ראשי » חדשות » דעות

אחרי 8 שנות סבלנות אסטרטגית טראמפ משדר נחישות

התנהלות טראמפ ב-100 הימים הראשונים מצביעה על כוונת הממשל להידרש לכל מוקדי ההתרבות של נשק השמדה המונית – באיראן, בסוריה ובצפון קוריאה. המסר הנחוש הזה היה חסר בתקופת אובמה

לפני ארבע שנים, באפריל 2013, לראשונה איימה צפון קוריאה ישירות על ארצות הברית באיום גרעיני. המשבר הגרעיני הצפון-קוריאני שאירע אז, דומה מבחינת נתוני הרקע למשבר הנוכחי: אותה צפון קוריאה מתגרה בפרעות בשכנותיה ומקדמת את תוכניות הגרעין והטילים שלה; אותם מאמצים בינלאומיים להביא אותה לשלחן המשא ומתן לשיחות על פירוק נשק ואותו סירוב צפון קוריאני. וכמובן אותה התחושה שאין באמת תשובה טובה לאתגר מצפון קוריאה, מדינה שחצתה כבר את הסף הגרעיני.

אולם ההבדל היחיד הוא שלפני ארבע שנים עוד לא היה בידה של צפון קוריאה היכולת לממש את האיום, בעוד כיום בשל המשך התקדמותה של צפון קוריאה בהקשר הגרעיני והטילי, היא נמצאת מרחק קצר מאד מהיעד של יכולת פגיעה גרעינית במערב ארצות הברית באמצעות טיל בליסטי בין-יבשתי. זה מה שבעיקר מדאיג את ממשל טראמפ ומסביר את עליית המדרגה באיומיו כלפי צפון קוריאה.
 
למעשה, אובמה גם ידע שהאיום התפתח עד מאד בשנות ה"סבלנות האסטרטגית" – כאשר הנשיא הקודם חיכה לסימן מצפון קוריאה שהיא מוכנה לשאת ולתת ברצינות על תוכניתה. זה לא קרה, וצפון קוריאה ניצלה את השנים הללו דווקא להתקדמות גרעינית. בשיחת התדרוך שלו עם טראמפ, אובמה הסביר לנשיא החדש שצפון קוריאה תהווה בוודאי את האיום החמור ביותר על ביטחונה של ארצות הברית בתקופת כהונתו.

המדיניות הנוכחית של טראמפ כלפי צפון קוריאה מכוונת להרתיע אותה, אבל נשאלת השאלה לאיזו מטרה מיועדים המסרים ההרתעתיים? האם הם מכוונים להחזיר את צפון קוריאה לשלחן המשא ומתן לשיחות על התפרקותה, או שהכוונה היא להרתיע אותה בהקשר הספציפי של האיום הגרעיני הישיר על ארצות הברית? התשובה היא כנראה גם וגם, ולכן לצד האיומים, טראמפ עושה מאמץ מקביל לגייס את סין לטובת האג'נדה שלו של לחץ מסיבי על צפון קוריאה כשלב מקדים הכרחי למשא ומתן.
 
אבל עיקר הדאגה של הממשל נוגע ככל הנראה ליחסי המדינות. הרטוריקה הקשה של מזכיר המדינה טילרסון מהחודש שעבר, בדבר אפשרות של מכה מקדימה נגד צפון קוריאה, באה על רקע עליית מדרגה במתיחות האזורית ואיומים שצפון קוריאה שיגרה כלפי ארצות הברית, יפן ודרום קוריאה. מסתמן אם כן שהמדיניות מכוונת בעיקר להכלה (containment) של צפון קוריאה, ולא כאמצעי לקידום המטרה של פירוק נשק דרך משא ומתן.

זה לא שהממשל אינו מעוניין לפרק את צפון קוריאה מיכולותיה הגרעיניות – להיפך, הוא מאד מעוניין בכך. אבל הסיכוי להחזיר את צפון קוריאה – מדינה גרעינית – לשלחן המשא ומתן לדיון רציני בדבר התפרקותה, קלוש.
 
המומחים מאוחדים בדעתם שסין היא המפתח להפעלת לחץ מסיבי על צפון קוריאה, אבל למרות שסין מאבדת סבלנות ביחס למדינה הסוררת, צפון קוריאה אינה מאיימת עליה ישירות. לעומת זאת, קריסת צפון קוריאה נתפסת על-ידי סין כאיום ממשי, ובנוסף סין חוששת מאד מכוונותיה השתלטניות של ארצות הברית באזור.

מערכת ההגנה מפני טילים שארצות הברית הציבה בדרום קוריאה נתפסת על-ידי סין כאיום עליה בשל רדאר במערכת שמכסה גם חלקים משטחה של סין. ולכן הממשל חש צורך להבהיר לצפון קוריאה שארצות הברית מוכנה לפעול צבאית אם לא תמתן את איומיה. יחד עם זאת, יש להיזהר בשימוש ברטוריקה הרתעתית. כרגע, למרות שטראמפ מעוניין להרתיע את צפון קוריאה משימוש בנשק גרעיני, בפועל נראה ששאלת עריכת ניסוי גרעיני נוסף על-ידה הפכה למבחן להצלחת מדיניות ההרתעה של הנשיא. העמדת הדברים על הקצה של 'ניסוי – כן או לא', גם כן מסוכנת.
 
בישראל יש החוששים שתשומת הלב שמופנית כעת לאיום הצפון קוריאני יפחית מעוצמת ההתעסקות בפעילותה הגרעינית ובפרובוקציות האזוריות של איראן. אבל מה שראינו ב-100 הימים הראשונים של ממשל טראמפ מצביע על כך שיש בכוונת הממשל להידרש לכל מוקדי הפרוליפרציה של נשק השמדה המונית – באיראן, בסוריה ובצפון קוריאה והמסרים המשודרים לעבר כל אחת מהמדינות הללו נקלטים גם באחרות.

הציר המאחד את שלושת האתגרים הוא הנשק להשמדה המונית, והכוונה של הממשל החדש לאזן מאמצים דיפלומטיים במדיניות של הרתעה. טראמפ רוצה להבהיר שארצות הברית תפעל אם צריך על מנת להגן על האינטרסים שלה ושל בנות בריתה מול כל אחת מהמדינות. זהו מסר של נחישות שהיה חסר מאד בשמונה השנים האחרונות.

ד"ר אמילי לנדאו, ראש פרויקט בקרת נשק, המכון למחקרי ביטחון לאומי
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

טור אורח

Nrg מעניק במה לכותבים אורחים

לכל הטורים של טור אורח