עם שובו של הטרור לרחובות, צרפת שוקלת למחול לפיון
אף שקשה לחזות את תוצאות הסיבוב הראשון בבחירות בצרפת, ככל הנראה נחזה בהישג מרשים לפיון. גם לה פן, שנמצאה במגמת ירידה עד לאחרונה, זכתה ברוח גבית אחרי מתקפת הטרור בפריז
ערב הבחירות בצרפת אי אפשר לחזות את תוצאות הסיבוב הראשון. הדבר היחיד שאפשר לומר בוודאות הוא שזו תהיה מערכת בחירות נוספת שבה קורסת מפלגה סוציאליסטית, אחרי הולנד. אגב, יש עוד ארץ שאם היו מתקיימות בה עכשיו בחירות, המפלגה הסוציאל דמוקרטית שלה הייתה כמעט נעלמת, והיא נמצאת ממש בצד השני של הים התיכון.
בסקר האחרון עומד על כ-20 אחוזי תמיכה. פיון.
צילום: AFP
ככל הנראה בסיבוב הראשון בבחירות בצרפת נחזה בהישג אלקטורלי מרשים למי שהצלחתו לא הייתה מפתיעה איש רק לפני חודשיים וחצי: פרנסואה פיון. המועמד של המרכז-ימין כמעט חוסל פוליטית בעקבות פרשת השחיתות שלו ושל משפחתו.
כעת, ברור לכולם שהפיל באמצע החדר הצרפתי הירוק הוא האסלאם הרדיקלי. אם הפיגוע ביום חמישי בשאנז אליזה ישפיע בצורה כשלהי, יכול להיות שהוא יהיה לטובת פיון; ולא כמו שמקובל לחשוב אינטואיטיבית – לטובת מארין לה פן.
ככל שהטרור האסלאמי חוזר לכותרות נראה שהימין מוכן למחול לפיון על השחיתות הכל כך צרפתית שלו. בסקר האחרון הוא עומד על כ-20 אחוז, אך כש-40 אחוז אומרים שעדיין אינם יודעים למי יצביעו, קשה להכריע מי השניים מתוך השלושה – פיון, מאקרון או לה פן – שיעלו לסיבוב השני.
מציגה מדיניות חוץ צרפתית מסורתית במובן הכי גרוע שלה. לה פן.
צילום: AP
גם לה פן, שנמצאה במגמת ירידה בשבועיים האחרונים, זכתה כנראה ברוח גבית חזקה כתוצאה מהפיגוע. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ אף רמז שהוא תומך בה, כאשר אמר שמי שיהיה יותר קשוח ביחס לטרור ובנושא השליטה בגבולות הוא שינצח.
אחרי הפיגוע, לה פן אמרה שיש לסגור את כל המסגדים שמתוכם מתנהלת הסתה ולגרש את אלה שנמצאים ברשימת החשודים כמעורבים בטרור. פיון התבטא באופן דומה ואמר כי יש לנקוט ביד ברזל נגד הטרור, שכן מדובר ב"מלחמה נגד האסלאמיזם הטוטליטרי". לעומתם, עמנואל מקרון שקיבל שיחת תמיכה מהנשיא לשעבר ברק אובמה, התבטא בסגנון "אובמיסטי": "אסור לתת לפחד להשתלט עלינו".
מחאה נגד לה פן באמצע נאום:
עם זאת, האהדה של לה פן מקבלת מאנשי ימין בישראל היא תוצאה של רפלקסים אוטומטיים כלפי מי שמשמיע רטוריקה נגד מהגרים ומוסלמים ולא תוצאה של מחשבה. בפועל, עמדותיה של לה פן סובלות מבלבול יתר.
היא אנטי-מוסלמית ככל שזה נוגע למהגרים בצרפת אך נוקטת בעמדות פרו-ערביות. כך למשל, לה פן התנגדה למהלומת הנשיא טראמפ בסוריה. אסור להתערב, היא אמרה, גם אם בשאר אל-אסד טובח באזרחיו בנשק כימי. לא כבר, עלתה לה פן לרגל ללבנון ואמרה שאסד הוא הפתרון.
לה פן מציגה מדיניות חוץ צרפתית מסורתית במובן הכי גרוע שלה. חסר לה עורף מפלגתי, שיאפשר לה למשול, ונראה שאפילו הצרפתי הלאומן הממוצע מתחיל להפנים את זה. בסקרים האחרונים שנעשו לפני הפיגוע היא ירדה ל-22 אחוזים, אך סביר שהפיגוע של דאעש משנה שוב את תנועת המטוטלת.
התבטא בסגנון ''אובמיסטי''. מקרון.
צילום: AFP
לצד זאת, פיון, מועמד הימין השמרני, מדבר גם על הגברת שיתוף הפעולה עם רוסיה – מדיניות שמנקודת מבט ישראלית או אמריקאית עלולה להיות בעייתית. אם הוא או לה פן ייבחרו, אירופה עלולה להיכנס לסחרור, משום שמדיניות צרפתית פרו רוסית פירושה גם עימות חזיתי עם גרמניה.
בדרך ל"פרקזיט"?
שני אירועים היסטוריים מכוננים את צרפת כפי שהיא היום, ועומדים באחורי הקלעים של הבחירות מחר. האחד כבר "נשכח" על ידי הפרשנים: עלילת הדם של מוחמד א-דורה נגד צה"ל, מדינת ישראל והיהודים, שהתניעה את האינתיפאדה השנייה בסוף ספטמבר 2000.
עלילת הדם הזו, לפיה א-דורה בן ה-12 נהרג לכאורה מירי מתועד של חייל צה"ל, שלחה גלי הלם בחברה הצרפתית והפכה אותה לאכולת אנטישמיות. מפלגות השמאל, מהסוציאליסטים ועד השמאל הרדיקלי, הפכו לאנטי-ציוניות, וחברו להפגנות המוניות ברחובות פריז, הצבועות בצבע הירוק האסלאמי.
הטרור הצרפתי התחיל נגד מטרות יהודיות. אנשי הקהילה היהודית בצרפת מפגינים בעד ישראל.
צילום: AP
הטרור הצרפתי התחיל באותה תקופה נגד מטרות יהודיות, מהן העלימו עין הצרפתים. בשנתיים האחרונות הוא כבר מכה מטרות צרפתיות גדולות. מי שנפתח לפלסטיניזם הוכה בידי האיסלאמיזם.
האירוע השני שעומד ברקע הבחירות הוא המשבר הפיננסי של 2008. חוסר היכולת של צרפת להתמודד עם תוצאותיו עיצב במידה מסוימת את המפה האלקטורלית. מפלגת מרכז גדולה, כמו הסוציאליסטים, התגלתה בחדלונה. במובן זה, מאקרון, שסיפח אליו את מאוכזבי פרנסואה הולנד ויורשו, הוא המקבילה הצרפתית של יאיר לפיד.
יש כאלה שיגידו שהמצב הפוליטי חסר הצורה של היום מחזיר את צרפת לתוהו ובוהו הפוליטי שקדם לכינונה של הרפובליקה החמישית ב-1958 בידי הגנרל שארל דה גול. בתקופה זו היו מפלגות חזקות וממשלות חלשות שמתחלפות פעם בשנה אם לא פעם בחצי שנה.
כנראה שדה גול הציב סטנדרט חצי-מלכותי שהתאים לצרפתים, והמערכת קרסה כשהגיעו גמדים מסוגם של ניקולא סרקוזי ופרנסואה הולנד. לאורך השנה האחרונה, כאילו הפיגועים ההמוניים לא הספיקו, היו מהומות ומחאות חברתיות בלתי פוסקות. גם של ארגוני מחאה שמאליים רדיקליים וגם בשכונות המוסלמיות.
יש כאלה שמכנים את מה שצפוי בשם "פרקזיט", ויש שרואים בתוהו ובוהו הפוליטי את "המהפכה הצרפתית". אנחנו חושבים על הצרפתים במושגים שקצת גדולים על אזרחי צרפת היום. אלה לא הבחירות שעליהן כתב מישל וולבק ב"כניעה", אבל אולי הן תחנה בדרך לשם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם