טראמפ ונתניהו מתנהלים ב"דמוקרטיה בכאילו"
"הדמוקרטיים" לא מאפשרים למערכת להתנהל באיזון נורמאלי. במצב שבו הנבחר מותקף ללא הרף והביקורת הפכה להיות חלק ממערכת בידור המונהגת שלא על-ידי נבחרי ציבור - אין דמוקרטיה
בתקופה האחרונה נראה שדווקא אלו הקוראים לעצמם "דמוקרטיים", "פרוגרסיביים", ו-"ליברליים" הם אלו שהדמוקרטיה לא כל-כך מסתדרת להם. שלטון העם? מה פתאום? הרי מה העם מבין? אז זהו, שהעם כנראה מבין, ואם הוא לא מבין, אז מי שמכם, אלו ה"מבינים" להטיף לו? או כמו שאמר בן-אהרון אחרי מהפך 1977 – "צריך להחליף את העם".ובכן, הדמוקרטיים, ה-"לא דמוקרטיים" הם אלו שפשוט לא מאפשרים למערכת להתנהל באיזון נורמאלי – ראו את ארצות הברית של אמריקה כדוגמה. נבחר נשיא שהוא במוצהר אנטי-ממסדי, ועל-ידי מי הוא מותקף, אם לא על-ידי הממסד עצמו? ומי בכלל בחר את הממסד? מהו הממסד? מדובר בפקידים על תקן "עבד כי ימלוך" והפכו להיות קובעי המדיניות.
הדינאמיקה שבה מצוי ממשל טראמפ מזכירה מאוד את תקופת ממשלת נתניהו הראשונה.
צילום: AP
ינסה אותו נשיא לבצע שינוי משמעותי בממסד ומה הוא יקבל? האם התקשורת תפרגן לו? האם זה יעבור? ברור שלא! אז מה בעצם מתרחש? המדינה נכנסת לסחרור, והמערכת הראשונה שנפגעת היא המערכת הכלכלית. ומכאן ירידה בבורסות, פגיעה בשער המטבע, ובעוד חודשיים ייאמר בכל ערוצי התקשורת, אתרי הניו-מדיה והחדשות: "הממשל נכשל".
הדינאמיקה שבה מצוי ממשל טראמפ מזכירה מאוד את תקופת ממשלת נתניהו הראשונה, אז ההתקפות ע היו חסרות תקדים בהיקפן. נתניהו, אז ראש ממשלה חדש וחסר ניסיון עשה לא מעט טעויות, אך מה ניתן לצפות ממישהו שרק נכנס לתפקיד? הרי ברור שכל דמות חדשה שנכנסת לזירה הפוליטית גוררת עימה שכר לימוד על חשבון החברה. כך דברים עובדים.
אולם לא תשכנעו את ה"נכונים", אותם "דמוקרטיים" שיודעים יותר טוב מכולם מה נכון לעשות, ובייחוד יודעים יותר טוב מהעם מה נכון עבורו. לכל הדינאמיקה הזו מתלווה דמגוגיה פשטנית ולא פחות מהזויה מצד האופוזיציה, שמגחיכה את עצמה כל פעם מחדש. הגורמים האופוזיציוניים באמריקה ובישראל פשוט איבדו את הרלוונטיות שלהם. במקום לשדד מערכות ולהיבנות מחדש, הם מנסים ליצר מלחמות "מאסף" שרק עושות רעש, מטעות את הציבור ומקבלות, איך לא, פרופיל תקשורתי בהתאם.
נתניהו. במצב שבו הנבחר מותקף ללא הרף מתוך אינטרס - אין דמוקרטיה.
צילום: EPA
החולשה האופוזיציונית יצרה ואקום, ולתוכו נכנסים ערוצי המדיה למיניהם. כך נוצר לו מצב חדש – המדיה היא זו שכאילו נלחמת עבור האינטרס הציבורי, מה שרק מדרדר את הדמוקרטיה יותר ויותר מכיוון שאת המדיה אף אחד לא בחר ולא מינה - לא העם ולא הממשל. המדיה היא "חופשית". וגם זה רחוק מלהיות מדויק.
אז מה בעצם מסבירים לנו אותם מטיפי ה"דמוקרטיה המהותית", אלו שמסבירים כי דמוקרטיה אינה ניצחון הרוב כי אם דרך חיים המבוססת על מגוון ערכים תחת הכותרת חירות? הם מסבירים לנו היום שהקמת התאגיד היא אירוע דמוקרטי, ובהמשך הם מסבירים לנו שהתערבות ממשלתית היא פגיעה בדמוקרטיה. ומעבר לכך, הם מסבירים לנו שבית המשפט, המתערב בחקיקה הוא שיא המהות של הדמוקרטיה, כי הרי שלטון החוק הוא מעל הכל.
במצב שבו הנבחר מותקף ללא הרף מתוך אינטרס, במצב שבו הביקורת הפכה להיות חלק ממערכת בידור המונהגת שלא על-ידי נבחרי ציבור, במצב שבו שופטים הם מעל למחוקקים, במצב שבו אופוזיציה היא מושא לבדיחה – במצב כזה, אין דמוקרטיה. הדבר היחיד שעוד נשאר הוא בחירת העם, שבסופו של עניין, ולא במקרה היא הפירוש המילולי והמעשי לביטוי "דמו-קרטיה".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם