נתניהו עמד בכבוד במבחן העצמאות
ממשלת ישראל אזרה סוף סוף אומץ להעמיד שר חוץ עוין על מקומו. עמיתיו באירופה יפנימו היטב את הלקח
פרשת ביטול הפגישה של ראש הממשלה עם שר החוץ הגרמני הייתה מבחן עצמאות ישראלי ערב יום העצמאות. אפשר להגיד שנתניהו עמד בה בכבוד. שנים רבות מדי מחלו מנהיגינו על נגיסות בינלאומיות בריבונותנו. הם אפשרו לכל זר ומצורע להתנהל כלפינו כפי שלא היה מעז להתנהל כלפי מדינות אחרות, בניגוד לכללי הפרוטוקול ומתוך מניע חבוי או נסתר של שנאת ישראל.
במקרה הפרטי של מר זיגמר גבריאל לא צריך להתאמץ למצוא מניע כזה. הכתב הישראלי הוותיק בברלין, אלדד בק, הזכיר השבוע שאביו של גבריאל היה נאצי מוצהר עד סוף ימיו, ושגבריאל הבן חשף פומבית את המורשת הזו רק לאחר שהובטחה למעשה בחירתו לראשות מפלגתו. ב־2012 הוא העניק לישראל את הכינוי "משטר אפרטהייד", וב־2015 עלה על הכוונת של הקונגרס היהודי העולמי כשהיה שר החוץ המערבי הראשון שהזדרז לבקר בטהרן אחרי שנות העיצומים הארוכות. לא, הוא לא מתח שם ביקורת על הפגיעה בזכויות האדם של שלטון האייתולות. רק עלינו הוא ניסה לעשות סיבוב.
שר החוץ הגרמני, גבריאל זיגמר. שנים רבות מדי מחלו מנהיגינו על נגיסות בינלאומיות בריבונותנו.
צילום: EPA
אילו ביקשה ישראל מגבריאל להימנע מפגישה עם עמותת 'תנו לחיות לחיות', גם אז הוא היה צריך להיעתר לבקשה כי יש דברים שאורחים מחו"ל לא עושים בביקור רשמי בניגוד לרצון המארחים. ממשלת קנדה קטעה פעם ביקור רשמי של נשיא צרפת שארל דה־גול, לאחר שהנשיא האורח הביע תמיכה פומבית בשאיפות החופש של תושבי קוויבק. ממשלת הולנד אסרה לפני כחודשיים על השר החוץ הטורקי לנחות בתחומה, אף שבין שתי המדינות יש יחסים דיפלומטיים, וגירשה את השרה הטורקית לענייני משפחה שהתעקשה לבוא במקומו. נתניהו לא גירש את שר החוץ הגרמני, רק סירב לפגוש אותו לאחר שהאיש התעקש לפגוש פה את נציגי ארגוני תעשיית העלילות על ישראל.
גבריאל עצמו הצביע בפליטת פה פרוידיאנית על טיבם של הארגונים הללו כשהכריז בצהרי יום שלישי שהוא בכל זאת מקווה להיפגש "עם שני הצדדים", כלומר עם הצד של מדינת ישראל (נתניהו) ועם הצד שכנגד ('שוברים שתיקה' ו'בצלם'). באותה שעה ממש שמעתי, יחד עם נציגים מכל כלי התקשורת, קצין בכיר בצה"ל אומר ש"ארגון שוברים שתיקה חותר תחת אושיות הצבא". האמירה הזו, שלא זכתה להבלטה הראויה, מעידה שאי אפשר להציג את 'שוברים שתיקה' כארגון לגיטימי. אולי חוקי, אבל לא לגיטימי.
נתניהו ביטל את פגישתו עם שר החוץ הגרמני (צילום: לע"מ)
אגב, בתקופת הכהונה הראשונה שלו כראש ממשלה נקט נתניהו צעד דומה כלפי שר החוץ הבריטי דאז, רובין קוק. קוק התעקש לבקר עם פלסטינים באתר הבנייה של שכונת הר חומה בירושלים, ולהכריז שם שלונדון אינה מכירה בבעלות ישראל על הר חומה ושבירושלים תהיינה שתי בירות. אורי אליצור ז"ל, ראש לשכת נתניהו בימים ההם, המליץ לו לבטל ארוחת צהריים מתוכננת עם האורח הבריטי ו"לשלוח אותו לאכול פלאפל". נתניהו שעה לעצה. השמאל טען אז, כמו עכשיו, שמדובר בצעד אווילי שיגרום נזק כבד לישראל וכו', אבל הנזק העיקרי נגרם לקוק. הוא עזב כאן מבויש למדי. ממשלת ישראל הצליחה להזכיר לו שהמנדט הבריטי הסתיים.
בינתיים הלך קוק לעולמו, ואילו שכונת הר חומה עומדת מזמן על תלה. בירושלים אין שתי בירות, יש ממשלה שאזרה סוף סוף אומץ להעמיד שר חוץ עוין אחר על מקומו. עמיתיו באירופה יהססו להיפגש כאן בעתיד עם ישראלים רודפי ישראל.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם