השלב הקשה עוד לפנינו: ארוכה הדרך לעצמאות
הפרובוקציה של השר הגרמני מראה לאן הידרדרה ישראל כתוצאה ממחילה עקבית על כבודה והחופש שהיא מעניקה לכל זב חוטם להשפיל אותה ולממן את חורבנה. חגגנו השבוע את העצמאות הפיזית, כעת נותר השלב הקשה יותר, לצאת מהגלות הנפשית
שר החוץ הגרמני, זיגמר גבריאל, שהתעקש לפגוש את אנשי ארגוני השמאל הקיצוני, 'שוברים שתיקה' ו'בצלם', נתקל באולטימטום שהציב לו ראש הממשלה לבחור בין הפגישה איתם לפגישה איתו. הייתה זו הפתעה נעימה נוכח השתיקה וההשלמה הישראלית המסורתית עם התערבות בוטה של מדינות זרות המנסות להשפיע על מדיניותה, כי עד כה כולם מרשים לעצמם לבחוש אצלנו, בייחוד באמצעות טיפוח עמותות חתרנות בסכומים המסתכמים במיליארדים. גרמניה היא שחקנית בולטת שב-2016 בלבד העבירה ל'שוברים שתיקה' 821 אלף שקלים ול'בצלם' 740 אלף.לגרמנים יש אינטרס ישיר להכפיש את ישראל, כי אם אפילו קורבנות הנאצים מבצעים פשעי מלחמה, כנראה שמעלליהם שלהם בשואה אינם ייחודיים, ובכך ניתן למרק את הפשעים ולהיפטר מהעבר המעיק. האינטרס השני, העקיף, נובע מאובססיה אנטישמית בלתי נשלטת. המדינה היהודית המוצלחת משגעת את האירופים בכלל, והגרמנים, שרבים מהם חזרו לסורם האנטישמי, בפרט. וכך, מצד אחד קיימים רגשות אשמה המניעים את סבסוד הצוללות לישראל, (אבל גם מספקים תעסוקה למספנותיהם), ומאידך, היותם שחקן ראשי במימון עמותות הפועלות לדה-לגיטימציה ודה-הומניזציה של ישראל, במהלך אסטרטגי של השנאתה על העולם ודחיקתה ל"גבולות אושוויץ".
זיגמר גבריאל. אפילו מה שנראה כצעד ראשון לכיוון הנכון, עדיין לא החל.
צילום: EPA
הנסיגה מעזה מוכיחה כי גם בקווי 67' הם לא יתנו לנו להגן על עצמנו, באמצעות מעגל סגור של לחצים, הבאים בתגובה לעלילות על צה"ל, המגיעות מארגונים שאותם הם מממנים. במלחמת העולם שיתפה אירופה פעולה עם הנאצים בסיוע לשואה, וכעת קשה להשתחרר מהמחשבה שאירופה מנסה לחזור על התרגיל באמצעות דרישות ולחצים לכיווץ שטח המדינה ולשלילת יכולתה להגנה עצמית, כלומר ניסיון עקיף להסגרתנו חסרי אונים לשוחט המוסלמי. לו ישראל הייתה לפחות מטיחה האשמה כזו בפניה של אירופה, ניתן היה לרסנה.
נוכח זאת, כמה מאוחרת וחלשה תגובתו של נתניהו, כי אין מדינה שהייתה מתירה חתרנות שכזו. החוק היה צריך להגדיר את ארגוני החתרנות כ"סוכנים זרים" ולהגביל את פעילותם. מדינה המכבדת את עצמה הייתה כבר מזמן תובעת בתוקף מהמדינות הללו לחדול מהמימון וההתערבות בענייניה, עד כדי ניתוק יחסים. במקביל ניתן בקלות להזרים כספים לארגונים אופוזיציוניים באירופה. אפשר לממן ולעודד את בדלני קטלוניה בספרד, את דרישות ארגנטינה על "איי המלווינאס" הנקראים בפי הכובשים הבריטים "איי פוקלנד", את בדלני קורסיקה, את השסע בין הפלמים לוולונים בבלגיה, בדלנים סקוטיים, וכו'. או אז אפשר היה להגיע עם אירופה להסכמים הדדיים של הפסקת חתרנות ומימון, ומכאן המסקנה שכבוד לאומי מתורגם לביטחון לאומי.
נתניהו: "אנו כופרים באונסק"ו ודוגלים באמת שלנו"
הפרובוקציה של השר הגרמני מראה לאן הידרדרה ישראל כתוצאה מהמחילה העקבית על כבודה והחופש שהיא מעניקה לכל זב חוטם להשפיל אותה ולממן את חורבנה: ישראל היא שהתנצלה ושילמה פיצויים על מעשה התוקפנות של ארגון טרור טורקי במשט המרמרה; ישראל מסכימה לקיומה של סוכנות "אונר"א" הקיימת במיוחד רק כדי לשמר ולא לפתור את תופעת "הפליטים הפלסטינים", במקום סוכנות האו"ם "UNHCR" האחראית לפתור בעיות פליטים ביתר העולם. אך מה כל זה מול העובדה הבלתי נתפסת שישראל מספקת חשמל ומים לישות הטרוריסטית של עזה, החוטפת את חייליה והמחזיקה כרגע באזרחיה ובגופות חייליה, ואפילו בעת מלחמה פעילה. לפי ההיגיון הזה, על צ'רצ'יל היה לספק דלק להיטלר במהלך מלחמת העולם.
ביום העצמאות התקבלה באונסק"ו החלטה שישראל היא כוח כובש בירושלים. תגובת ראש הממשלה הייתה גינוי ההחלטה כאילו היה טוקבקיסט. מדינה בעלת כבוד לאומי הייתה מנצלת את מעשה התוקפנות הזה כהזדמנות לסילוק האו"ם היושב כדייר על שטח ריבוני ישראלי של "ארמון הנציב" בירושלים "הכבושה", ואף בנה שם תוספות באופן בלתי חוקי. מהלך כזה היה גורם לארגון העוין הזה לחשוב פעמיים לפני צעד נוסף מסוג זה, ומשדר מסר של שינוי כללי משחק.
הידיעה המאכזבת שנתניהו ניסה בסוף להתקשר לשר החוץ הגרמני, שלא טרח לענות, מעידה שאפילו מה שנראה כצעד ראשון לכיוון הנכון, עדיין לא החל. חגגנו השבוע את העצמאות הפיזית. כעת נותר השלב הקשה יותר, לצאת מהגלות הנפשית.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם