שיפוץ קבר הבבא סאלי: אופס, ברח לכם הגרבוז
לא צריך להיות דתי או משתטח על קברי צדיקים כדי להבין ש-7 וחצי מיליון שקל הם השקעה משתלמת לאתר בפריפריה שמושך אליו מאות אלפי מבקרים מדי שנה. ועל הדרך, הזדמנות לרווח קצת את הסיפור הישראלי
אם נחלק את 7 וחצי מיליון השקלים שמדינת ישראל החליטה להשקיע באופן חד פעמי בשיקום מתחם קבר הבבא סאלי בנתיבות, ב-600 אלף המבקרים באתר בשנה אחת, נקבל 11 שקלים ו-67 אגורות לאדם.אני ביקרתי באתר בפעם האחרונה לפני כשנה. את פני קיבל שטח כורכר ענק שמתפקד כחניון לעשרות אוטובוסים שהגיעו מכל הארץ ביום ההילולה. מהחניה נאלצנו לפלס את דרכנו בענני אבק, היישר אל שוק מזכרות מאולתר, וממנו אל מתחם הקבר עצמו. מהר מאוד הבנתי שמאז הפעם הקודמת שביקרתי שם, סביב הבר מצווה שלי, המקום נשאר בדיוק באותו מצב.
הגעתי לשם עם רון כחלילי, שצילם באותם ימים סרט תיעודי על הקמת תנועת ״תור הזהב״ שאותה יזמתי. ״איך אתה מדמיין את המקום הזה?״, שאל אותי הבמאי, וגרם לי להפליג בפנטזיות על אתר הבבא סאלי כמו שלדעתי הוא היה צריך להיראות. תיארתי מוקד עלייה לרגל בינלאומי שמהווה מנוע צמיחה לעיר נתיבות כולה. דמיינתי איך לצד הקבר פועל מוזיאון לתולדות משפחת אבוחצירא ולהיסטוריה של יהדות מרוקו בישראל. כשברקע רעש המולת ההילולה דמיינתי פינות ישיבה מסודרות שיקלטו את המוני המבקרים, חנות מזכרות, חניון מסודר, הכל.
הילולה לבבא סאלי. הדבר המוזר היחיד הוא שהיינו צריכים לחכות עד ל-2017 כדי לתת לאתר הזה את הכבוד הראוי לו.
פלאש 90
זה השלב בו לפחות חלק מהקוראים יזדעזעו למשמע הרעיון להפוך מתחם קבר ל״אתר תיירות״. אך זה המקום להזכיר שקברים מאז ומעולם עניינו מאוד אנשים חיים, ולא רק בתרבות היהודית. עד היום תמצאו תורים בכניסה לקברים בכל העולם: מהטאג׳ מאהל בהודו, המוזאולאום של לנין ועד הקברים של נפוליאון או ג׳ימי הנדריקס. גם ההיסטוריה של ארץ ישראל מלמדת על היותה יעד תיירות מרכזי במשך מאות שנים, דווקא בזכות האנשים הקבורים בה.
כשפורסמו התכניות לשיפוץ מתחם הקבר, הרגשתי שהנה, סוף סוף נעשה צדק היסטורי. ההדמיות היפהפיות שפורסמו נראות כמו אותה שאיפה להפוך את המקום לכזה שבתור התחלה מכבד את מיליוני המבקרים בו, ויותר מכך, בעל פוטנציאל להפוך את המקום לאבן שואבת של ממש. כזה שגם יחזיר את עלותו לעיר נתיבות.
עלות הפרויקט הינה 15 מיליון, שחציו במימון המדינה וחציו במימון ציבור התורמים שמתחם הקבר יגייס. מיד עם הפרסום, קפצו כל אותם נאורים-בעיני-עצמם והתרעמו על ״שוד הקופה הציבורית״ שעשה שנוא נפשם, אריה דרעי. הם ראו בהשקעה הזו לא פחות מעוד סממן להידרדרות שלנו אל התהום הפרימיטיבית, וכמו באותו נאום ידוע לשמצה של יאיר גרבוז, ישר החלו לקשור את השיפוץ האומלל אל כל מסכת ״הגל העכור״ שעובר על החברה הישראלית. שיפוץ המתחם הוא חלק מהכפייה הדתית, הפשיזם והשחיתות הפושה בחברה הישראלית.
זה הרי אך טבעי שמדינת ישראל מעבירה מדי שנה 19 מיליון שקלים לסבסוד האופרה הישראלית לבדה. זה בסדר. זאת תרבות! או כמאה מיליון שקלים לשיפוץ של תאטרון הבימה, הרי זוהי אמנות שמחייבת את הסבסוד של משלם המיסים. אבל לבבא סאלי? זו כבר ״עבודת אלילים״ שלא נוכל לחיות איתה. זו בטח לא תרבות וזו בטח לא התרבות ש ל נ ו.
הנאורים בעיני עצמם התרעמו על ״שוד הקופה הציבורית״ שעשה שנוא נפשם, אריה דרעי.
צילום: אנצ'ו גוש/ ג'יני
לכולנו זה הרי טבעי שעבור קבר בן גוריון הוקצו לא פחות משבעים דונם של בוסתנים יפהפיים ומתוחזקים להפליא בשדה בוקר. זה נשמע לנו הגיוני שבתי קברות כמו בתל חי, כינרת, רחוב טרומפלדור בתל אביב או הר הרצל בירושלים, הפכו כבר מזמן לאתרי חובה בטיולים שנתיים. כותב שורות אלו ביקר לפחות פעם אחת במהלך התיכון והצבא בכל אחד מהאתרים הנ״ל.
הורגלנו במשך יותר מדי זמן שדמותו של הבבא סאלי ראויה להיות תלויה על הקיר בפלאפל, אבל לא ראויה להילמד בבתי ספר. הורגלנו שאתרים ששווה לבקר בהם בטיול השנתי נמצאים הרחק מערים כמו נתיבות. הורגלנו שדמויות ״החלוצים שהפריחו את הנגב״ הם אותם צעירים עם כובע טמבל בקיבוץ, ולא חלילה תלמידי הבבא סאלי שייסדו את העיר נתיבות, גם היא בנגב. הורגלנו לסיפור ישראלי אחד, סגור ומסוגר.
אחרי שהורגלנו לכל אלה, לא פלא שזה נשמע לנו מוזר שהמדינה משקיעה שבעה וחצי מיליונים בשיקום של אתר שמושך אליו מאות אלפי מבקרים מכל העולם מדי שנה. אבל הדבר המוזר היחיד הוא שהיינו צריכים לחכות עד לשנת 2017 כדי לתת לאתר החשוב הזה את הכבוד הראוי לו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם