קאמבק עם זקן: איך לעזאזל ברק צובר תאוצה?
אהוד ברק הוא תעתוע מדברי לצמאים וליגעים. הגיע הזמן לפוגג אותו ושכמותו וללכת באחריות ובנחישות למקום מים חיים אמיתיים
לתקופת בחירות בישראל יש מבשרים, ממש כמו בעונת שנה. לא משנה מה המועד החוקי לבחירות. אם אנחנו רואים את מפלס הפופוליזם עולה, את תקציב המדינה עף לכיוונים בלתי מתוכננים וחד-פעמיים, את ההסתה הגואה מצד ראש הממשלה והשרים הבכירים ואת המפלגות רוחשות מסביב לבחירת ההנהגות שלהן - סימן שאנחנו בבחירות. לא משנה מה אומר השעון ומה אומר העיתון.רוצים עוד מבשר בחירות? התקווה הלבנה של השמאל. בכל בחירות יצוץ אחד כזה. מחוץ למערכת. אחד שאם רק נשים אותו בראשנו, השמאל יזנק בסקרים, יהפוך ברגע אחד לפופולרי ויביס את שלטון הימין שהופך להיות נצחי, במונחים פוליטיים ישראלים.
זוכרים את אמנון ליפקין שחק ז"ל ב-1998? ואת פרס ב-2001 ו-2003, ששיגר כל הזמן סקרים, שאם רק יחליף את מועמד העבודה, הכישלון יהפוך לניצחון? ציפי לבני? אהוד אולמרט ב-2015, רגע לפני ההרשעה הסופית? כל אלו ואחרים היו בתפקיד המשיח, או החמור הלבן עליו היה אמור השמאל להבקיע את שערי הממשלה.
אהוד ברק. מי שליגלג על שמעון פרס ז''ל, נוקט באותה שיטה בדיוק.
צילום: אריק סולטן
ומי ראשון במצעד התקוות הפעם? אהוד ברק. לא פחות. שימו לב לאירוניה של שר ההיסטוריה. מי שליגלג על שאיפותיו ומאוויו של יריבו הפוליטי, שמעון פרס ז"ל, נוקט באותה שיטה בדיוק. שלטים "אנונימיים" הקוראים לו לרוץ, אינספור הכחשות על מועמדותו, בכנסים הכי נחשבים ובתכניות עתירות הרייטינג, וכמובן, מתקפת ציוצים וסרטונים, המסמנות אותו כ"אופוזיציה האמיתית" לבנימין נתניהו. בקרוב יגיעו גם הסקרים, ש"לא ברור" מה מקורם.
והמועמדות הזו צוברת תנופה בחוגים "הנכונים". עוד מאמר ועוד רמיזה, והנה הקמפיין של יו"ר האופוזיציה של כ-ו-ל-נ-ו, שם בעצם במרכז את החזרת אהוד ברק לזירה הפוליטית והכתרתו למנהיג הגוש.
זה בדיוק הרגע להזכיר כמה עובדות: אהוד ברק נכשל שורת כשלונות צורבים בקלפי, בבחירות האמת, מאז 2001. השפל הגיע ב-2013, כאשר קמפיין של מפלגתו "עצמאות" נגנז, בגלל סקרים המנבאים שלא יעבור את אחוז החסימה. ברק כשל בזירה המדינית והנחיל לנו את מורשת ה"אין פרטנר". ברק הציל את נתניהו ב-2009 ואיפשר לו להיות ראש ממשלה, בראשות המפלגה השנייה בגודלה בכנסת. הוא הגדיל לעשות ופיצל את מפלגת העבודה, חמק ממנה והקים סיעה קטנטנה שארבעה מחמשת חבריה קיבלו תפקידי שרים, ומיד אחר כך צללו לתהום הנשייה של ההיסטוריה הפוליטית הישראלית.
אהוד ברק הוא מהמנהיגים שאנחנו יודעים עליהם הכל. גם את היתרונות (הוא חכם ומושחז וביקורתי ובעל חן משלו), ובעיקר את החסרונות (יהיר, נקלע להתקוטטויות, חסר תבונה אנושית ורגשית ועוד). אין שום סיבה, וכנראה גם לא סיכוי, שנבחר בו, שנית, לעמוד בראשנו.
ישיבת סיעת המחנה הציוני. בתפקיד המשיח והחמור הלבן.
צילום: דודי ועקנין
אז למה בכל זאת המועמדות הווירטואלית שלו צוברת תנופה? כי יש לו את הכסף, הזמן והקשרים להשקיע. כי התקשורת אוהבת סיפורי קאמבק עם זקן. כי על רקע החולשה האופוזיציונית בישראל יש בנשיכות הוירטואליות שלו משהו משעשע ומרענן.
אבל העיקר הוא כי השמאל אחוז ביאוש. יאוש מהחברה הישראלית, זו "שהלכה ימינה". זו ש-70% מהצעירים שלה מגדירים עצמם כ"ימין". בהחלט מצב קשה למחנה שאמור להוביל צדק חברתי, שלום ודמוקרטיה, שכל כך נחוצים לחברה הישראלית.
מכאן יש שתי אפשרויות: לשטוף את הפנים במים הקרים כקרח ולהתבונן במראה. לקום משם ולהתחיל לבנות שמאל אמיתי, מחובר, עממי, עם הנהגה אחרת ושיח אחר,עם דגלים חדשים ושיטות וחיבורים חדשים לשטח. או לחפש את קיצורי הדרך. את המושיע. את הגנרל המעוטר, מפרק השעונים, שיביא לנו את הניצחון, כי כך הוא אמר. או כך אמר כותב טור כזה או אחר.
סיפור תלמודי ידוע מספר על הלך המתייעץ בילדה כיצד להגיע לעיר יעד שלו. היא מספרת לו שיש דרך קצרה וארוכה ויש דרך ארוכה וקצרה. הוא מתרגז על התשובה, בוחר בדרך הקצרה ונקלע לסבך ללא מוצא. כשהוא שב לצומת הדרכים ובוחר בדרך הארוכה-קצרה, הוא פוגש בילדה ומשבח אותה על חכמתה. יש אמת בעולם. אל כוח פוליטי והשפעה אמיתית על ליבו של הציבור - אין קיצורי דרך. אהוד ברק הוא תעתוע מדברי לצמאים וליגעים. הגיע הזמן לפוגג אותו ושכמותו וללכת באחריות ובנחישות למקום מים חיים אמיתיים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם