כך היה צריך להיראות באמת ביקור טראמפ
בקושי יממה הקדיש לנו הפרזידנט. אם היה משקיע ומגיע לשבוע, היינו נותנים לו סיור כמו שצריך - מהווקף בהר הבית ועד לארוחת הבוקר הקמצנית בתל־אביב
אחרי ששככה תרועת הפסטיבלים ונגמרו הפדיחות של חברי הכנסת שלנו על השטיח האדום - לא הובכתי ככה מאז שיצאתי עם דורית לוזוביץ׳ לסרט בכיתה י"ב וכשהגעתי לאולם גיליתי שאני יושב במרחק כיסאות ספורים מההורים שלי - אפשר להודות בפה מלא שביקורו של נשיא ארה״ב בישראל היה חתיכת אכזבה.
אני חלילה לא נופל פה לקלישאת ההלקאה העצמית. אנחנו עשינו הכול כדי שהביקור יצליח. שאבנו את השטיחים האדומים, ניקינו את הכבישים מפקקים מיותרים, והצפנו את המדינה בדגלי ארה״ב. בשלב מסוים זה היה קצת דומה לקטע הזה שההורים שלך מבקשים ממך להוריד את שמיכות הפיקה מהספות בסלון ולשים אותן בחדר לפני שהאורחים מגיעים.
אבל בואו נודה על האמת, הביקור הזה היה קצר מדי. רבאק, 29 שעות? היו לטראמפ פליטות פה ארוכות יותר. זה קצת מוזר: אחרי הכול הבנאדם מסובך עד מעל הראש בחקירות, התקשורת שוחטת אותו, באוויר כבר מסתובבות שמועות על אפשרות של הדחה. אם אני הוא, אני לא נוסע לאף מדינה לפחות משבועיים. בסדר, סבבה, יש עולם לנהל, מבין, אז לפחות שבוע.
ואם אתה בא לשבוע, אתה לא נותן לאמריקנים שלך לתכנן אותו. אתה נותן את המשימה למישהו מכאן. למישהו שמכיר את המקום כמו את כף ידו. למישהו שכבר 35 שנה חי במקום הזה ומכיר כל חלקה טובה בו. למישהו שיש לו אישה חוקרת מוח וילד בן שנתיים. טוב, נראה לי שהבנת.
הרשה לי להציג בפניך את התוכנית שלי לביקור הבא שלך, מר טראמפ. אמנם יש מצב שלפי קצב החקירות כבר לא תהיה נשיא כשזה יקרה, אבל אם כן, מה טוב. אני גאה להציג בפניך את הביקור שלא היה.
יום ראשון: קודם כול, איך שאתה יורד מהמטוס אתה אומר שאתה מרגיש לא טוב ומוותר על החלק של הנאומים. עזוב, אתה לא צריך להרשים אותנו עם כל מיני סיסמאות על שלום וכאלה. תאמין לנו: אם זה היה אפשרי זה כבר היה קורה. בכלל, אין צורך להתאמץ בחנופה. לרובנו מספיקה העובדה שמהמטוס לא ירד ברק אובמה.
אז בנתב״ג אתה עולה על מונית לתל־אביב. עדיף שתזמין בגט טקסי - גם זול יותר, וגם אתה יכול לדעת מה התחביב של הנהג ולנהל איתו שיחה על כך בדרך למלון. אגב, לנהג שכתב באפליקציה שהתחביב שלו הוא “לשתוק״, הבנתי את הרמז.
רד בתל־אביב, היכנס לאיזה מלון על החוף, קח חדר, עלה על חלוק ורד לים. אני יודע שאתה ג׳ינג׳י ופחות זורם לך להיות בחוץ, אבל וואלה, תן כמה שעות בחוף גורדון. רק תיזהר מהבחור של המיטות שיזוף, ההוא לא אכפת לו אם זה הומלס או נשיא ארה״ב, על המיטה אתה תשלם. ואל תיקח קשה את הבחור שצועק “אני הולך, אני הולך״, הוא כבר שלושים שנה שם והוא לא הולך לשום מקום.
אחרי כמה שעות תעלה למלון ודפוק חרופ טוב. אין מה למהר. קח יום להתאושש מהג׳ט לג, יש לך עוד שישה ימים ואנחנו מדינה די קטנה, בתקווה שלא תנסה לכווץ אותה עוד יותר. לילה טוב, ניפגש בבוקר.
