המסקנה מפרשת אזריה: הגיע הזמן להכיר בכיבוש
הכרה בכך שכבשנו את חברון היא הצעד הראשון בדרך להחלת ריבונות ולפתרון למצב האבסורדי שקיים בשטח. בתור התחלה, יש להציב בחברון שוטרים במקום רוב הכוח הצבאי שמתחלף בתדירות גבוהה ורומס כל אפשרות שברירית לחיות בשקט
כיבוש. לא התיישבות, לא התנחלות ולא כל הגדרה אחרת יגדירו במדויק את חברון, אחת הערים הבעייתיות ביותר בעולם. ערבים חיים לצד יהודים, מחסומים, גדרות תיל וחנויות חסומות ומסוגרות ניבטות למבקרים במקום. הכיבוש הוא גם הפתרון האמיתי לכל אדם ימני שמעוניין להחיל ריבונות ולשלוט על עיר האבות, לשמור אותה בשליטה ישראלית לעוד שנים ארוכות.לפני כשלוש שנים לקחתי לסיור בחברון את יהודה יערי, מרצה באוניברסיטת אריאל, ומי שעורר סערה בינואר 2016 בנושא ספר האזרחות. כשהגענו לעיר ניסיתי כאדם בעל דעות ימניות, ותושב קרית ארבע לשעבר, להסביר לו מדוע החנויות ברחוב דוד המלך, או בשמו הערבי – רחוב השוהאדה, סגורות ומסוגרות. "כאן היה פיגוע", סיפרתי, "שם התפוצץ מטען והרג בני זוג שהכרתי". למרות ניסיונותיי הוא לא השתכנע, ולא בכדי. הגרפיטי על הקירות, העזובה, כולם הצביעו על כיבוש, ולך תסביר שיש סיבות הגיוניות לעזובה.
אזריה ביצע הרג לא מוצדק, אך אלו שמתעקשים לשמור על המצב הקיים הם אלו שאשמים במחדל.
צילום: AFP
זמן קצר אחרי אותו סיור נתקלתי במקרה מקומם, שרק המחיש את הבעיה המרכזית בחברון. בדרך היורדת למערת המכפלה דרשו חיילים מילדים פלסטינים ששיחקו כדורגל לזוז מרחבה אחת לשנייה, ללא סיבה נראית לעין. בחוסר ברירה הלכו הילדים שבסך הכל שיחקו עם כדור למתחם החדש. השקט הושב לעיר, החיילים פתרו את הדרמה והכדורגל לא יסכן את המתפללים.
אריאל זילבר שר למען אלאור אזריה. (צילום: שושנה זילבר).
וכאן בדיון נמצא שורש הבעיה. מדי כמה חודשים מתחלפים החיילים המשרתים בחברון, שמבינים באופן מינימלי את המצב הנפיץ. אליהם מצטרפים מדי שבוע חיילים המשרתים בקורסים שונים, שמגיעים לתגבר את האבטחה לקראת שבת. בעוד הראשונים לפחות מבינים את המצב באופן כללי, אלו שמתחלפים מדי שבוע גורמים לרוב ליותר נזק מתועלת, הופכים את המצב הבעייתי לבלתי אפשרי. כל שבוע יש חיילים חדשים שמגיעים לחברון, כל חודשיים מגיע דור שלא ידע את יוסף, את המתנחלים או את הפלסטינים. רומס כל קשר אפשרי ואפשרות שברירית לדו קיום במציאות הקשה. מעורר שוב ושוב אנטיגוניזם בשני הצדדים.
חברון 2016. עיר ללא חוק. איש הישר בעיניו יעשה והשלטון הצבאי שולט בכל.
צילום: מירי צחי
מקרה אזריה הוא לא חריג, הוא רק הקיצון. חייל שהגיע לאירוע קשה ביותר, בלי קצינים שמנהלים את השטח, בלי מפקדים שיודעים מה קורה, ועם מתיישבים אידיאליסטים שמנסים בכל כוחם לנהל אירוע באופן עצמאי, לעיתים ללא הכשרה מספקת.
המסקנה מגזר הדין של אלאור אזריה, וממשפטו בכלל, היא שיש צורך בשינוי עמוק בחברון. הצעד הראשון לריבונות בעיר חייב להיות הצבת שוטרים במספרים גדולים במקום רוב הכוח הצבאי שמוצב כיום בעיר. לא ייתכן שמפקד פלוגה בן 25 ינהל אירוע חמור, לא ייתכן שחייל בן 20 חמוש ברובה יחליט על דעת עצמו כיצד יסיים אירוע שכזה. כוח משטרה מקצועי, איכותי, שמוצב בעיר לאורך זמן יפתור בעיות רבות בהתנהלות בחברון. אומנם, הסכסוך יימשך, אך חלק מהחיכוכים הקטנים שיוצרים משברים ייעלמו. חלק מהוויכוחים והעימותים יגיעו לסיום.
עצרת התמיכה בחייל היורה בכיכר רבין. הש.ג לא אשם, אלא אלו ששלחו אותו לשטח.
צילום: יוסי זליגר
הכרה בכך שכבשנו את חברון היא הצעד הראשון בדרך להחלת ריבונות ולפתרון ימני למצב האבסורדי שקיים בשטח. כבשנו את חברון וכדאי שנהיה גאים בכך. כבשנו בחזרה את העיר שבה גרו אבות אבותינו, התנחלנו בה וכעת הגיע הזמן שגם נשתלט עליה ונהפוך את חלקה היהודי לשלנו באופן רשמי. ניהול העיר חברון נעשה כיום בדרך עקומה. עיר ללא חוק. איש הישר בעיניו יעשה והשלטון הצבאי שולט בכל. ימנים קיצוניים, שמאלנים קיצוניים, ערבים, יהודים, כל אחד מושך לצד אחר ובינתיים העוולות לשני הצדדים נעשים באין מפריע.
הש.ג לא אשם, אלא אלו ששלחו אותו לשטח. אלאור אזריה ביצע הרג לא מוצדק, אך אלו שמתעקשים לשמור על המצב הקיים ולא לשפר אותו הם אלו שאשמים במחדל. אם אתה מתעקש שלא לקבל החלטה, זו תיכפה עליך בדמותו של אזריה שיורה ומחסל מחבל, פלסטינים וישראלים ממורמרים בחבית הנפץ הבוערת שנקראת חברון, ואלף מצלמות שמצלמות כל צעד ושעל בדרך לפיצוץ הבא.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם