תבכו אני אומר: דמעות התנין של העיתונאים
הברנז'ה הזילה דמעות עבור החברים מרוממה, אבל את רוב הציבור - כמו התוכניות של ערוץ 1 - זה פשוט לא מעניין. השיח הרגשני שהתנהל סביב סגירת רשות השידור הוא ביטוי מובהק של הניתוק של התקשורת בישראל
הטור הזה עוסק ברשות השידור, אבל לא נדבר כאן על מי אחראי לסאגה. הו לא, שמו של האיש שהסיפור "חמק לו בין הידיים בצוק איתן" לא יוזכר. משום שמה שאירע במהדורת מבט האחרונה, אתם יודעים - משחקי המים של חג השבועות שהוקדמו בשידור חי בידי גאולה אבן ושאר עיתונאים - לא קשורים אליו. ודווקא אותם אנשים שעסוקים בלהסביר מבוקר עד ערב מדוע זו כן אשמתו, הם אלו שאחראים למופע הזה.האירוניה היא שמה שנזכור יותר מכל ממהדורת 'מבט' האחרונה, זה את האופן ה"ערוץ שתיימי" שבו התנהל השיח סביבה. כמו הקברניטים של מטוסי השמשון במטס יום העצמאות, גם הרייטינג של ערוץ 1 הוא לא בשמיים, זה ידוע. או שבעצם אם אף אחד לא צופה בערוץ הזה אז אף אחד גם לא אמור לדעת שהרייטינג שלו נמוך, כי הוא לא מודע לשום דבר שקשור בערוץ. לא יודע.
מהדורת מבט האחרונה
הנקודה היא שבטוויטר החל להתנהל שיח רגשני. משפטים כגון "גם מי שלא מסכים עם עליית התאגיד חייב להתרגש מהמראה של מגישי הערוץ נחנקים מדמעות", "קשה לראות, יום עצוב" ואפילו האזרח מספר אחד, מי שממחטת נייר של קלינקס אינה זרה לו - אמר למחרת ש"זו לא דמוקרטיה ללא שידור ציבורי". בכי ונהי, כמו שנאמר. עכשיו עיזבו שהרבה מאותם אנשי מקצוע יועסקו בתאגיד החדש, עיזבו את זה לרגע ותתעסקו בכך שעיתונאים משלל ערוצים הורידו צו 8 לדמעות, ומי שלא בא מניאק שמנצנץ על חברים שלו.
ודווקא ההטפה הזו לרגשנות היא הדבר היחיד שלא היה לערוץ 1 בשנים האחרונות מבחינת תוכן. את העוקב המלא בדמעות הזה מזמן רתמו ערוץ 2 ו-10 לאביר והורידו אותו לשטח, קרי כורסת לייזי בוי מרופדת, שם נמצא מקום מושבו של הישבן הישראלי באיזור שמונה-תשע בערב.
מהדורת מבט האחרונה
צילום: ערוץ 1
הרי מה יש לנו בתוכניות הריאליטי אם לא אנשים בעלי סיפורים קורעי לב, על גבול המופרכים (מתמודד: "אבא שלי נבלע על ידי היפופוטם כשהייתי בן ארבע ומאז אני בטראומה בכל פעם שאני רואה מישהו מפהק". שופטים: "עברת!!"), שלא תמיד יש קשר בין יכולות השירה והבישול שלהם למידת התקדמותם בשלבי התכנית. מגוון ערוצי התקשורת מציפים אותנו ביותר מדי רגש, בסבון הכן-דמע של צופית גרנט, בכותרות כמו "מזעזע, צפו:" או "הנאום המרגש שאסור לכם לפספס" - ודווקא בשדה הזה ערוץ 1 לא שיחק.
הפגנת עובדי רשות השידור
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
אבל פיד הטוויטר, דבר ברנז'אי שכמותו, שיחק את המשחק הזה בשביל החברים מרוממה (כן, טבעי שתשלימו עכשיו בלב 'ירושלים, מיקוד 91071 או יה'). הפער הזה בין רמת עניין נמוכה מצד הציבור לנפח ההתעסקות התקשורתית מסכם היטב את מצבה של התקשורת בישראל. מניתוק מוחלט מהעם בבחירות 2015, בואכה הבוז לטראמפ וכלה בדיונים האינסופיים על גורל התאגיד.
העם ביטא את דעתו בשלט, אבל למשטרת המחשבות זה לא מפריע. תבכו לי עכשיו, תבכו אני אומר. זה כואב, זה יכאב, אבל ביום שני זה כבר ישדר מהתאגיד.
לטוויטר של מיכאל בוטיר >>https://twitter.com/MichaelButir
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם