סמוטריץ' יהיר: דתיים לא סוחבים לבד את האלונקה
בניגוד ליהירות שמבטא ח"כ סמוטריץ', הציונות הדתית איננה ניצבת לבדה על רחבת המסדרים של צה"ל ואיננה המגזר היחיד שמחנך לנתינה. הדיון על השירות המשותף חשוב, אבל לא מעמדה מתנשאת
את רוב הביקורת על המאמר שלו בעיתון 'בשבע' בשבוע שעבר, חטף ח"כ בצלאל סמוטריץ' בשל מה שהתפרש כקריאה לסרבנות. סמוטריץ' הציע שתלמידי ישיבות ההסדר והמכינות הדתיות ידחו את גיוסם כדי להפעיל מנופי לחץ על הצבא לשנות את פקודת השירות המשותף. ההצעה התפרשה כמעין מרד, והפוליטיקאים הדתיים ורוב הרבנים הסרוגים דחו אותה על הסף.
אבל במאמר של סמוטריץ' היה עוד משהו שראוי לדיון ולא זכה להתייחסות משמעותית. שלא בפעם הראשונה, סמוטריץ' משדר לציבור הרחב שהציונות הדתית סוחבת כמעט לבדה את האלונקה הישראלית. "אנחנו אידיאליסטים שתמיד מתנדבים בלי לעשות חשבון", הוא כתב במאמרו. ההתבטאות הזאת הזכירה לי התבטאות אחרת של סמוטריץ'. עוד לפני שנבחר לכנסת הוא טען שלציבור הדתי־לאומי מגיע תקציב חינוך מועדף, מכיוון שהוא מייצר תוצרים משובחים יותר. כשביקשתי ממנו הסבר לאמירה הזאת, במסגרת ריאיון ל'מקור ראשון', הוא אמר: "אני אליטיסט, ואני מאמין שככה בונים חברה. אני מאמין שהציונות הדתית נושאת בהשקפת העולם שלה את הפתרונות למדינת ישראל, וכשאני משקיע במפעלי החינוך שלה אני בונה את הדור שיציל את עם ישראל".
כשיוצאים מתוך הנחה שהציונות הדתית היא האליטה המובחרת היחידה בחברה הישראלית, קל להגיע למסקנה שאם הישיבות והמכינות הדתיות רק יאיימו בדחיית גיוס, צה"ל לא יוכל להמשיך להתקיים. כשמשוכנעים שהציבור הדתי־לאומי הוא היחיד שמסוגל לספק חיילים טובים לשורות הצבא, אפשר גם להמר שהצבא יזחל על ארבע מול כל איום של ח"כ מהבית היהודי. בלי להיכנס לדיון על סוגיית השירות המשותף, בדיבור המוגזם על 'האליטה הסרוגה' - שבא לידי ביטוי גם בעולם הפרסום הדתי, ובאופן מובהק בקמפיין של היישוב לשם - יש לא מעט יהירות מסוכנת.
אם ח"כ סמוטריץ' יבקר בסיום קורס קצינים בבה"ד 1, הוא יגלה להפתעתו שאף שהציונות הדתית מיוצגת שם באחוז גבוה מחלקה באוכלוסייה, היא איננה ניצבת לבדה על רחבת המסדרים. גם מתקני האימונים של היחידות המובחרות הם לא מחנה של בני עקיבא. יניב מגל מציין בספרו 'סרוגים בקנה' שאמנם בחטיבות גולני והצנחנים יש נוכחות בולטת של כיפות סרוגות, אבל ברוב היחידות המובחרות של צה"ל נוכחותם של הדתיים־לאומיים תואמת לחלקם באוכלוסייה ולעתים אף פחות מכך. בחיל האוויר הדתיים הם בין 5 ל־10 אחוז מקרב הטייסים, בסיירת מטכ"ל הנוכחות הדתית תואמת במקרה הטוב לחלקם של הדתיים באוכלוסייה, ובשייטת 13 מדובר בנוכחות דלילה.
חשוב לזכור את הנתונים האלה לא כדי להמעיט בערכו של הציבור הדתי־לאומי, אלא כדי להיכנס לפרופורציות ולזכור שלמרות השינויים במפת האליטות של החברה הישראלית, הציבור הדתי־לאומי איננו שחקן יחידי - לא בקורס קצינים, לא ביחידות המובחרות ולא במחוזות עשייה אחרים במדינה. יש עוד מגזרים בחברה הישראלית שמחנכים לאידאולוגיה של נתינה, הקרבה ומסירות. מדי שנה נפתחות מכינות קדם־צבאיות שאינן דתיות, והן מתמלאות במהירות במאות צעירים אידיאליסטיים שלא למדו בישיבה תיכונית או באולפנה. מרוב השתבחות עצמית ודיבורים על 'האליטה הסרוגה', עלולים לשכוח שיש עוד אליטות מתחת לאלונקה. הציבור הסרוג לא צריך לבוא לדיון על סוגיות חשובות כמו השירות המשותף מעמדה מתנצלת, אבל גם לא מעמדה מתנשאת. כן שותפים שווים, אבל לא בנים מועדפים.
השבוע פורסם כי חמאס בעזה מצטייד ברקטות חזקות יותר, שלהן ראשי קרב כבדים במיוחד לטווחים קצרים. המאוימים מרקטות כאלו הם בעיקר יישובי עוטף עזה. חשוב להזכיר שסבב הלחימה הבא בדרום יהיה שונה לא רק בהיבטים הצבאיים אלא גם בהיבטים האזרחיים. כבר לפני יותר משנה, בדיון שהתקיים בכנס שדרות, הבהיר בצלאל טרייבר, ראש רשות החירום הלאומית (רח"ל), שבסבב הלחימה הבא מדינת ישראל תפנה באופן יזום ומסודר חלק מיישובי עוטף עזה. טרייבר סיפר אז שכל יישוב באזור כבר יודע לאן בדיוק הוא יפונה במקרה הצורך. לאלו שרואים בעזיבת החזית מסר של חולשה, הוא הזכיר את האוכלוסייה שהתפנתה מגוש דן במלחמת המפרץ וטען שגם לצה"ל נוח יותר להילחם כשהאוכלוסייה באזור הלחימה דלילה.
הפרסום על הרקטות החדשות של חמאס מסייע בהכנת השטח ליישום המדיניות החדשה של רח"ל. חלק מחברי הקיבוצים שהתפנו מעוטף עזה בתקופת 'צוק איתן' עשו זאת כגנבים בלילה, בעזרת התנועה הקיבוצית, בלי סיוע ממוסד ומאורגן של המדינה. הציבור הישראלי ונבחריו היו חלוקים אז ביחסם לתופעה, ונשמעו לא מעט קולות של גינוי ואכזבה מהקיבוצים המתרוקנים. המבקרים ראו בתופעה עדות לסדקים בכוח העמידה של אנשי התנועה הקיבוצית. כעת, מול האיומים החדשים ונוכח התכניות המוצהרות של המדינה לפינוי היישובים בזמן מלחמה, הדברים עשויים להצטייר באור אחר.
ביום שלישי הקרוב ימונה ערן דורון לראש המועצה האזורית רמת־נגב. דורון יחליף בתפקידו את שמוליק ריפמן, ראש המועצה המיתולוגי שכיהן בתפקיד 25 שנה והלך לעולמו לפני חודשיים. בשנתיים האחרונות שימש דורון מנכ"ל המועצה, וכשריפמן חלה הוא כיהן כממלא מקומו בפועל. השבוע היו אמורות להתקיים בחירות לראשות המועצה, אך בעקבות פרישתם של מועמדים אחרים נותר דורון המועמד היחידי לתפקיד. מינויו ייכנס לתוקף השבוע באופן רשמי עם אישורה של מליאת המועצה.
ערן דורון גדל בכרמיאל והגיע לנגב לפני 22 שנה כאיש החברה להגנת הטבע. הוא תושב מדרשת בן־גוריון, והוא עומד להיות ראש המועצה הראשון של רמת־נגב שאיננו קיבוצניק. מינויו מבטא את השינויים הדמוגרפיים המתחוללים ברמת־נגב בשנים האחרונות. אחוז הקיבוצניקים במועצה, שבמשך שנים נתפסה כמועצה של קיבוצים, עומד היום על 30 בלבד. היישוב הגדול במועצה כיום הוא יישוב קהילתי - מדרשת בן־גוריון, שתושביו הם כשליש מתושבי המועצה. עם שני יישובים דתיים ועם מגוון של קיבוצים, מושבים ויישובים קהילתיים, אחד האתגרים של ראש המועצה החדש הוא אופייה המשתנה של האוכלוסייה. דורון, שהקים בעבר את אגף קהילה וחינוך ברמת־נגב וניהל אותו במשך חמש שנים, כבר הציב לעצמו כאחד היעדים לחזק את החיבורים בין חלקי האוכלוסייה השונים שמרכיבים את המועצה שלו. "יש עוצמה במגוון הזה", הוא אמר לי השבוע. מעכשיו, חובת ההוכחה עליו.
אקו"ם