הכירו את המרגל היהודי שהפיק סרטי 'גיימס בונד'
מעשה ביהודי שפעל כסוכן סובייטי בכיר בארה"ב בשנות הארבעים, נחשף וברח לישראל, שינה את השקפתו לציונות, ולקינוח השתתף בהפקת סרטי 'ג'יימס בונד'. כשהמציאות פגשה את הצלולואיד
צלצלו אליי כשהתאגיד ייפתח. בינתיים, חדשות מלפני יותר משישים שנה. כתב העת 'קומנטרי' משלים עוד כמה חתיכות לפאזל הריגול הסובייטי ומפת ההשפעה הקומוניסטית בתווך שבין ארה"ב לישראל. התחקירנים הארווי קלהר, ג'ון ארל־היינס ודיוויד גורביץ חשפו בגיליון שיצא כבר לפני כחודש, שאחד הסוכנים הבכירים ביותר של הקג"ב בארה"ב, יהודי בשם ג'וזף כץ, ברח בסופו של דבר לישראל.
"ג'וזף כץ היה אמריקני חמקמק וחסר נוכחות, שפעל כמרגל סובייטי בשנות הארבעים של המאה הקודמת - והוא גם מילא תפקיד משמעותי בהפקות של סרטי ג'יימס בונד שונים ומשונים", נכתב ב'קומנטרי'. כץ עלה למעשה על הרדאר של ה־FBI בסוף 1945, כאשר סוכנת מפורסמת בשם אליזבת בנטלי הסגירה את עצמה לבולשת הפדרלית ומסרה עשרות שמות של עובדי הממשל האמריקני, שנהגו להעביר לה כסוכנת סובייטית את סודות המדינה של ארה"ב. בנטלי גם דיווחה ל־FBI על האדם שאליו העבירה את החומר החל מ־1944, שכונה ג'ק. בהמשך הציגו בפניה תמונה של כץ והיא זיהתה אותו. האיש חשש לגורלו וברח ב־1946 לצרפת.
הוא פיקח על סוכנים רבים, ששמותיהם ידועים היום אך לא יגידו הרבה לציבור בישראל. אבל בין השאר הוא הפעיל גם את הארי גולד, שהפך לאיש הקשר של רשת הריגול של בני הזוג רוזנברג ומרגל האטום קלאוס פוקס. כץ אפילו הפעיל מקורות מתוך ארגון ה־OSS, שקדם ל־CIA. הוא הפעיל מרגלים במחלקת המדינה, וכן כאלה שהתרכזו בריגול תעשייתי. בשלבים מוקדמים יותר בקריירה המהפכנית שלו הוא גם הפעיל סוכנים שעקבו אחרי הטרוצקיסטים, אויבי סטלין, בארה"ב. מתברר שהאיש האנונימי הזה היה בקשר אישי עם בכירי המפלגה הקומוניסטית בארה"ב, ארל בראודר וברנרד שוסטר. רוב הפרטים האלה נמצאים ככל הנראה בתיקו של ג'וזף כץ ב־FBI. כץ היה מוכשר גם בעסקים, והפעיל כמה חברות - רווחיות - שמומנו בידי הקג"ב או הנקוו"ד שקדם לו.
כשבנטלי מסרה את המידע שלה ל־FBI היא לא ידעה מספיק פרטים כדי שהבולשת תוכל לעצור אותו. בכל מקרה הוא ברח לצרפת. לפי המאמר ב'קומנטרי', רק ב־1950, "בעקבות חקירתם של עריקים ועדים שונים, כולל הצלחה בפענוח מברקי מודיעין סובייטיים, התגלתה פעילותו של כץ כסוכן סובייטי במלוא חשיבותה".
התחנה הבאה בבריחתו של כץ אחרי אירופה הייתה מדינת ישראל. הוא נחת כאן בנובמבר 1951, אך ה־FBI לא הרפה והזעיק את ג'יימס אנגלטון האגדי, ראש הריגול הנגדי האמריקני, לסייע בשל קשריו עם קהיליית המודיעין הישראלית.
מתברר שגם בהיותו בישראל נערכו עמו "ראיונות" ביוזמתו של סוכן ה־FBI שניהל את המצוד אחריו. אבל כץ הכחיש. הדו"ח האחרון בתיק ה־FBI בנוגע לכץ הוא מ־1988. הרבה שנים הם עקבו אחריו. מסתבר, לפי ה'קומנטרי', שאישה ישראלית בשם אביבה פלינט, המוגדרת כאשתו של בעל תפקיד בישראל, שמעה מכץ על קשר שהיה לו עם אישה שהלכה ל־FBI והלשינה עליו. לאורך השנים סיפר כץ לקרובי משפחה דברים שמרמזים על פעילות הריגול בעברו. לפי דיווחה של אביבה פלינט, שנת המשבר שלו הייתה 1950. קודם לכן, ב־1948, הוא הקים באיטליה חברה מסחרית לפי הנחיות הקג"ב, כדי שתשמש כיסוי לקו קשר בלתי־חוקי בין אירופה לארה"ב.
כיוון ש־1948 היא שנה קריטית בתולדות ישראל, כאשר בריה"מ היא התומכת הבולטת בהקמת המדינה גם בנשק וגם בחיפוי מדיני, הפעילות הזו באיטליה פותחת פתח להשערות שונות. בכל אופן, מה שקרה ב־1950 זה שכץ זומן ממקום מושבו בפריז לרומא, ושם חקרו אותו באכזריות סוכני הקג"ב כשלושה ימים רצופים. תחקירני ה'קומנטרי' טוענים שהטראומה של החקירה גרמה לניתוק קשריו עם הריגול הסובייטי, והוא עלה לישראל. ה־FBI, אגב, תכנן לחטוף אותו מישראל. כאמור, הוא הגיע בנובמבר 51', וכנראה ידעו עליו כי "הרשויות חשדו בו" והוא נחקר כאן באינטנסיביות רבה על נאמנותו לקומוניזם. זוהי תקופת שיא המלחמה הקרה, ובן־גוריון הופך לפרו־אמריקני ואנטי־סובייטי. ג'וזף כץ מעולם לא דיבר על מה ששאל אותו המודיעין בישראל. זו כבר הייתה תקופתו של איסר הראל. בכל אופן הוא שכנע את הש"ב שניתק את קשריו מהעבר.
נקודה מעניינת: הוא יצר מיד קשרים קרובים עם מנחם באדר, איש כלכלה מקיבוץ מזרע. לא במקרה דיווח כץ במכתב לאחיו, המשורר מנק'ה כץ בארה"ב, על מסקנותיו ממשפטו של מרדכי אורן - חברו של באדר ממזרע. ג'וזף כתב למנק'ה כי משפט פראג מבוים, וכי "בסופו של דבר חלומותינו הפכו לסיוטי בלהות". השקפתו התהפכה: "אם אני צריך לשקול זה מול זה - סוציאליזם בלי ציונות או ציונות בלי סוציאליזם, אני בוחר בציונות".
החלפתי מידע עם החוקר הארווי קלהר, והתברר שהוא אינו יודע מי היא אביבה פלינט שהעבירה מידע ל־FBI על ג'וזף כץ. יש רמזים למישהי שכבר נפטרה, והייתה נשואה בשלב כלשהו לבכיר בממסד הישראלי. בשנותיו בישראל עבד כץ במשרד הפיתוח וב'סולל בונה', ולאחר מכן התחבר להארי זלצמן, אחד משני מפיקי 'ג'יימס בונד'. זה היה ב־67'. אחר כך הפך כץ לאחד היזמים של אולפני ומעבדות ברקי בגבעתיים. המציאות פגשה את הצלולואיד בלי תיווך תסריטאי.
ליונל שוורץ התפרסם לכאורה גם הוא כסוכן סובייטי מהמחצית הראשונה של שנות החמישים. שמעתי עליו בפעם הראשונה בשיחה לילית פנטזיונרית לפני לא מעט שנים. אחר כך, ביולי 2003, התפרסמה בישראל פרשה של מרגל סובייטי שכונה 'קרן אור', ובהמשך כתבה ב'מעריב' (22.7.03). "קרובי משפחה" ניסו למכור את ליונל שוורץ בתור 'קרן אור' המדובר, שאולי גרם לנפילת הרשת המצרית בעסק הביש.
במבט מהיום, הדבר המעניין הוא שבנו של שוורץ, "המרגל" הסובייטי מדרום־אפריקה, הוא יוני אריאל. נראה שהוא מבין קצת בשיטות הרוסיות של הלוחמה הפוליטית, המכונה "מאסקירובקה". הוא היה מהראשונים - אם לא הראשון - שפרסם מאמר המעלה את החשד שהרוסים מתערבים בבחירות באמריקה לטובת טראמפ. זה היה עוד באוקטובר 2016. מתברר שהוא היה מעורב גם בהעברת המידע מדרום אפריקה בפרשת סיריל קרן שנחשפה ב־2003 ואיימה לחסל את אריק שרון. לפי עדותו, המידע על כך שמקור הכסף של קרן הוא מרטין שלאף הגיע אליו מגוף מודיעיני בדרום אפריקה. בישראל חשדו שזהו ניסיון מבחוץ להפלת השלטון. מבצעי אינפורמציה לפי הדוקטרינה הרוסית יכולים לכלול גם מידע אמיתי.
יוני אריאל התראיין ארוכות ל'הארץ' באנגלית בפרשת פרסומי 'באזפיד' על המסמכים המזויפים נגד טראמפ. מה שחשוב פה הוא לא נכונות העובדות, אלא זה שהמפלגה הדמוקרטית התעניינה בחומר ויצרה קשר עם אריאל, ושארגוני מודיעין מסוגלים להתערב בדרכים שונות בהליכים הדמוקרטיים.
אקו"ם