יום שני: הגיע הזמן לעבור לתכלס, ומה יותר תכלס מקצת מקומות קדושים. אחרי הכותל וכנסיית הקבר, איזה מין אבא אתה אם לא תיתן לבתך איוונקה ובעלה ג׳ארד, שני יהודים כשרים, להתפלל במקום הקדוש ביותר ליהודים, הלא הוא הר הבית? אני מזמין אותך לעלות יחד עם שניהם להר ולבקש מקושנר לשאת תפילת שמע ישראל. בשלב הזה יגיעו אליכם כמה חבר׳ה נחמדים מארגון שוחר שלום שנקרא הווקף. מין גוף מוזר שרוב תפקידו הוא לוודא שאף יהודי לא מתפלל בטעות במקום הכי קדוש לו.
יום שלישי: אחרי הקדושה של אתמול והתחושה החמצמצה מעט שסיימנו בה, אני רוצה שנצא למסע של אופטימיות ושלום. נתחיל ביישוב מעלות, ושם נלמד קצת על טבח הילדים שהכסף למימונו גויס בידי דובון אכפת לי חביב שאתה מכיר בכינוי אבו־מאזן. משם נחרוש את הארץ באוטובוס. אל תדאג, דונלד, מאז שבנינו את החומה הרבה יותר בטוח פה באוטובוסים. נעבור בצומת בית־ליד, נעצור במלון פארק בנתניה, נקפוץ לדולפינריום בתל־אביב ולשוק מחנה־יהודה בירושלים, נאכל איזו פיצה בסבארו, נמשיך לבית משפחת פוגל באיתמר, ואז נרד לחברון, שם תוכל ללמוד קצת על מאורעות תרפ״ט שבהן רצחו ערביי חברון את שכניהם היהודים בגלל הכיבוש שהחל 38 שנים אחר כך. אני חלילה לא בא לבאס אותך, אני לגמרי מבין שבדרך לשלום צריך לעתים להניח לעבר, אבל היי - כשאתה בא לסגור דיל, אתה צריך להכיר את כל העסקאות שנפלנו בהן קודם כדי לדעת מאיפה מגיע הפחד.
יום רביעי: אני מרגיש שקצת ביאסתי ביום הקודם, ולכן את היום הזה נקדיש לפאן. נלך ללונה פארק תל־אביב, פארק השעשועים היחיד בעולם שהפחד בו נובע בעיקר מכך שהמתקנים כבר בני 40 בערך. נמשיך ל״מיני ישראל״, ושם תוכל לחוות באמצעות מיצגים זעירים את החאפריות הישראלית בגדולתה. אגב, שני הגמלים והאוהל אמורים לייצג את העיר השמינית בגודלה בישראל. משם נמשיך לים המלח, המקום הנמוך ביותר בעולם אחרי הטקט של אורן חזן, ונקנח בכנרת, שישו הלך על מימיה ומאות מיליונים שהיו אמורים להיכנס אלינו מתיירות נוצרית הולכים פייפן כי אף אחד לא לוקח את הימה הזאת ברצינות.
יום חמישי: יום של שופינג ובזבוזים. או כמו שאשתי קוראת לזה, יום.
יום שישי: את סוף השבוע נקדיש לקולינריה וקומדיה. נפתח בארוחת בוקר ישראלית - שתי ביצים, מיץ תפוזים, קפה וקצת לחם במחיר מופקע, שיופקע עוד יותר אם תרצה להגדיל את הקפה ההפוך שהזמנת, כי 62 שקלים לא מכסים את שלושת המילימטרים הנוספים של מים שמכונת הקפה מזרימה לכוס. לצהריים תוכל לבחור בין חומוס לפלאפל או לשווארמה. עשה טובה, תחזיר את השטחים אבל אל תוותר על שווארמה.
בערב נחזה במופע של שניים מהקומיקאים הגדולים בישראל. אין צורך לצאת מחדר המלון, פשוט תפתח ערוץ 2. הצעיר מהשניים נקרא ערד ניר, והמופע שלו עוסק בעיקר בפאנצ׳ים מהעולם ומתחום האי־היגיון. אחריו יעלה מלך הקומדיה הישראלית אמנון אברמוביץ׳, במופע שכולו מטאפורות פתלתלות במסווה של פרשנות פוליטית. הנאה מובטחת.
שבת: זהו, נגמר. תודה שהיה אחלה שבוע, שווה הרבה יותר מהרבע שעה שהייתה לך ביד ושם והשיחה על איכות הטיח בבית ראש הממשלה עם גברת שרה נתניהו. עכשיו לך, תארוז, חכה למוצ״ש (קלטתם מה עשיתי פה?) וסע לשדה התעופה.
אנחנו נישאר פה ונתפלל שלמרות הנאום הציוני פלוס לא תחליט להתהפך עלינו פתאום. בכל זאת, אנחנו זוכרים מה קורה פה בדרך כלל כשמנהיג בעל השפעה על ישראל נמצא תחת חקירה.
אקו"ם