המבקר התאהב בתפקיד הגנרל שמנהל מלחמות בדיעבד
הציבור מוקיר את מי שנצרב בעשייה וטובל באש עם חייליו, ולא את מי שכוחו בדיבוריו המתלהמים ובקשריו עם התקשורת. המבקר נכנס כשחקן פוליטי במלחמת הגנרלים, זו הטרגדיה של החברה הישראלית
במאי 2013 נתן הרמטכ"ל דאז בני גנץ התרעה ברורה ומזעזעת למדי לגבי הסכנה ההתקפית של המנהרות. אבל הערת המבקר אחרי שהוא מדקדק ומגלגל בטקסט היא כזאת: "זה אינו בגדר הדגשת הנושא ואינו תיאור מפורט המסביר את התפתחות האיום, את מהותו של איום המנהרות חוצות הגבול לשטח ישראל, ואת הקשר שלהן לרצועת עזה (כאילו שיאיר לפיד עלול לטעות ולחשוב שהמנהרות יוצאות מליטא). אף שהרמטכ"ל לשעבר ציין כי מאות אנשים יבואו לתקוף, הוא אמר על המנהרות ש'אין להן משמעות של יכולות גדולות מדי'. אי אפשר לצפות שמתיאור זה תובן עוצמת האיום".בעקבות עוד התרעה בקבינט מתחילת 2014, מתחכם המבקר: "מדברים אלו לא ברור אם מדובר במנהרות התקפיות או הגנתיות, בוודאי שאמירות אלו לא עסקו במשמעויות האיום". על דיון אחר הוא כותב: "מעבר לכך לא נמסר הסבר". ראש הממשלה דיבר על בעיית המנהרות והשתמש במלה "מינהור". המבקר מעיר: "מהו אותו הנושא של המינהור?"
מבקר המדינה אינו נמצא בעמדה לבקר את שיקוליו האסטרטגיים של ראש הממשלה או של שר הביטחון. המבקר יוסף שפירא
צילום: יונתן זינדל/ פלאש 90
על התרעה ברורה נוספת בעניין המנהרות, מעיר המבקר: "גם בדיון זה לא דרשו השרים בקבינט הבהרות בקשר לכך". ואלו רק דוגמיות קטנות מניתוחי הטקסטים של מבקר המדינה לגבי ההתבטאויות בקבינט בנושא המנהרות. לא פלא שמשמעות דו"ח הקבינט והמנהרות היא פוליטית בלבד, ואין שם תובנות עמוקות לגבי ניהול מערכת צוק איתן בכללותה והטיפול בנושא המנהרות כחלק ממנה.
שנתיים וחצי לאחר המערכה ברור שתוצאותיה הן החיוביות ביותר שהושגו במבצע צבאי כלשהו בעשורים האחרונים. הסיבה ככל הנראה היא אורך הנשימה שהפגינה ישראל וניהולה של המערכה כמבצע פתוח שבו ישראל אינה מתחננת לפני גורמים חיצוניים שישיגו לה הפסקת אש. מבקר המדינה אינו מוסמך, וגם אינו נמצא בעמדה לבקר את שיקוליהם האסטרטגיים של ראש הממשלה או של שר הביטחון. יכול להיות שבמהלך צוק איתן ההחלטה החשובה ביותר הייתה לנפנף את ההתערבות של הנשיא אובמה ושל מזכיר המדינה קרי, לדחות את הצעות התיווך של טורקיה וקטאר, ולהמשיך להילחם.
הציבור נתן אמון בהנהגת המבצע של נתניהו, יעלון ונתניהו.
צילום: גדעון מרקוביץ
עד כמה שזה יישמע משונה, תוצאות של מערכות צבאיות לא נמדדות רק בהישג צבאי מוגדר, רצוי קצר וחד. תפקידו של הקברניט לשמור בין השאר שמנהיגותו לא תקרוס, שיישמר הקונצנזוס הציבורי סביב הלחימה. אחד ההישגים הבלתי צפויים של הלחימה היה שדווקא נתניהו, למרות פעולות ההטרדה הפוליטיות מתוך הקבינט, הצליח לסחוב את העם אתו תוך שמירה על לגיטימיציה פנימית וחיצונית של המערכה.
לכן אחת המשימות של "האופוזיציה" (התקשורת ויריבים פוליטיים) הייתה לקעקע את הקונצנזוס ואת מנהיגותו של נתניהו. מלומדים הבקיאים היטב בהיסטוריה של מדינת ישראל ידעו לציין שתמה התקופה שבה מלחמה מעלה את מעמדו של ראש הממשלה או של שר הביטחון. למעשה, מאז מלחמת יום הכיפורים כניסה למלחמה פירושה התרסקות המנהיגות הלאומית, ויעידו על כך גולדה ודיין, מנחם בגין ואריאל שרון במלחמת לבנון הראשונה, אהוד ברק בחודשים הראשונים של האינתיפאדה השנייה, ואהוד אולמרט במלחמת לבנון השנייה. לפיכך נתניהו בחושים שלו ניסה להימנע ממלחמה. וכשהחלה ההידרדרות הוא נטה להכלה, כשהוא סוחב על גבו את הציבור משלב לשלב.
צילום: AFP
מוטיבציה לאויב
הציבור נתן אמון בהנהגת המבצע של נתניהו, יעלון וגנץ. זאת הסיבה שמנהיגותו של נתניהו, בשונה מכמה מקודמיו, לא קרסה בעקבות המערכה, וגם רב-אלוף בני גנץ מקובל היום בציבור כמועמד למנהיגות לאומית.
הדו"ח, שמאחוריו עומד לפי הדיווחים תא"ל במיל' יוסי ביינהורן, לא ישנה את המצב הזה. הציבור מוקיר את מי שנצרב בעשייה וטובל באש עם חייליו, לא את מי שכוחו בדיבוריו המתלהמים ובקשריו עם כלי תקשורת בעלי השפעה. ההתפתחות החמורה היא שמבקר המדינה נכנס כשחקן פוליטי במלחמת הגנרלים. זו הטרגדיה של החברה הישראלית. ממהרים לשפוט לחומרה אחד את השני, ותמיד יש מי שמחפש כיצד להרוויח הון פוליטי ממשברים לאומיים-בטחוניים. בבחינת – זה אתם, ולא אני.
דו"ח המבקר: המידע שלא הועבר לקבינט. עריכה: עלאא עאקלה
במלחמת יום הכיפורים פרצה "מלחמת הגנרלים". הפוליטיקה חדרה לניהול המלחמה כבר בימים הראשונים שלה, אך היא יצאה למרחב הציבורי רק אחרי המלחמה והוסיפה עוד ממד לקרעים בציבור. בספרו "שתי גדות לסואץ" מצטט אברהם (ברן) אדן כותרות בעיתונות: "מלחמת הגנרלים הישראלים נושא פיקנטי בצרפת"; "עיתוני חוץ כולל מצריים מבליטים מאבק הגנרלים הישראלים'". ב"הארפר מגזין" התפרסמה כתבה שבה צוטט אריק שרון: "מהיום הראשון של המלחמה הייתה הפוליטיקה חשובה יותר מהשיקולים הצבאיים בקביעות האסטרטגיה" - כאילו נאמרו הדברים על בנט וליברמן. "כאשר הוחלט בסופו של דבר כי הגיע הזמן לצלוח את התעלה, עסקו כולם בדיונים מי יבצע את הצליחה, בידי איזו סיעה פוליטית תיפול היוקרה. אמרתי להם... בסופו של דבר אני אדפוק את כולכם... (קודם) אדפוק את המצרים ואז אחזור ואדפוק את כולכם ותיאלצו לחבוש קסדות".
מלחמת הגנרלים, שעלתה לעם ישראל גם בעשרות אם לא במאות הרוגים, העניקה אחרי המלחמה עוד ניצחון פסיכולוגי מיותר לאויב. כך גם מלחמת הגנרלים הפוליטית שהדו"ח מלבה מעניקה ניצחון פסיכולוגי קטן ומיותר לחמאס אחרי שנתיים וחצי של שקט ביטחוני שכמוהו לא ידענו בעשרות השנים האחרונות. יתר על כן, מלחמות הגנרלים והצפי לקריסת המנהיגות במהלך הקרבות או לאחריהם מעניקות לאויב מוטיבציה ליזום סבבי מלחמה נוספים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם