כל השקרים שמפיץ נתניהו על התאגיד החדש
כבר 9 חודשים מפיצה סביבת ראש הממשלה טיעונים שונים ומשונים, רובם ככולם מופרכים, בעד סגירת התאגיד והשארת רשות השידור. נו, לפחות סדרת דרמה מוצלחת אחת כבר הפיקו כספי המסים שלנו
קשה קצת לעקוב אחרי סוגיית תאגיד השידור הציבורי. האנרגיה והלהט שמשקיע ראש הממשלה בנימין נתניהו בנושא עומדת ביחס הפוך למידת העניין שמגלה בו הציבור. לטובת מי שהצליח לגייס בכל זאת מספיק אורך רוח כדי לקרוא את הטור הזה, נספק לוח זמנים מקוצר לפרשה, הנדרש להבנת ההקשר וכדי שלא נטבע בים הספינים שמשגרת הלשכה הרמה מדי יום ביומו.
רשות השידור הממלכתית של מדינת ישראל פועלת מתוקף חוק רשות השידור משנת 1965. בשנת 1968 התחילה הרשות, שעד אז פעלה כרדיו בלבד, גם לשדר בטלוויזיה. עם השנים גברה האכזבה הציבורית מרשות השידור. הערוצים המסחריים שנולדו בשנות התשעים, ומאוחר יותר שידורי הלוויין, הכבלים והאינטרנט, השאירו את השידור הציבורי הרחק מאחור. למרות שתקציב הטלוויזיה הלך וגדל, איכות התוכניות ירדה ואיתן גם העניין הציבורי. במקביל הלכו והצטברו טענות על מינוי מקורבים פוליטיים, חוסר יעילות, בזבזנות ושחיתות של ממש.
נתניהו וכחלון. לפחות סדרת דרמה מוצלחת אחת כבר הפיקו כספי המסים שלנו.
צילום: מרק ישראל סלם
לא פחות מ-13 ועדות שונות הוקמו במרוצת השנים כדי לנסות לתקן את רשות השידור, שהפכה לסמל של כל עוולות הביורוקרטיה. היה זה גוף מנופח שאיש לא יודע לאן נעלמו בו כמיליארד שקלים בשנה, שאותם גבה באמצעות מנגנון עצמאי.
מסיבה זו, כשסוף-סוף קם שר התקשורת גלעד ארדן מהליכוד והפך את דו"ח הוועדה המי יודע כמה בעניינה של הרשות לתוכנית פעולה מעשית, שמשמעותה סגירת הרשות והקמת גוף חדש הנקי מתחלואיה, נתפסה יוזמה זו כהישג כביר של הליכוד. כך היא אף הוצגה בתשדירי הבחירות שלו.
נתניהו: בשביל מה צריך את התאגיד הזה? (צילום: לע״מ)
הגוף הצעיר, הרזה והבריא שאמור היה לרשת את רשות השידור חשוכת המרפא נקרא "תאגיד השידור הישראלי", וממשלת נתניהו קצרת הימים (2013-2015) אישרה ברוב עם והדר את חוק התאגיד ב-29 ביולי 2014.
מדוע החליט ראש הממשלה שנתיים לאחר מכן, ביולי 2016, שהתאגיד חייב להיסגר ודווקא רשות השידור היא זו שצריכה להמשיך לשדר – וזאת בניגוד לכל הדו"חות, הוועדות והחוק שהוא עצמו חוקק שנתיים קודם לכן? איש אינו יודע.
יש אומרים כי מאבקם של עובדי רשות השידור המקושרים לשלטון, שכמובן לא ששו להיפרד מסיר הבשר, עומד ביסוד המהפך הפתאומי בדעתו של נתניהו. עדות לכך ניתן למצוא בשינויים שחלו בחוק התאגיד במרוצת הזמן: ב-2014 חייב החוק את התאגיד הצעיר להעסיק עובדי רשות השידור בשיעור של 25 אחוזים מסך עובדיו. המספר הזה עלה עם הזמן ועומד כבר על 51 אחוזים מסך עובדי התאגיד, ועוד היד נטויה.
תהיה הסיבה אשר תהיה, כבר תשעה חודשים מפיצה סביבת ראש הממשלה טיעונים שונים ומשונים, רובם ככולם מופרכים, בעד סגירת התאגיד והשארת רשות השידור.
מה לא שמענו? שהתאגיד מלא שמאלנים ומאוכלס באנשי 'שוברים שתיקה' (האמת היא שחוץ מ'מקור ראשון' הוא כלי התקשורת עם הכי הרבה עיתונאים ימנים), שהתאגיד יקר ובזבזני (התקציב שלו נמוך בשליש בערך מזה של רשות השידור) שהתאגיד לא יהיה מוכן בזמן (הוא דווקא מוכן). ממש לפני נסיעתו לסין נזכר נתניהו גם שהחוק אשר העביר לפני שנתיים וחצי כרוך בפיטורי עובדים שסיפוריהם האישיים נגעו פתאום ללבו. והנה, השבוע התבשרנו לבסוף כי התאגיד קום-יקום, ושוועת העובדים שזכו לפוסט סוחט דמעות בדף הפייסבוק של נתניהו תשוב ריקם.
מתקשים לעקוב? חכו, הספין האחרון היה "אין פיקוח על התאגיד", ונאמר עוד שלנציגי הציבור אין יכולת לעצור את הברנז'ה העוינת מלהשתלט על משאבי האומה. זה טיעון עוצמתי, והבעיה היחידה איתו שאינו נכון. נציגי הציבור ממנים את יושב ראש ועדת האיתור, האחראית למינוי המועצה הציבורית, האחראית בתורה למנות את המנכ"ל ויכולה בהחלט לפטר אותו אם תפקודו לוקה בחסר. הכול שקוף, גלוי ומפורט בחוק שנכתב, כזכור, במגמה מפורשת להחליש את השפעת נציגי הציבור שלנו על הנהלת התאגיד - ולא לחזקה.
נו, לפחות סדרת דרמה מוצלחת אחת כבר הפיקו כספי המסים שלנו, אלו שמממנים את לשכת ראש הממשלה, כמובן.
אבישי עברי הוא עורך ומגיש בחטיבת הדיגיטל של תאגיד השידור הציבורי
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם