ראשי » חדשות » דעות

הגרמנים שוב חושבים שהם מוסריים מכולם

בעבר מי שהיה מכנה בפומבי את הישראלים – כלומר, את היהודים – "לא אנושיים", היה מצוי בשטח של הניאו-נאצים מהימין הקיצוני בגרמניה. היום כבר לא

הרברט שקלר, מסעדן גרמני מסילט, הסביר לי לפני כמה שנים מה משמעות הדבר להיות גרמני. סילט, אי מצפון לגרמניה לאורך הגבול עם דנמרק, הוא המקום שבו העשירים שבעשירים אוהבים לשכב עירומים על החוף ולאכול במסעדות הטובות ביותר. אין פלא שהמסעדות באזור לקחו על עצמן לחקור את הרגליהם של לקוחותיהן.

"אסור לאפשר לגרמנים ללבוש מדים", אמר לי הרברט שקלר, "אתם שם מדים על גרמני, והוא משתנה לרעה. היה כאן אדם על החוף שלנו - אתה יודע, אדם שגובה את דמי הכניסה לחוף. הוא עבד כאן שנים רבות, אדם נחמד מאוד. אלא שיום אחד החליטו לתת לו מדים. הוא קיבל כובע שעליו נכתב 'שומר', ומאותו רגע ששם את הכובע על ראשו הוא השתנה. השומר הופך לאדם גס ותוקפני שרדף אנשים. הוא השתנה לחלוטין. אסור היה להם לתת לו את הכובע הזה. לא היה אפשר לדבר איתו עוד. בעבר הוא היה אדם נחמד, וכעת הוא אדם גס. זהו ה'גרמני'. משהו קורה לנו ברגע שאנו לובשים מדים. אני לא יכול להסביר זאת".

השאלה המתבקשת ברורה: מה יקרה אם נשים כובע רוחני על ראשיהם של הגרמנים? אם לדוגמה נאמר לגרמנים שהם האנשים הנחמדים והמוסריים ביותר בעולם, כיצד הם יתנהגו? האם יהפכו לנחמדים ואדיבים יותר, או שיהיו לפתע תוקפניים וגסים?
 
קרה המקרה שאני נמצא בגרמניה בעת שבה הגרמנים מעריכים מאוד את עצמם. הם אומרים לי בגאווה שקיבלו בברכה לארצם יותר פליטים מכל מדינה אירופית אחרת. מדוע? ובכן, אנשים מהמזרח התיכון מתים מאש ומטביעה בים, הם סיפרו לי, אבל לרוב האירופים לא אכפת – מלבדם, הגרמנים. "חוץ מאיתנו", טענו הגרמנים, האירופים האחרים הגיפו את לבם ועצמו את עיניהם.

כמה סטודנטים במינכן, שלא היו יכולים להיות גאים יותר במוסר של עמם, אמרו לי לא מזמן ש"הישראלים אינם אנושיים, אבל אנחנו טובים מכל אחד אחר". היה קושי לשמוע דיבורים מעין אלה בפומבי מגרמנים צעירים, תלמידים באוניברסיטה המחשיבים את עצמם ליברליים, לפני שהפליטים הופיעו על אדמת גרמניה. מי שהיה מכנה בפומבי את הישראלים – כלומר, את היהודים – "לא אנושיים", היה מצוי בשטח של הניאו-נאצים מהימין הקיצוני בגרמניה.

אבל לא עוד: כיום זו טענה נפוצה שניתן לשמוע אותה מאותם אנשים שנלחמים בחריפות הגדולה ביותר למען "זכויות האדם". כמובן, עצם הרעיון שהגרמנים טובים מכל אחד הוא דבר שאדולף היטלר נהג להטיף לו, אבל בואו לא ניכנס לנושא הזה.
 

שר החוץ הגרמני זיגמר גבריאל ביקר בישראל לפני כשבוע וחצי, והעדיף להיוועד עם חברי הארגונים 'בצלם' ו'שוברים שתיקה' מאשר להיפגש עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. משהו בתוכו שיווע להיפגש עם יהודים המכריזים על ישראל כ"מדינת אפרטהייד" שחייליה מזכירים באופן נוראי את אנשי האס-אס. הוא לא יכול היה לסיים את עבודת יומו בלעדיהם. הוא היה מוכרח לפגוש את אנשי החברה האזרחית בישראל כדי שיספרו לו – שר חוץ חדש בארצו – על מדינתם. העובדה שארצו היא אחת המממנות המרכזיות של ארגונים כאלה בישראל, ולפיכך צריכה לדעת היטב מה עמדתם ומה הם אומרים, אינה מעצם העניין.

לו הייתי שר החוץ, הייתי מזמין לסוויטה במלון שלי אזרחי ישראל שגרמניה אינה תומכת בהם – מתנחלים, למשל. אלו אנשים, אלו אזרחים, אלו יהודים, וקולם חשוב באותה מידה. אבל לא, זיגמר אפילו לא היה חולם להיפגש עמם.

נתניהו ביטל את פגישתו עם שר החוץ הגרמני (לע"מ)
 

למעשה, כשנשאלתי על ידי אחת מתחנות הטלוויזיה החשובות בגרמניה, 'זי-די-אף', על דעתי בנושא, אמרתי בדיוק דברים כאלה. היה מעניין לראות את פרצופיהם של האנשים באולפן הטלוויזיה – חלק מהם רצו לאכול אותי חי.

אחר כך שאלתי את המראיינת כיצד הייתה מרגישה אם שר חוץ ישראלי היה עושה עניין בביקורו בגרמניה ממפגש עם חברי קבוצת 'בדר מיינהוף' – ארגון שמאל קיצוני שהיה פעיל במערב גרמניה עד שנת 1998 – או חברי 'אנטיפה' שטוענים כי הגרמנים עדיין נאצים, לפני שישב עם בכירי הממשל. היא הייתה כה מזועזעת, שלא הייתה יכולה לומר דבר מלבד "אז אתה מסכים עם נתניהו?" כאן בגרמניה, לאלה מכם שאינם מעורים בעניינים, משפט כזה מיתרגם לשאלה "אז אתה מסכים עם אדולף?"

למעט יוצאי דופן מועטים, התקשורת הגרמנית יצאה מגדרה כדי לעמוד לצד שר החוץ המכובד שלה. כל העיתונים היוקרתיים כאן, כמו גם תחנות הטלוויזיה וערוצי הרדיו במדינה, ניצבו לימין זיגמר. בשבילם ישראל היא נטולת מוסר, בעוד שהם המוסריים ביותר מבין חברי המין האנושי.
  
אם לומר את האמת, גרמניה אכן פתחה את שעריה לפליטים רבים יותר מכל מדינה אירופית אחרת, אבל אין משמעות הדבר היא שהגרמנים טובים מאחרים. ביקרתי במחנות פליטים רבים במדינה זאת, שבהם חזיתי ביחס המזעזע שזכו לו הפליטים במחשכי המחנות, הרחק מהעין הבוחנת ועדשות המוסר של הטלוויזיה הגרמנית. בעודי במחנות, לעתים קרבות הקיפו אותם סורים ועיראקים שהתחננו בפניי לסייע להם לשוב למזרח התיכון. "הגרמנים מתייחסים לכלבים טוב יותר משהם נוהגים בנו" – זה היה משפט נפוץ ששמעתי מהם, בזמן שחשפו בפניי את התנאים הנוראיים שבהם הם מוחזקים בתוך המחנות.

האם הגרמנים מוסריים מאחרים? לא. גרמניה רוצה להראות לעולם שהיא חברה טובה יותר, ופתיחת שעריה לפליטים הייתה דרך טובה לעשות זאת. היו אלה יחסי ציבור יקרים, וגרמניה עשירה דיה כדי לשלם תמורתם.
כל זה מחזיר אותי לשר החוץ זיגמר גבריאל: זיגמר לא היה צריך להיפגש עם אנשי 'בצלם' ו'שוברים שתיקה' בשביל שיציגו בפניו את דו"חות השנאה העצמית החדשים שלהם. מה שעשה היה התנהגות קלאסית של שר קולוניאלי, המראה למארחיו בממשלת ישראל מי הבוס האמיתי.

עבודתו של שר חוץ השוהה בחו"ל היא להפגין את התנהגותו הטובה ביותר במדינה המארחת, ולהמטיר שירי הלל באוזני מארחיו – אפילו אם אותם שבחים הם שקרים בוטים – כדי לחזק את היחסים בין שתי המדינות. במסגרת עבודתו של דיפלומט, לעולם אסור לו להטיף מוסר למדינה המארחת אותו – אלא אם מדובר במדינה צמיתה.
זיגמר חובש כובע, והוא מתנהג בהתאם לכך.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

טוביה טננבום

מחזאי וסופר ישראלי אמריקאי, בעל טור ועיתונאי ב"די צייט". מחבר הספר "תפוס ת'יהודי" וספרים נוספים

לכל הטורים של טוביה טננבום