טראמפ מול התקשורת: זה לא ייגמר עד שמישהו ייכנע
מהרגע שהתקשורת העולמית הבינה שטראמפ הוא מועמד רציני, היא נכנסה בו איפה שרק אפשר ובחרה צד באינטנסיביות. כעת, לא פלא שהנשיא האמריקאי מרשה לעצמו להשיב אש, במה שנראה כמאבק שלא עומד להסתיים בקרוב, לפחות לא לפני הבחירות הבאות
בתחילת ספטמבר האחרון פורסמה ב"גרדיאן" הבריטי כתבה נרחבת שתיארה כיצד דונלד טראמפ למעשה ויתר על הזכייה בבחירות לנשיאות ארה"ב, והוא מתכנן כבר את הצעד הבא שלו – הקמת ערוץ טלוויזיה שיישא את שמו ויתחרה על פלח צרכני התקשורת השמרניים בארה"ב.
לא שוכח ולא סולח. נשיא ארה''ב דונלד טראמפ
צילום: AP
כתב העיתון הבריטי, ברנדון ג'יימס, שאב את הספקולציה הזו ממספר מקורות שנחשבים אמינים, למשל המגזין "ואניטי פייר" שדיווח כי טראמפ מתכנן "לעשות כסף" מקהל המצביעים הפוטנציאלי שלו; הניו יורק טיימס שבו נכתב כי טראמפ וחתנו ג'ראד קושנר שוקלים הקמת חברת אחזקות תקשורתית; CNN ששידרו ידיעה ולפיה המיליארדר הניו יורקי עשוי להקים מיזם תקשורתי גדול שיכלול ערוץ טלוויזיה ואתר חדשות.
ומה היה האקדח המעשן של ה"גרדיאן" שדרכו נבנתה התיאוריה? מינויים של שניים, סטיב באנון וקליאן קונווי, לבכירים בקמפיין הבחירות של טראמפ. אם השניים האלה, חסרי כל ניסיון פוליטי אבל דווקא בעלי ניסיון תקשורתי (באנון) ובסקרי דעת קהל (קונויי), הם אלה שהולכים להיות בראש הכוורת של טראמפ, הרי שברור כי לבית הלבן הוא כבר לא מתכוון להגיע.
פרסומת של ניו יורק טיימס נגד טראמפ
חודשיים בדיוק לאחר מכן, התברר שהכתבה הזו היא חלק ממה שמכונה היום "פייק ניוז". טראמפ לא התכוון להקים שום ערוץ טלוויזיה, אלא לכבוש את הבית הלבן. כל הקשקושים האינטלקטואליים שנבנו על תלי תלים של הנחות התבררו כמופרכים. ובדיעבד, לא יהיה מאוד פרנואידי מצד תומכי טראמפ לחשוב שגם הכתבה הזו הייתה חלק ממערך פסיכולוגי תקשורתי אדיר ממדים שמטרתו לזרוע פאניקה וייאוש בקרב מצביעיו הפוטנציאליים של הנשיא הנבחר.
זוהי כמובן רק דוגמא אחת. ישנן מאות כאלה. מהרגע שבו התקשורת העולמית הבינה שטראמפ הינו מועמד רציני, היא נכנסה בו איפה שרק אפשר. עיתונים נחשבים תפסו צד באינטנסיביות שלא הייתה כמותה. כמו למשל אותו ניו יורק טיימס, שבמהלך חודש אוגוסט האחרון פרסם 73 מאמרי דעה נגד טראמפ, ואפס עגול בעדו.
אחד המינויים שגרמו לתקשורת לחשוב שטראמפ ויתר על הנשיאות. סטיב באנון
צילום: AFP
ועכשיו, כמאמר השיר "אחד אלוהים" של להקת "איפה הילד", הם פתאום שואלים איך קרה שנפלו השמים. מבחינת כלי התקשורת הללו, המלחמה נגד טראמפ עד ה-8 בנובמבר היא מערכה אחת, ויום אחריה הציפייה היא לפתוח דף חדש, נשיאותי ומכובד. ונחשו מה, זה לא קורה. טראמפ לא שוכח ולא סולח. והוא ממשיך להילחם בתקשורת, לקרוא לחלק הגדול "פייק ניוז", להדיר כתבים ממסיבות עיתונאים, ובאופן כללי לבוז לכללי המשחק שהיו נהוגים עד כה.
למה? כי הוא יכול. הוא יכול פעם ראשונה כי הציבור שבחר בו מתעב את התקשורת, שנמצאת מצדה באחד מנקודות השפל הגדולות בתולדותיה מבחינה מסחרית. והוא יכול פעם שנייה כי יש לו ערוץ תקשורת עצמאי משלו שדרכו הוא מתקשר עם העולם – הטוויטר.
מהרגע שבו התקשורת העולמית הבינה שטראמפ הינו מועמד רציני, היא נכנסה בו איפה שרק אפשר. אלק בולדווין מחקה את דונלד טראמפ
צילום: AP
קצת משעשע (או מדכא, תלוי באיזה צד של המתרס אתם ניצבים) לגלות שהחבר'ה המגניבים והצעירים שמנהלים את מערכי הניו-מדיה של כלי התקשורת המרכזיים ניגפים יום-יום שעה-שעה מול חשבון טוויטר של קשיש בן 70 לא ורבלי במיוחד, בטח לא בעל כושר הבעה בכתב יוצא דופן.
המלחמה הזו, בין טראמפ לתקשורת, תימשך כנראה במלוא העוצמה במהלך שנות נשיאותו מסיבה פשוטה: הוא לא יכול בלי תקשורת, והתקשורת לא יכולה בלעדיו. השניים לפותים זה בזה במערכת רבת כוח של תיעוב יוקד והערצה הדדית של לית ברירה, וכל עוד מישהו מהשניים לא ידווח על כניעה, הניצוצות ימשיכו לעוף.
הדבר אולי יקרה אחרי ניצחונו של טראמפ במערכת הבחירות הבאה, או אחרי תבוסתו באותה אחת. עד אז, נמשיך לראות פרסומות של הניו-יורק טיימס על "הקושי במציאת האמת" בהפסקת הפרסומות של טקס האוסקר כפי שיקרה הלילה, והוושינגטון פוסט ימשיכו להדפיס את הסלוגן החדש והמוזר שלהם - "הדמוקרטיה מתה באפילה".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם