אמנת חמאס החדשה: השמדת ישראל עדיין על הפרק
התנהלות חמאס מראה על שיפוץ עמדות וגילוי פרגמטיות של הארגון מול המצרים ומדינות המערב, כאשר באמנה החדשה מוזכרים ביטויים כמו מדינה בגבולות 67'. אך כשנכנסים עמוק יותר לפרטים, מגלים כי מדובר בצעד שנעשה לחלוטין מצורך הישרדותי, ולא מאהבת ישראל
פרסום אמנת חמאס הרשמית צפוי לקרות רק באמצע החודש הקרוב. בינתיים, נוסח האמנה שהועלה על ידי ערוץ אל-מיאדין הלבנוני, פיזר שאלות רבות ביחס לעתידו של הארגון. האמנה וההתנהלות של חמאס נעה על הרצף שבין חישוב מסלול מחדש, לבין שיפוץ עמדות. בארגון הטרור מנסים ללכת בשני ראשים מקבילים: פוליטי וצבאי, אשר סותרים זה את זה. אבל זה ידוע שלמזרח התיכון חוקים משלו.חמאס הראה צעדי פרגמטיות כאשר דיבר באמנה על הקמת מדינה פלסטינית בקווי 67', ולא על כל שטחה של מדינת ישראל. כמו כן, הארגון חידד את עמדתו לגבי מאבקו בישראל ולא בעם היהודי כולו.
בארגון הטרור מנסים ללכת בשני ראשים מקבילים: פוליטי וצבאי, אשר סותרים זה את זה. יחיא סנוואר (מימין), ואיסמעיל הנייה
צילום: EPA
ארגון הטרור, ששולט ברצועת עזה כבר עשור, נמצא בנקודה בעייתית מבחינה פנימית וחיצונית. כמעט שני מיליון פלסטינים חיים בעזה. וזה אומר הרבה אחריות כלפי חמאס. בימי תור הזהב התת קרקעי ברצועה, אנשי חמאס ניהלו מערך עצמאי בלתי תלוי של הכנסת סחורות, גביית מיסים, ובעיקר צבירת הון מבעלי מנהרות ההברחה.
מבלי להיכנס לאשליות ולמשאלות לב, מנהרות ההברחה עדיין קיימות, אבל הכלכלה התת קרקעית, שהייתה צינור הנשימה של חמאס, חוסלה כמעט לחלוטין על ידי עבד אל-פתאח א-סיסי, נשיא מצרים.
המצור על עזה מצד ישראל, כפי שרואים זאת הפלסטינים, הלך והתהדק במשך הזמן. דבר שאילץ את חמאס להתרפס בפני המצרים ולעשות את הדרוש כדי לאפשר את פתיחתו של מעבר רפיח. הנשיא המצרי לא מיהר לחמם את היחסים עם חמאס - שלוחת האחים המוסלמים בעזה. הוא האשים אותם במצב הביטחוני הקשה במצרים ובסיוע לאויבי העם המצרי.
בכירי ישראל על הכוונת של חמאס
למרבה האבסורד, דווקא התעצמות גורמים אסלאמיים קיצוניים יותר מאשר חמאס, כמו דאעש סיני, הביאה לאינטרס משותף בין המצרים לארגון הפלסטיני ולחיזוק היחסים ביניהם. השאיפה של חמאס היא להצטייר בפני המצרים כמבוגר האזורי האחראי על תושבי עזה ועל הביטחון מול הפורעים הסלפים.
הניסיון של חמאס לצאת מהמיתון אליו נקלע, מופנה לא רק כלפי המצרים, אלא כלפי המערב. השימוש במונח מדינה פלסטינית בקווי 67', מאותת למדינות המערב, ובמיוחד כלפי חסידי פתרון שתי המדינות, רוח חיובית של שינוי מעזה. אך אם נכנסים עמוק יותר לפרטי נוסח האמנה החדשה שפורסם, האופטימיות מתפוגגת.
חמאס אומנם משתמש בביטוי מדינה פלסטינית בקווי 67', אבל מבהיר כי הוא לא רואה בפתרון קץ כל הדרישות, אלא מאמין בשחרור כל האדמה הפלסטינית כחובה, ובמלחמה בכיבוש הישראלי כזכות ברורה. הוא מתנער מכל ההחלטות והסכמי העבר, ופוסק כי אסור להכיר במדינת ישראל. במילים אחרות חמאס מאמץ את שיטת הסלמי, אשר מתקדמת פרוסה אחר פרוסה לקראת מדינה פלסטינית מהים לנהר.
מאמין בשחרור כל האדמה הפלסטינית כחובה, ובמלחמה בכיבוש הישראלי כזכות ברורה. מחבלי חמאס עם מזל''ט
צילום: AFP
ההצהרות המתונות של חמאס, שנועדו להציגו כתנועה פוליטית, מועילות גם לשאיפתו להשתלט לא רק על עזה, אלא גם על השטחים שבשליטת הרשות הפלסטינית. ומי עם לא הפלסטינים עצמם מבינים את התרגיל. אבו מאזן לא התרשם מסעיפי האמנה שמדברים על "הכרה באש"ף כגוף הפלסטיני העליון, ועל הצורך בבניית מוסדות לאומיים על בסיס דמוקרטי". הוא רתח על הקמת "הוועדה לניהול הרצועה" על ידי חמאס. הוועדה היא בעצם ממשלה דה פקטו שכוללת משרדי חוץ, פנים, חינוך ועוד, ומייתרת את הצורך ברשות הפלסטינית.
האתגר שמציבה לחמאס תנועת הסלפים בעזה, מחייבת את הארגון להמשיך להתנהל כתנועת שחרור לאומית. הטרנדים מגיעים לרצועת עזה מאוחר יותר. ולכן, למרות הדעיכה של ארגון המדינה האסלאמית בסוריה ובעיראק, בעזה ובסיני הארגון עדיין מושך את ליבותיהם של הצעירים, ומהווה בשבילם אטרקציה של ממש. מעבר לצעירים, גם לוחמים ומפקדים של גדודי עזאדין אל-קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס, הצטרפו לארגונים הסלפים אחרי שנואשו מהזפזופ של חמאס לכיוון מתון יותר.
בחמאס האשימו את ישראל בחיסול באופן אוטומטי. מאזן פוקהא
יחיא סנוואר, שנבחר באחרונה לתפקיד בכיר החמאס בעזה, מגיע מהזרוע הצבאית, ומקדם במסגרת תפקידו כשליח של מוחמד דף את ההתעצמות הצבאית מול ישראל. הוא מפתח יכולות צבאיות כמו קומנדו ימי, מערך כלי טייס בלתי מאוישים, ממשיך בשיקום המנהרות, ומבצע ירי ניסוי של רקטות באופן קבוע.
להציג את כל היכולות הללו בפני אותם צעירים משולהבים, הוא לא יכול. אבל בכל זאת, הוא עושה יחסי ציבור לפעילותו ככל האפשר. דוגמה טובה לכך היא השימוש שעשו בחמאס בחיסולו של מאזן פוקהא, שנקשר לישראל לצרכי תעמולה.
בחמאס האשימו את ישראל בחיסול באופן אוטומטי, פיזרו כרזות בעברית ובערבית המבטיחות נקמה והתחייבו כי דמו של פוקהא לא נשפך לשווא. הדרך שבה ינקמו את מותו של פוקהא נשארה עמומה בכוונת מכוון, כאשר בינתיים אנשי חמאס פתחו במסע מעצרים ופעילות נגד משתפי הפעולה עם ישראל.
חמאס, כמו ערפאת בזמנו, מתפתח כגוף בעל שני ראשים: מדיני וצבאי. אמנת חמאס המתונה והמרוככת יותר לא נולדה משינוי תפיסתי של אהבת ישראל, אלא כצורך הישרדותי הולך וגובר של הארגון, שמתחשב בשינויים האזוריים. סעיפי האמנה העיקריים עדיין מדברים על שחרור פלסטין כולה והשמדתה של ישראל.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם