מבזקים

איך הפכו נפגעי פעולות האיבה לקורבנות סוג ב'?

בזמן שהמדינה מכירה באנשי כוחות הביטחון שנהרגו או נפצעו, ללא קשר לשירות שלהם – אנחנו, נפגעי פעולות האיבה, נותרים בצד. ישראל חייבת להפסיק את ההפרדה הזו

היכל הזיכרון הלאומי לחללי מערכות ישראל בהר הרצל נחנך היום (יום א'), ערב יום הזיכרון. בהיכל מונצחים כל חללי כוחות הביטחון - הכוללים את צה"ל, משטרת ישראל, שב"כ, מוסד וכדומה. ואולם, בהיכל לא מונצחים נרצחי פעולות האיבה. לא מונצחים בו מיכל אלכסנדר, רועי אביסף ועינת נאור זיכרונם לברכה, שנרצחו בפיגוע בראס א-שטן בסיני באוקטובר 2004, פיגוע שבו גם אני נפצעתי באורח קשה.

אנחנו, נרצחי ונפגעי פעולות האיבה, נחשבים כנראה בעיני המדינה לחללים ופצועים סוג ב'. לפי מקבלי ההחלטות אנחנו לא שייכים למערכות ישראל. מבחינת המדינה, מיכל, רועי ועינת שילמו בחייהם על רקע אישי - לא חלילה על רקע לאומני. אני כמעט שילמתי בחיי על רקע אישי. הפינוי שלי לבית חולים עוכב במשך שעות על ידי המצרים סתם כי לא מצאתי חן בעיניהם, ולא חלילה כי אני יהודי-ישראלי.

היכל הזיכרון בהר הרצל. מה עם נפגעי פעולות האיבה צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

אנחנו, נרצחי ונפגעי פעולות האיבה, לא מספיק גיבורים עבור מקבלי ההחלטות. אנחנו בסך נפגענו בפיגוע תופת. מה זה לעומת מסגרת של כוחות הביטחון? בזמן שהמדינה מכירה בחיילים שנהרגו או נפצעו בתאונות דרכים, ללא קשר לשירות הצבאי שלהם; ובשוטרים שחלו במחלה, בלי קשר לשירותם, אנחנו נותרים בצד. מי אנחנו לעומתם?

אותנו, פצועי פעולות האיבה, שוכחים מהר. לנו למשל אין בתי לוחם, כפי שיש לפצועי צה"ל. בית הלוחם בטוב לבו עושה לנו טובה גדולה ובשנים האחרונות החליט לקלוט לשורותיו גם את פצועי האיבה. אותנו כמעט לא לוקחים למשלחות פצועים בחו"ל. התורמים בקהילות היהודיות רוצים חיילים גיבורים. זה פותח להם את הלב ובעיקר את הכיס.

הבאת הגופות והפצועים מפיגוע תופת בסיני, 2004. חללים ופצועים סוג ב' יהודה בן יתח

למשפחות השכולות של חללי כוחות הביטחון ולפצועים יש המון עמותות המסייעות להם. למשפחות השכולות של פעולות האיבה והפצועים כמעט ואין. אפילו עמותת "משפחה אחת", שקמה כדי לסייע לנפגעי פעולות האיבה, מסייעת בעיקר למשפחות השכול של צה"ל ולפצועי צה"ל.

הגיע הזמן לתקן את העוול הנורא הזה ואת הצער הגדול שנגרם למשפחת השכול של פעולות האיבה. הפיגועים הם חלק ממערכות ישראל. את מיכל, רועי ועינת רצחו באמצעות מכונית תופת מכיוון שהיו יהודים-ישראלים.

בדיוק כפי שחייל שנהרג בתאונת דרכים או שוטר שנפטר ממחלת הסרטן יונצחו בהיכל הזיכרון הלאומי - גם נרצחי הפיגועים צריכים להיות מונצחים לצדם. הטרור הוא חלק ממערכות ישראל, ונרצחי הטרור הם חללי מערכות ישראל. גם הם צריכים להיות מונצחים בזיכרון הלאומי. מספיק עם ההפרדה הזו. נמאס לנו להיות סוג ב'.