180 מעלות מאובמה: סיסי יגיע לבית הלבן כשותף בולט
בכיר מצרי יגיע לוושינגטון מחר לראשונה מאז 2011, ובניגוד לקודמו מתכוון טראמפ לקבל את הנשיא בכבוד גדול. המלחמה המשותפת והאינטרסים החופפים ידחפו את השניים זה לזרועות זה, וכעת לא יניח הממשל לעניינים כמו החשש לזכויות האדם לעמוד בדרכו
ביקורו הצפוי מחר (יום ב') של נשיא מצרים עבד-אלפתאח א-סיסי בבית הלבן מסמל אולי יותר מכול את הרוח החדשה שנושבת בוושינגטון בימים אלה. אחרי שמונה שנים שבהן הממשל האמריקאי סידר את העולם בגוונים ברורים על פי נטייה אידיאולוגית והזדהות עם רוח ליברלית, הממשל החדש מעדיף לבחון את המציאות מזווית מבט שונה לחלוטין.
מאז 2011, אחרי ההפיכה הראשונה במצרים שבה הודח הנשיא חוסני מובארק מכס שלטונו, לא הגיע בכיר מקהיר לביקור בבית הלבן. ממשלו של אובמה העדיף להתנכר לאחת המדינות המרכזיות במזרח התיכון ובעולם המוסלמי-סוני על רקע הפרות זכויות אדם במדינה וחוסר הסכמתו עם דיכוי של גורמי אופוזיציה שונים, ועל כן לא הזמין את נשיאי קהיר לחדר הסגלגל.
הייתה זו תמונת מראה הפוכה לנאומו המפורסם של הנשיא הדמוקרטי בקהיר בשנת 2009 – אותו נאום שבזכותו קיבל פרס נובל לשלום. אובמה הגיע לבירה המצרית והתקבל ברוב פאר והדר, ומול בתי הנבחרים של עיר הנילוס נשא דברים בזכות הליברליזם, זכויות האדם, עליונות הרוח ועוד.
אחרי שעם כניסתו לתפקיד הצהיר על כוונתו להשיג את חייליו מזירות הקרבות השונות נגד הטרור בחלקים שונים של העולם, אובמה זעזע את העולם המוסלמי בנאומו. רבים ייחסו לו את פתיחת אירועי "האביב הערבי", שלבסוף הביאו להתפוררות הסדר הישן באזור המזרח התיכון ולמעורבות גדולה יותר של צבא ארה"ב במלחמה נגד הטרור העולמי.
הנשיא האמריקאי לא התייחס לטלטלות האזוריות הללו. מבחינתו הערכים והאידיאולוגיה נותרו חשובים יותר, ועל כן ביקש לתמוך בהכרעה הדמוקרטית של העם המצרי לבחור ב"אחים המוסלמים" להנהגת המדינה – גם כשהיה ברור מה המחיר של עמדה כזאת. יתרה מכך: כשה"אחים" הודחו בידי הצבא, שכנראה חשש מהפיכתה של קהיר לשלוחה מוסלמית אדוקה נוספת בסגנון דאעש במזרח התיכון, אובמה סירב לקבל את המציאות פעם נוספת והחליט שעלייתו של הנשיא סיסי לשלטון אינה לגיטימית.
על אף ניסיון לקראת סוף כהונתו של אובמה להפשיר את היחסים בין הצדדים, מאז ההפיכה הפנה הממשל עורף לקהיר במובנים רבים, כולל ביטול תרגילים צבאיים ועסקאות נשק, וגינויים בינלאומיים בפומבי. המצרים, שכמובן לא הגיבו בשמחה על הפגנת הבוז האמריקאית – ובמיוחד לא על השעיית הסיוע הצבאי לארץ הנילוס - השיבו לאובמה כגמולו. בין השאר סופר על כך שמזכיר המדינה הקודם ג'ון קרי נבדק באמצעות גלאי מתכות לקראת אחת מפגישותיו עם סיסי.
כל זה שייך כעת כבר להיסטוריה. עם בחירתו של דונלד טראמפ לנשיא, היה ברור שהמצב משתנה, ושני הצדדים ינקטו מאמצים להסביר פנים זה לזה. עדות לכך ניתנה עוד קודם כניסתו של האיש החזק החדש לבית הלבן, כשאנשי צוותו הצליחו בדצמבר להשפיע על קהיר למשוך את הצעת ההחלטה המגנה את ישראל במועצת הביטחון של האו"ם.
מחר, כאמור, יגיע א-סיסי לראשונה לבית הלבן כנשיא, וזאת אחרי שכבר שוחח עם טראמפ בשולי העצרת הכללית של האו"ם בשנה שעברה. בכיר בבית הלבן שתדרך כתבי עיתונות ביום שישי הסביר כי "הוא (טראמפ) מעוניין לנצל את ביקורו של סיסי כדי להתניע מחדש את היחסים ההדדיים בין שתי המדינות, ולבנות עוד את הקשר החדש שנוצר בין שני הנשיאים בפגישתם הראשונה".
