמיתיים: החיילים שניטרלו את המחבל לפני שאזריה ירה בו ובאמת הצילו חיים. אבל זה דבר שכולם יכולים להסכים עליו בלי לריב, וזה כבר הרבה פחות מעניין.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נועה אנג'ל

כותבת סאטירה, צחוקים ועוד כמה דברים. עוקבת בעניין אחרי מלחמות פוליטיות ברשת ומביאה פופקורן.

לכל הטורים של נועה אנג'ל