"המוות ביקר מספיק במשפחה הזו"
הייתי צריכה ללדת 3 ילדים כדי להבין כמה גדלות הייתה באבי. כמה איפוק ואומץ הוא נדרש לגייס כשבחר שלא לגדל אותנו בצל השכול. כמה הוא שמר בפנים כדי לאפשר לנו לחיות חיים אופטימיים
בבית שלנו לא הייתה פינת זיכרון. רק פסלון קטן שנשען על ארונית הספרים, עשוי מחתיכת ברזל ירוקה שנשארה מהטנק, ועליו כיתוב עלום: "בהוקרה מחיל השריון".שלוש פעמים פגש אבא את המוות מקרוב. הפעם הראשונה הייתה כשאחותו הקטנה נפטרה בגיל שלושה חודשים. אביו נפטר עוד לפני שהגיע לגיל 13. וכשאחיו יהודה נפל, זה כבר היה יותר מדי בשביל לספר.
אבא לא נידב יותר מדי פרטים על יהודה. ידענו שאחי הגדול קרוי על שמו, שהוא נפל במלחמת יום הכיפורים, וזהו פחות או יותר. היה לאבא חשוב שנגדל בבית שמח, בלי עניינים של מוות ושכול. "המוות ביקר מספיק במשפחה הזו", הסביר.
יהודה מלק
אבל בלילות שמענו את הכל. איך היה קם מתוך שנתו ועובר חדר חדר לבדוק שכולנו נמצאים ונושמים. וכשחזרתי הביתה מבילוי בשעה מאוחרת בלילה הייתי רואה אותו מכבה את האור ומניח את העיתון בצד, והבנתי שנשאר ער עד שחזרתי.
רק כשקראתי לראשונה את הספר "תיאום כוונות" התחלתי להבין למה אבא תמיד נלחץ כשלא ענינו לטלפון. "האזרחים תפסו בכוח כל טנקיסט והתחננו לכל פירור של ידיעה", כתב הרב סבתו, "גם אחיו של יהודה היה שם, שמע שהוא נעדר".
ואני ידעתי שאחיו של יהודה הוא בעצם אבא שלי. ויום אחד ישבתי בסלון וביקשתי שיספר לי הכל. והוא ישב וסיפר - איך באמצע המלחמה נסע לחפש אותו בכל הארץ, הרים מסוקים ופילח מכוניות. עבר מקבר אחים זמני לקבר נוסף, עד שמצא אותו. "ולא ידעתי איך אומר לאמא שאני חזרתי משם והוא לא".
אומרים שאלוהים לוקח תמיד את הטובים, וכמה שמדובר בקלישאה, היא כנראה בכל זאת קצת נכונה. כשיהודה למד בישיבת כרם ביבנה הוא ניהל שם גמ"ח עבור התלמידים ומעולם לא ביקש תמורה על טובה שגמל. הוא העניק שיעורים פרטיים וסירב לקבל תשלום עבורם. בעת שירותו בצה"ל היה מוותר לעיתים על חופשותיו כדי לאפשר לחבריו לצאת הביתה. מברג ה"טסטר" היה מצוי תמיד בכיסו כדי לעזור בתיקונים שונים שידיו היו מלאות מהם.
ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973), בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים, יצא הטנק של יהודה מחניון הלילה בכפר נפח והתקדם לכיוון דרום-מזרח עם עוד שני טנקים. הטנק הוביל את הכוח בהסתערות על גבעה אסטרטגית בקרבות הבלימה בסביבות סינדיאנה. במהלך ההסתערות נפגע הטנק בפגז ויהודה נהרג.
הייתי צריכה ללדת שלושה ילדים כדי להבין כמה גדלות הייתה באבי. כמה איפוק ואומץ הוא נדרש לגייס כשבחר שלא לגדל אותנו, חמשת ילדיו, בצל השכול. כמה הוא שמר בפנים כדי לאפשר לנו לחיות חיים אופטימיים.
אך לילדיי אני מספרת. כל מה שהצלחתי לסחוט ממנו על האח עם העיניים הטובות בתמונה שקפאה בזמן. וכשברדיו משמיעים את "אחי הצעיר יהודה", אני יודעת שאהוד מנור כתב את השיר על היהודה שלו. אבל להם אני אומרת שזה השיר על יהודה שלנו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם