כך חשתי לראשונה סימפטיה למרצח ברגותי
השבוע נחצה כאן קו אדום. הזכות לפרטיות הופקעה באופן מחפיר. מדינת ישראל העזה לחשוף את הקשר האינטימי שבין מחבל רצחני לבפלתו, ורק בגלל זה לא יהיה פה שלום
כשצפיתי השבוע בסרטון של המחבל המורשע ברגותי יושב על אסלת בית השימוש בתאו ושובר שביתת רעב עם חטיף השוקולד האלמותי “טורטית״, לא יכולתי לא לחוש בפעם הראשונה שבריר של סימפטיה כלפי אשפת האדם הזאת. אני חלילה לא מדבר על אמפתיה סטייל זו שהפגין כלפיו עמוס עוז, ששלח לו עותק חתום של ספרו “סיפור על אהבה וחושך״ וכתב בהקדשה: "הסיפור הזה הוא הסיפור שלנו. אני מקווה שתקרא אותו ותבין אותנו טוב יותר, כפי שאנחנו משתדלים להבין אתכם. בתקווה שניפגש בקרוב בשלום ובחופש". ממש לא. מבחינתי, בשלום או במלחמה, באהבה או בחושך, אנשים מסוגו של ברגותי צריכים לסיים את חייהם כשהם כלואים בתא חשוך וצר.
אבל מה לעשות שגם באויב הגדול ביותר יכול אדם לעתים לראות נקודות דמיון לעצמו. כשחזיתי בו מפרק טורטית עלתה בי תמונתי שלי, בן 10 בערך, עומד עם שני אחיי בביתה של סבתא מרים אשר בחיפה התחתית. זה היה עוד יום שבת ואנחנו קפצנו לביקור, ההורים דפקו בדלת, וסבא משה פתח לנו לבוש במכנס כחול מחויט וגופיית “אבא שמעון״ לבנה. כמו בכל פעם שקפצנו לביקור, תמיד חיכו לנו על השולחן בסלון שלוש בפלות מסוג “טוב טעם״, ארוזות בעטיפה זהובה עם פסים אדומים, ואנחנו היינו רצים לעברן בטירוף כמו שלושה ברגותים קטנים. אני חושב ששם התחילה האהבה שלי לבפלות.
אז אם יותר לי, כחובב בפלות מושבע שחזה בחובב בפלות אחר שובר שביתת רעב בשביל טורטית, הנה כמה תהיות מצופות בקרם שקדים על הפרשה המתוקה הזאת.
באמת ברגותי? אתה שובת רעב לכאורה כבר איזה חודש, וטורטית שוברת אותך? לא לאפה פרגיות? לא המבורגר עם ביצת עין עליו? טורטית? עם כל הכבוד לחטיף הירקרק, הוא לא נכנס לרשימת חמש הבפלות הטובות ביותר.
רגע לפני שאני מפרסם את הרשימה השלמה, חשוב לי לציין שהיא לא ניתנת לוויכוח, והיא מבוססת על יותר משלושה עשורים של צריכת קרם נוגט ואגוזים. ואלה שמות.
מקום חמישי: פסק זמן. שילוב של קראנצ׳יות שוקולדית, שם קליט ופרסומת בלתי נשכחת.
מקום רביעי: אגוזי. אחד השילובים האהובים ביותר בתחום הבפלות - שוקולד ואגוזים. אני חייב לומר שאני לא מחובבי האגוזים הגדולים, אבל משהו שם עובד.
מקום שלישי: מקופלת. אמנם נראית כמו ופל שהזדקן, אבל ללא ספק אחת ההברקות השוקולדיות הטובות ביותר.
מקום שני: כיף כף. הגרסה העברית לקיט קט, ארבע אצבעות ביסקוויט פריכות מצופות שוקולד. החיסרון היחיד של הכיף כף הוא שקל לכבד בו אחרים - ואתם יודעים איך זה, אתה נותן לבנאדם אצבע, הוא רוצה את כל הכיף כף.
מקום ראשון: הרבה מעל השאר ניצב בגאון הטעמי. הוא נראה סולידי, בלי שם מפוצץ, אבל כל נגיסה בגוש גן העדן רווי פצפוצי האורז הזה היא מופת של שלמות קולינרית. אני מבין שבין הקוראים יש בוודאי מי שלא יסכימו איתי, אבל זה כנראה רק כי הם לא מבינים שום דבר.
ועוד משהו. כמה אידיוט אתה צריך להיות כדי לשבור שביתה עם טורטית? זה הוופל הכי צעקני שיש: אריזה ירוקה מנצנצת, שכל מצלמה קולטת תיק תק, וקריספיות שאפשר לשמוע גם בתאים ליד. רוצה לשבור שביתה בלי שידעו? לך על מקופלת. גם לא שומעים את הביס, וגם האריזה שקופה.
אתם יודעים מה, רגע של רצינות. פשוט עצוב שאנחנו חיים בעולם שבו אי אפשר לסמוך על מחבלים ברברים ורצחניים שיעמדו במילה שלהם וישבתו רעב אם הם מבטיחים שיעשו את זה.
למיטב הבנתי, השתלת הטורטית הייתה תרגיל מתוחכם של השב״כ כדי לשבור את ברגותי. זה נחמד והכול, אבל נראה לי שאנחנו מפספסים פה אחלה פוטנציאל. במקום לפתות את ברגותי עם טורטית, אפשר לנצל את בדידותו והעובדה שבתכלס די משעמם לו שם, ופשוט לבחון עליו, או על מחבלים אחרים, מוצרים חדשים לפני שהם יוצאים לשוק.
את התוצאות אנחנו יכולים לפרסם במדור “ברגותי בודקת״, אם תרצו. אוסם מוציאים חטיף חדש? ברגותי בודקת. סנו מוציאים חומר ניקוי חדש לשירותים? ברגותי בודקת. עלית משיקים מחדש את הנשיקולדה? ברגותי בודקת. גם ככה הוא אצלנו עכשיו, לפחות שיעבוד קצת.
יש מישהו שאני מרחם עליו השבוע באמת: עובד משרד הפרסום שאחראי על שיווק הטורטית. לא משנה כמה מוכשר תהיה, לעולם לא תצליח לייצר קמפיין כזה. מבפלה רגילה, הטורטית הפכה בן רגע לגיבורת העל של הבפלות, שהצליחה להשפיל את הלאומנות הפלסטינית בסצנה שנראית כאילו היא לקוחה מסדרת כלא משובחת. איך לומר זאת בעדינות, ליד הקמפיין של ברגותי לטורטית, הקמפיין של רוגל אלפר לשוקולד השחר נראה כמו עבודה חובבנית.
לגבי השאלה אם אומרים ופל או בפלה, אפשר להשתמש בשני המינוחים, אבל בפלה נשמעת הרבה יותר טעים.
אגב, הפלסטינים טוענים שהסרטון מזויף. די צפוי שזה מה שהם יגידו, אבל לצערי צריך לקחת את הדברים ברצינות. אין קבוצה של אנשים בעולם שיש לה יותר ניסיון בזיוף סרטונים מאשר הפלסטינים.
גם אצלנו, איך לא, כמו מתוך אינסטינקט, מיד קם עדר כבשי ההלקאה העצמית והצליח למצוא איך אנחנו יוצאים לא בסדר מזה שמחבל אכזרי שבר שביתה עם טורטית. אנשי תקשורת למיניהם גדשו את הרשת בסטטוסים פומפוזיים על איך נחצה קו אדום בכך שצילמנו אסיר בשירותים, ואיך גם אם הוא מחבל יש לו זכות לפרטיות.
אם נתעלם לרגע מהעובדה ששום רגע אינטימי לא שודר בחדשות - אלא אם כן אתם מחשיבים את הקשר בין אדם לבפלתו כאינטימי - מדהים לראות את הבלבול שאוחז בשיח הישראלי גם במקרה פשוט לכאורה כמו זה של ברגותי, אדם שהורשע בחמישה מעשי רצח ונשפט לחמישה מאסרי עולם.
יש פה אנשים שלא נותנים לעובדות לבלבל אותם ורואים באיש הזה את התקווה שלהם לשלום כלשהו עם הפלסטינים. למען השלום הזה, אסור לחשוף שזהו אדם שלא יכול לעמוד בפני טורטית.
האמת, הטור הזה עשה אותי רעב. אני אעשה עכשיו את מה שנהגתי לעשות לא פעם כשהייתי ילד: הייתי מחכה שההורים שלי ילכו לעבודה, עושה כאילו אני הולך לבית הספר אבל במקום זה הולך למכולת, ואז קונה לעצמי חמש בפלות מסוגים שונים וחוזר הביתה, לבוקר של טלוויזיה, שוקולד וקרם שקדים.
אני מקווה שיהיה מה לראות בטלוויזיה כשאחזור. מקסימום נראה שוב את העונה החדשה של ברגותי.
אקו"ם