ראשי » חדשות » דעות

סוגיית התאגיד היא משל לארבעים שנות חידלון

הפשרה על הקמת התאגיד היא שיקוף של ארבעים שנות חידלון בשלטון, שבהן עבר מרכז הכוח מידי הרשות המבצעת למוקדים שאינם כפופים לציבור

ההסכם בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לשר האוצר משה כחלון מסתמן כמו פשרה מפא"יניקית אופיינית: הרבה סעיפים, הרבה מנגנונים, ואיחוד של תאגיד השידור החדש עם חלקים מהרשות הישנה. זו מוטציה ביורוקרטית שאין לנו שום דרך לדעת את אחריתה.

בעוד שהשיח התקשורתי עסק בעיקר בשאלות פרסונליות ובשמות כמו גיל עומר ואלדד קובלנץ, השאלה המעניינת היא לא מי הם האנשים אלא מה יהיו המנגנונים: מהו המנגנון הביורוקרטי-שלטוני שיאפשר לציבור ולנבחריו לפקח על המתרחש בגוף ממשלתי המחזיק בעוצמה בלתי מבוטלת?

עובדי התאגיד "כאן" מפגינים בתל אביב (משה בן שמחון)
 
 
במקרה זה, עוצמת טענותיו של נתניהו נגד התאגיד חזקה מאוד. מנכ"ל התאגיד ממונה לתקופה קשיחה של ארבע שנים על ידי מועצה "ציבורית", וחברי המועצה ממונים גם הם לארבע שנים בידי "ועדת איתור" בת שלושה חברים. הגם שמדובר ברשות ממשלתית השייכת באופן מובהק לרשות המבצעת, ולפי כל סדרי המנהל התקין אמורה להיות נתונה לפיקוחה, יושב ראש ועדת האיתור, שופט בדימוס, ימונה בהחלטה משותפת על ידי השר הממונה ונשיא בית המשפט העליון. מדובר ברמיסה מובהקת של עיקרון הפרדת הרשויות, תוך הענקת סמכות ביצועית לנשיא העליון. נוסף על כך, השופט בדימוס שייבחר על ידי השר ונשיא העליון אמור למנות את שני חברי ועדת האיתור הנוספים.

בשורה התחתונה, ועדה של שלושה פקידים שאין להם מחויבות לציבור אמורה למנות מועצה שאין לה שום מחויבות לציבור, וזו אמורה לייפות את כוחו של מנכ"ל שאינו חייב בדין וחשבון לרשות המבצעת ואסור לפטרו במשך ארבע שנים. לציבור ולנבחריו אין יכולת לפקח על המתרחש בתאגיד. לפי הפרסומים על הסכם הפשרה המסתמן, למרות כמה שיפורים שהשיג ראש הממשלה, נתניהו לא הצליח לשנות את המנגנון האנטי-דמוקרטי הזה - המועצה הציבורית והנהלת התאגיד ייבחרו על ידי ועדה בראשות שופט.
  
בשלב זה אני מציע לבחון את סוגיית התאגיד כחלק מתהליך גדול יותר: העיסוק התקשורתי הנרחב בפרשיות שחיתות של פוליטיקאים הוביל לריסוק מעמדם של נבחרי הציבור. חוגי האליטות השכילו לתעל את תחושת הבוז לפוליטיקאים לקידום מהלכים "טכניים", שמעבירים עוצמה וסמכויות שלטוניות מידי נבחרי הציבור לידי "הדרג המקצועי" והיועצים המשפטיים.

בשיאה של פרשת בר-און-חברון נאנס נתניהו להקים ועדה בראשות השופט העליון בדימוס מאיר שמגר, שתפקידה היה לבחון את דרכי מינוי היועץ המשפטי לממשלה. ב-20 באוגוסט 2000 קיבלה ממשלתו של אהוד ברק החלטה המאמצת את עיקרי המלצות ועדת שמגר, ובה נקבע כי מועמדים למשרת היועץ המשפטי יוצעו לממשלה בידי ועדה מקצועית-ציבורית שהרכבה יכלול שופט עליון בדימוס, שר משפטים לשעבר או יועץ משפטי לממשלה לשעבר, חבר כנסת שייבחר על ידי ועדת חוקה של הכנסת, עורך דין שייבחר על ידי לשכת עורכי הדין ואיש אקדמיה שייבחר על ידי הפקולטות למשפטים. סמכות ההשפעה על בחירת היועץ המשפטי הועברה מהממשלה לידי ועדה "מקצועית" שבה יש הגמוניה מובהקת לחברי הקליקה המשפטית.
 
להמלצות ועדת שמגר היו השפעות דרמטיות ביחס לכלל הליך מינוי בכירים בשירות הציבורי. אם עד שנת 2000 התבססו עיקרי המינויים על מכרזים או על משרות אמון של שרי הממשלה, הרי שלאחר מכן השתרש נוהל ולפיו הוקמו ועדות איתור ומינויים. בהמשך התרחבה התופעה להקמת "ועדה בראשות שופט" כפתרון קסם למהלכים שלטוניים.

הצגת ועדות האיתור והוועדות המקצועיות כפתרון לתחלואי הפוליטיקה המושחתת היא תעלול פשוט למדי שמקל על האליטה התקשורתית-משפטית לתמרן את המערכת הפוליטית כרצונה. בכל פעם שהממשלה עוסקת בעיצוב ארוך טווח של מוקד כוח שלטוני, השמאל משכיל לבודד את החוליה החלשה בקואליציית הימין ולאיים עליה בלינץ' תקשורתי. במקביל לאיום מציבה הברנז'ה בפני אותה חוליה חלשה פיתויים ותמריצים חיוביים, מקלות וגזרים.

סוגיית התאגיד מאפשרת לנו לבחון את הדינמיקה הזו בזמן אמת: הבחירה שהציבה הברנז'ה בפני משה כחלון הייתה פשוטה - הליכה עם הימין תעלה לך בחיסול תקשורתי, אך התיישרות לשמאל תעניק לך קמפיין יחסי ציבור משומן תוך הפיכתך ל"מנהיג חזק", "אישיות ערכית", "שומר סף" וכדומה.

מדוע אנו מצביעים ימין ומקבלים שמאל? זאת, משום שהשמאל השכיל לבנות מערך יעיל של מקלות וגזרים שמאפשרים לו לתמרן את החוליה החלשה בכל קואליציית ימין, ולהעביר עוצמה וסמכויות שלטוניות מהדרג הפוליטי הנבחר לידי מוקדי כוח שאינם כפופים לאיש – זה נכון במקרה של בית המשפט העליון, הליכי מינוי בכירים, קרנות הקולנוע ועוד. סוגיית התאגיד היא רק משל לארבעים שנות חידלון.

ארז תדמור מגיש ברדיו 'גלי ישראל', ומחבר הספר 'מדוע אתה מצביעי ימין ומקבל שמאל?'
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

ארז תדמור

מגיש ברדיו גלי ישראל. מחבר הספר 'מדוע אתה מצביע ימין ומקבל שמאל?'

לכל הטורים של ארז תדמור