אומרים לי 'תהיה חזק', אבל אני רוצה לבכות
לזיכרון הנופלים יש פוטנציאל להפוך את הטרגדיות הגדולות לתנועה נפשית רכה, אצילית ואנושית, להעביר את כולנו ממצב של דין וגזירה, לפוזיציה של חמלה ורחמים
אלחיוש,במעמד הלוויה שלך בהר הרצל, נפתח הוילון והוסטה המחיצה בין שמיים לארץ. באותו רגע נורא מכל, כשפגשנו במוות שלך – שמים וארץ התחברו והיו אלו רגעים מלאי שגב והוד, למרות הדבר הנורא מכל שקרה לנו. מבעד לפתח שנפער – הרבה אנושיות, רחמים וחמלה זרמו לארץ מלמעלה, ונראה אור גדול בעולם.
השבת קראנו בפרשת השבוע על 'נגעים'. המושג 'נגע' מתאר חלק מהבשר החי שהתחיל למות. על-פי עולם המושגים ההלכתי, נגע מייצר טומאה ומוות הוא אבי אבות הטומאה. עם זאת, ובאופן פרדוקסלי למרות שמת מטמא, על-פי התורה המת עצמו אינו טמא.
אחיו של סמל אלחי טהרלב סופדים לו. אני רוצה להיות במקום של הרפיה ורוך שמאפשר תנועה של בכי וביטוי רגשות.
צילום: הלל מאיר/ TPS
הנגע הנורא שפגע בנו הוא פצע שנוגע במקום מאוד עמוק בנשמה, במקום מאד אנושי. מנחמים רבים סביבי הרוצים לתמוך ולעודד אומרים לי: "תהיה חזק". כשאני מהרהר במילה 'חזק' עולה בי תנועה שעוצרת – תנועה קפוצה ועוצרת שמשמעה – "תתגבר על עצמך". אבל אני מרגיש שאני רוצה להיות במקום של הרפיה, פתחון לב ורוך, שמאפשר תנועה של בכי וביטוי רגשות. בתנועה הזאת יש הרבה חמלה והרבה מאוד אנושיות, כמו שהיה אצלך.
החל מהרגע בו נשמתך עלתה השמיימה, הצטרפנו למשפחה גדולה מידי במדינת ישראל: הצטרפנו למשפחת השכול. משפחה גדולה שבנויה מהרבה משפחות חסרות.
הלוויתו של סמל אלחי טהרלב. חלל ענק.
צילום: מירי צחי
לכל אחת מהמשפחות יש חלל בתוכה. חלל אישי שמתחבר לחלל אחד משותף וגדול, רווי צער וכאב, המעניק חמלה וחום. כל משפחה באה עם נגעיה ונגיעותיה ושופכת לחלל הענק ביחד עם הכאב והצער, גם אנושיות, חמלה וזיכרון.
היום (א') חנכו את היכל הזכרון הלאומי בהר הרצל, ואני חש שבמותך חנכנו את "היכל החלל הלאומי". אתה זה שחנכת את החלל הפנימי והעמוק ביחד עם כל משפחת השכול. החלל שבפתח במחול של כל החללים המרוממים את כולנו ביום הזכרון.
בתוך המוני מנחמים אשר באו לסעוד אותנו להשתתף בצערנו, היו גם עשרות משפחות שכולות אשר פקדו אותנו במהלך השבעה ולאחריה. אני מקווה שכמו שמשפחת השכול מרעיפה עלינו אהבה וחיבוק גדול מכל עבר, כך נדע גם אנחנו להעריף אהבה על כולם, ולעטוף את כולם בהמון חיים וחיוכים ממך.
כמו שכל משפחת השכול במדינת ישראל מכילה את כולם בחום ובלבביות, ללא הבדל גזע, מין ודת, נתפלל שנדע גם אנחנו להכיל את כולם בלב רחב ומלא אור כמוך.
אביטל ואהד טהרלב. אשרי העם שיודע לעמוד מול החלל שהותירו הנופלים ולהוסיף לעולם אור.
צילום: מרים צחי
השנה תהיה ליום הזכרון משמעות מיוחדת עבורנו. ממש כמו בפעם הראשונה שמוזכרת המילה "זיכרון" בתנ"ך. לאחר המבול והכאוס שפקד את העולם, נאמר: "ויזכור אלוהים את נח" (בראשית, ח', א'). העולם אז חרב והיה הרבה כאוס בעולם, אבל מיד אחר-כך, העולם התמלא ברחמים. כמו שרש"י כותב "זה השם מדת הדין הוא ונהפכה למידת הרחמים ע"י תפילתן של צדיקים".
לזיכרון הנופלים יש פוטנציאל להפוך את הטרגדיות הגדולות לתנועה נפשית רכה, אצילית ואנושית, להעביר את כולנו ממצב של דין וגזירה, לפוזיציה של חמלה ורחמים.
אותם צדיקים גדולים שמהפכים את הדין לרחמים, הם אתה ואלו שקבורים לידך ואיתך בהר הרצל ובבתי הקברות הצבאיים. כולכם הרוגי מלכות. מסרתם את נפשותיכם למען קידוש השם בעולם ולמעננו שנוכל להמשיך ולחיות במדינת ישראל. כולכם בנים ובנות של אותה משפחה.
אשרי העם שיודע לעמוד מול החלל שהותירו הנופלים ולהוסיף לעולם אור, רוך אהבת אדם וחמלה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם