ראשי » חדשות » דעות

הקרב נגד התאגיד לא יתרום לאיזון התקשורת

מדוע חשוב כל־כך לראש הממשלה שרשות השידור תשרוד? מה ההיגיון שעומד מאחורי נכונותו להקריב את שלטונו על מזבח השמדת התאגיד? טובי הפרשנים וקוראי שפת הגוף התאמצו לפצח השבוע את התעלומה העצומה

ביום שני, כשסערת התאגיד הייתה בעיצומה, נפגשתי עם יעקב כץ (כצל'ה) בשדה דב, לקראת המראה ללב ים. במוקד הפגישה בשדה עמדו זיכרונות משותפים מספינת השידורים של ערוץ 7. במשך 15 שנה היא עגנה לא הרחק מתל־אביב, ושידרה את דברה לאומה.

כצל'ה נזכר בחלחלה בסכומים העצומים שהיה אנוס לגייס כדי לקיים את המיזם היקר הזה, ואפילו הודה שהוקל לו כאשר איתן כבל ובג"ץ טִרפדו את הספינה. כמובן, הוא עדיין גאה במיזם ההוא, שלאורך כל שנות אוסלו והאינתיפאדות השמיע מוזיקה שונה לחלוטין ממנגינת הנסיגות הנצחית של הערוצים האחרים. זה היה רדיו קטן אחד נגד כל תשלובת השידור הציבורי.
 
ברוב שנות קיומה של ספינת ערוץ 7 היה הימין בשלטון – תשע שנות ליכוד לעומת שש שנות עבודה. הליכוד שלט בארץ גם הרבה לפני ערוץ 7, ושולט הרבה אחריו. רק בתקשורת הוא לא שולט. מעולם לא. כל מנהיגיו לדורותיהם הרבו לקונן על עוללות התקשורת, אך כמעט לא נקפו אצבע כדי לאזן אותה. הם לא התאמצו לשלב אנשי ימין מוכשרים ברשות השידור ובגל"צ, לכל היותר שילבו שם כמה עסקנים מטעמם. הם גם לא דאגו לטפח כישרונות עיתונאיים בקרב אוהדיהם. שממה עיתונאית ויצירתית השתררה במחנה שבעבר הרחוק הצמיח כותבי מופת ועיתונאים דגולים.

החלטת ממשלת נתניהו ב־2014 לסגור את רשות השידור לא נבעה מהתעשתות פתאומית, היא הייתה כורח אדמיניסטרטיבי: הרשות הסתאבה קשות, עד שלא נותרה ברירה אלא לפזר אותה ולהקים גוף חלופי על חורבותיה. כך בא לעולם תאגיד השידור הציבורי. לגמרי במקרה המהלך הזה התרחש בעידן נתניהו, אבל הוא היה יכול לקרות גם בעידן של כל מנהיג אחר, משמאל ומימין. את רשות השידור הישנה והרעה היה צריך לסגור, נקודה. כואב הלב על עובדיה המפוטרים, אם אכן יפוטרו בסוף, אבל זה לא המפעל הראשון בארץ שנסגר מטעמי התייעלות או מטעמים אחרים.

נתניהו: בשביל מה צריך את התאגיד הזה? צילום: לע"מ 
   

אגב, לא זכור לי שערוץ 1 מחה נמרצות על סגירת ערוץ 7, או שרשת ב' יצאה מגדרה כדי להיאבק במזימות לסגירת 'ישראל היום'. הם גם לא היו בדיוק שידור ציבורי, אלא משאב שידור ממלכתי שהופקע מהציבור הרחב לטובת השקפת עולם של שליש ציבור בקושי. לכן אובדנם עכשיו לא יהיה אבידה של ממש לציבור, רק לעובדים.

מדוע חשוב עכשיו כל־כך לראש הממשלה שרשות השידור תשרוד בכל זאת? מה ההיגיון שעומד מאחורי נכונותו להקריב את עצם שלטונו על מזבח השמדת התאגיד? טובי הפרשנים וקוראי שפת הגוף התאמצו לפצח השבוע את התעלומה העצומה הזו. חלקם משוכנעים שזה קשור לחקירות שמתנהלות נגדו, אם כי לא ברור כיצד הקדמת בחירות מסוגלת לחסום הליך פלילי. אחרים טוענים שנתניהו רוצה בחירות בגלל חשש מעימות עם הימין על רקע דרישת טראמפ לריסון הבנייה בהתנחלויות, וזהו הסבר מופרך עוד יותר. אם נתניהו לא הקדים בחירות בגלל אובמה, הוא לא יקדים אותן בגלל טראמפ. כך נשארנו עם אפס הסברים משכנעים למערכה העוצמתית שהכריז נתניהו על תאגיד השידור. היא בוודאי לא נובעת ממניעי תוכן ואידאולוגיה, כי למניעים כאלה אין כמעט זכר במדיניות הניהול המסורתית של השידור הציבורי בידי ממשלות הליכוד לדורותיהם.
    
בכל מקרה, אין חשש שתאגיד השידור הציבורי יהיה שמאלני יותר מרשות השידור הישנה, ואין מקום לקוות שרשות השידור הישנה תחזור בתשובה ימנית אם נתניהו אכן יצליח להשאיר אותה בחיים. רוב העובדים העיתונאיים בשני המקומות ימשיכו לדגול בריסון התנחלויות, בהצבת חיילות בטנקים ובחילולי שבת. ישועת האיזון התקשורתי תבוא כבר ממקום אחר.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

חגי סגל

העורך הראשי של מקור ראשון

לכל הטורים של חגי סגל