שני המנהיגים, כך העירו פרשנים בתקשורת הבינלאומית, חולקים גם כך מאפיינים דומים רבים, החל בנטייה לחבב ראוותנות וכלה בהתנגשות עם ארגונים ליברליים והתקשורת. בניגוד לקודמו, טראמפ לא התייחס בפומבי לעניין הפרות זכויות האדם במצרים, וקרוב לוודאי שהסוגיה מטרידה אותו פחות מאובמה.
בכיר בממשל שתדרך את ה"גארדיאן" הבריטי הסביר כי "הגישה שלנו היא לנהל עניינים רגישים כאלה באופן פרטי, בדרך הכי דיסקרטית. אנו מאמינים שזו הדרך הטובה ביותר לקדם נושאים כאלה לקראת תוצאה מיטבית".
אבל אפילו אם הפרת זכויות האדם במצרים הייתה משבשת את שנתו של הנשיא האמריקאי בכל לילה ולילה, הבדלי הגישה בינו ובין אובמה לא היו מניחים לסוגיה הזאת לעמוד בדרכו לקידום אינטרסים אחרים, חשובים יותר בעיניו. אם לשאול מונח מהתחום היחסים הבינלאומיים, אובמה היה חסיד נלהב של הליברליזם הפוליטי, בעוד שטראמפ מתמקד בריאליזם מדיני. על כן, התרומה לאינטרסים החשובים של ארצו, כפי שהוא תופס אותם, קודמת ליחסים אישיים, לרגשות ואפילו למטרות אחרות, מרכזיות פחות.
הנשיא המצרי משחק תפקיד מהותי בתוכניותיו של טראמפ, שמעוניין לנצל את עמדתו כראש המדינה הגדולה בעולם המוסלמי ומנהיג בולט בקרב הסונים לקידום סוגיות אחדות. כך למשל, סיסי נחשב לציר מרכזי בהליך המדיני בין ישראל לפלסטינים, כשהוא אוחז בהשפעה הולכת וגדלה הן על חמאס וגם על הרשות הפלסטינית בראשות אבו-מאזן. כראש אחת משתי המדינות הערביות שיש להן הסכם שלום עם ישראל, גם כאן תפקידו גדול.
בנוסף, סיסי מקדיש חלקים ניכרים של זמנו למלחמה בשתי חזיתות בענפים של ארגון הטרור דאעש, מה שמסתדר היטב עם אחת המטרות המרכזיות של הנשיא האמריקאי, המעוניין למגר לחלוטין את הג'יהאדיסטים מסוריה ומעיראק. ייתכן שאולי באמצעות חידוש הקשרים עם קהיר יוכלו כוחות הביטחון האמריקאיים ללמוד דבר או שניים על המלחמה בדאעש.
מצרים יכולה לסייע לבית הלבן בשני תחומים אחרים: ראשית, בעוד שאובמה נחשב לנשיא שהעולם הערבי התנכר ממנו, כשהכוונה היא בעיקר למדינות הסוניות ולנסיכויות המפרץ, טראמפ מבקש לקרב אותן בחזרה אליו. סיסי יכול לשמש ראש גשר וגורם מרכזי במהלך זה. בנוסף – וכאן דווקא אולי הנשיא נותן מקום גם לאינטרסים אישיים יותר – קבלת הפנים החמה שצפויה לאיש החזק מקהיר בוושינגטון יכולה להסית את תשומת הלב התקשורתית והציבורית מהעיסוק בשלל מיזמים פוליטיים כושלים בינתיים של הממשל בארה"ב, או מהחקירות בעניין קשריו של טראמפ עם רוסיה והקרמלין.
גם לקהיר יש הרבה מה להרוויח מהמפגש בבית הלבן: האינטרס המצרי משתרע מהרצון להסתייע בארה"ב לשיקום הכלכלה המצרית הכושלת, שעומדת על כרעי תרנגולת, וכן מהכורח של ממשל סיסי לקבל כלי נשק מתקדמים מהאמריקאים שיתגברו את כוחם במלחמה נגד חמושי דאעש.
קשרים טובים עם וושינגטון יכולים לדחוף את סיסי קדימה גם בזירה המדינית, כשיוקרתו כמתווך בין ישראל לפלסטינים תעניק לו מקום מרכזי בהליך מדיני בינלאומי נחשב. בדומה לסעודיה, מצרים גם מתחרה על התואר הנחשק יחסית כמייצגת הגדולה של העולם הסוני בעיני האמריקאים, ובמיוחד בבואן של רבות ממדינות ערב לנסות לסכל את הסכם הגרעין שחתם הממשל הקודם עם טהרן.
הנעלם הגדול הוא אם הבית הלבן ישכיל לנהל בחוכמה את יחסיו עם קהיר, ובמיוחד לאור העובדה שבכוונתו לקצץ רבים מתקציבי סיוע החוץ של מחלקת המדינה למדינות העולם, שהמצרים זקוקים להם מאוד להבראת כלכלתם. נותר גם עוד לראות כיצד יגבה הבית הלבן את דבריו ויהפוך אותם לשינוי של ממש במדיניות האמריקאית. אם הצפוי אכן יקרה והממשל יתרגם את עמדתו למעשים, הרי שעידן חדש עשוי להפציע במזרח התיכון.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם