ראשי » חדשות » דעות

גיוס נשים? רבנים, אף אחד לא מחכה לכם

גם דתיים הם בני אדם ולא רק "מכונות של הלכה", וגם להם יש זכות לעצב את עולמם לפי מגוון של שיקולים. התנהלותם של רוב בני הציונות הדתית היא למעשה מסורתית. אם הזהות הזו תהיה מוצהרת וגלויה היא תמנע מהחרד"לים לגרור את השיח למחוזות הנוחים להם

סערת הרב יגאל לוינשטיין ושאלת גיוס הבנות הדתיות בכלל הציפו שוב את אחת התופעות המרתקות - אולי המרתקת והחשובה ביותר - בעולמה של הציונות הדתית: העובדה שמדובר בחברה המגדירה את עצמה דתית, אבל רוב אנשיה אינם רואים את עצמם מחויבים לרבנים במגוון גדול של תחומים בחיים, ולעתים קרובות גם לא להלכה.

השירות בצה"ל הוא בהחלט דוגמה בולטת לכך: מעט הבנות הדתיות שהחליטו בעבר להתגייס עשו זאת לרוב לאחר שפנו לרב. אפילו אשתי המנוחה במבי שוחחה על כך עם הרב חיים דרוקמן - הפעם היחידה בחייה שבה פנתה לרב - לפני שהתגייסה לגרעין נח"ל של 'בני-עקיבא'. מותר לשער שהרוב הגדול מבין אלפי הבנות הדתיות המתגייסות בשנים האחרונות לא טרחו לעשות זאת.

הרב לוינשטיין על גיוס בנות דתיות לצה"ל

 

זו כמובן רק דוגמה אחת מני רבות. רוב בני ובנות הציונות הדתית לא פנו לרב וגם לא עיינו בעצם בספרי הלכה לפני שהחליטו אם ברצונם להיות שותפים בחברה מעורבת, בדקו מה אופייה של התרבות החילונית שיתירו לעצמם לצרוך או בחנו אם ילחצו יד או אפילו יתירו לעצמם חיבוק ונשיקה ידידותית עם בני המין השני.

יתרה מכך, גם אם ניתן למצוא פסיקות הלכתיות "ליברליות" המתירות חלק מהשאלות שהוזכרו קודם, ברור לגמרי שלא הן מקורן של ההיתרים העצמיים. מי שחי בחברה מעורבת או צורך קולנוע ותיאטרון לא נוהג כך בגלל שהתעמק בפסקים המתירים מעשים כאלה, וגם דתיים הדוגלים בפמיניזם לא אימצו את התפיסה הזו מתוך עיון במקורות היהודיים הקדומים או שכנוע פנימי עמוק ששוויון מגדרי הוא העיקרון המקורי של התורה.

אפשר אפוא לומר שמה שמאפיין את התנהלותם הדתית של רוב בני הציונות הדתית הוא למעשה תפיסה מסורתית. הכוונה היא לתפיסה הגורסת שבמשולש הערכים המעצב את מכלול הזהות היהודית המודרנית – האמונה והמסורת הדתית, הלאומיות והחופש הליברלי – המרכיב הדתי-מסורתי, ואפילו ההלכתי, הוא אכן רק אחד מתוך שלושה מרכיבים, ולא בהכרח מובטחת לו הבכורה ביחס לכל נושא.
 
כשמדובר בנושאים שעניינם דתי מובהק – כלומר, אלה שעצם הגעתם לעולם נעשית מתוך העולם הדתי, בין אם מדובר בחיי בית הכנסת, או בהלכות שבת וכשרות – הנטייה הטבעית תהיה יותר לכיוון המרכיב הדתי. אבל בתחומים אחרים, "חיצוניים", ההכרעות יכולות להיות אחרות לגמרי. ההנחה המובלעת היא שגם דתיים הם בני אדם ולא רק "מכונות של הלכה", וגם להם יש זכות לעצב את עולמם לפי מגוון של שיקולים, שעולם ההלכה הוא רק אחד מהם.

למרות נוכחותה העוצמתית בפועל, חולשתה הגדולה של התפיסה הזו היא כמובן בחשש הגדול מלנסח ולבטא אותה במפורש, מתוך הנחה שאינה ראויה לאנשים המגדירים את עצמם דתיים. זה יוצר בהוויה הציונית-דתית תהליך עמוק של דיסוננס קוגניטיבי (פער תודעתי) בין ההתנהלות בפועל לאידיאולוגיה המוצהרת שלפיה המחויבות שלנו להלכה זהה לזו של החרדים, ורק תפיסתנו הלאומית שונה. מכיוון שאנשים בכלל ואנשים צעירים בפרט אוהבים הרמוניה בין האידיאולוגיה המוצהרת להתנהגות בפועל, לפער הזה נכנסים הרבנים החרד"לים. הם משכנעים צעירים רבים שעליהם לשנות את התנהגותם לפי הדגל המוצהר של המחויבות המוחלטת להלכה, המוסכם לכאורה על כלל בני המגזר.

התהליך הרצוי הוא הפוך: זה תהליך שבו הזהות בפועל תנוסח באופן מפורש ומוצהר, ותומכיה יעזו לומר שכשם שאצל אנשים המגדירים את עצמם חילוניים יש לגיטימיות למתח ואיזון בין מרכיבי זהות שונים, כך הוא המצב אצל אלה הרואים את עצמם כדתיים. המינונים בין מרכיבי הזהות יהיו כמובן שונים, אבל לא עצם הזהות האנושית, שאינה יכולה להיות בנויה על מרכיב אחד בלבד.

אימוץ גישה כזאת צפוי להביא לא מעט מחירים בטווח הקצר. בוודאי יתגלעו עימותים מול מי שיציגו דרך כזו כלא לגיטימית מבחינה דתית, כרפורמית או ככופרת. ייתכן גם שהיא תאיץ תהליכי פיצול מעשיים בין קהילות ומערכות חינוך בתוך עולמה של הציונות הדתית.

אבל בטווח ארוך נראה שכרה של ההבהרה הזאת גדול ממחיריה: היא תעניק גם לרוב מניין ובניין של הציונות הדתית, שזו תפיסתם בפועל, זהות מוצהרת וגלויה, שאינה אפולוגטית. היא תמנע מהתפיסה החרד"לית לגרור את השיח למחוזות הנוחים לו - מחוזות הטקסטים - במקום שיתמקד במישור הערכי שממילא מכתיב גם את הזהות החרד"לית עצמה. הרי גם מי שבחרו בחרד"לות עשו זאת מתוך בחירה המתאימה לאישיותם, שקדמה לטקסטים.
זו גם הדרך היחידה שתאפשר לציונות הדתית להגיע לעמדת שותף מרכזי בהנהגה הלאומית - תהליך רב חשיבות גם למגזר, גם לחברה הישראלית וגם לעם היהודי כולו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

יאיר שלג

עיתונאי ב'מקור ראשון' וחוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, מחבר ספרים על החברה הישראלית

לכל הטורים של יאיר שלג