ראשי » חדשות » דעות

אחד מ-3 יהיה חרדי - למה זה לא מפחיד?

קל להיחרד מהתחזית האפוקליפטית ולפיה בעוד חמישים שנה יהיו כאן 30 אחוז חרדים. אבל בואו נעצור רגע ונחשוב אם זו נבואה מדויקת

התקשרתי השבוע ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה. התגלגלתי בין כמה אנשים עד שהועברתי לד"ר אחמד חליחל, סגן מנהל אגף דמוגרפיה ומפקד. ביקשתי ממנו להסביר לי על רגל אחת כיצד הגיעה הלשכה לנתון שפורסם באחרונה, ולפיו בעוד חמישים שנה תהיה 30 אחוזים מאוכלוסיית המדינה חרדית.

לדבריו, בחישוב צופה פני עתיד כזה נלקחים בחשבון שלושה מדדים: תמותה ותוחלת חיים, הגירה בינלאומית ופריון. המדד שלגביו קיימת אי הוודאות הגדולה ביותר, כטענתו, הוא הפריון. הממוצע של מספר הלידות בקרב נשים חרדיות כיום עומד על שבע, והתחזית למה שיקרה כאן בעוד חמישים שנה מבוססת על ממוצע של חמש לידות לכל אישה. מספר זה לא נשלף באקראיות, שכן ועדת מומחים יושבת ומנתחת, חושבת ומגיעה לנתון כזה.

חליחל הוסיף ואמר שהנחת העבודה שעליה נשענת התחזית היא שהחרדים יישארו כאלה, ושכל ילדיהם ייוותרו חרדים. בנוסף, לא נלקחה בחשבון תנועה פנימה של חוזרים בתשובה או תנועה החוצה של חוזרים בשאלה ואלה שעוברים מגזר. אם כן, מי הוא חרדי לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה? מי שמגדיר את עצמו כך.
 
השבוע השתתפתי בכנסים של שני ארגונים: 'גשר', העוסק בניסיון לבנות דו-שיח והבנה בין דתיים, חילונים וקבוצות אחרות, ו'שחרית', שעוסק "ביצירת טוב משותף בין המגזרים בחברה הישראלית". בכינוס של 'גשר' פגשתי חבר חרדי שתלה השנה לראשונה את דגל ישראל ביום העצמאות, ובשיחתנו דיברנו על הגדרות. הוא חשב ואמר שמבחינתו חרדי הוא מי שאין לו טלפון חכם. להערכתו, למחצית מהאוכלוסייה החרדית יש טלפון כזה, ולכן 50 אחוזים ממנה כיום אינה באמת חרדית. קביעה זו שלו אינה סתמית: טלפון חכם הוא קו הגבול בין החרדיות לבין המודרנה, ומי שמחזיק טלפון כזה חצה את הקו.

בכנס של 'שחרית' פגשתי חרדים אחדים המכנים את עצמם "חרדים חדשים". הם משתייכים למגזר החרדי, אבל כבר לא מוצאים את עצמם בתוך המנגנונים הקיימים - לא החינוך ולא הפוליטיקה. חלק מהם אף קיימו השנה טקס זיכרון חרדי ביום הזיכרון. הקבוצה הזו הולכת וגדלה, ועם הזמן ככל הנראה תפתח זהות קבוצתית מובנית ומנגנוני שייכות חדשים.
 
למרות הרעיון של חברי, אותם 50 אחוזים שלכאורה אינם חרדים נמצאים בתוך קבוצת ה"חרדים" של חליחל, מכיוון שכך הם מגדירים את עצמם. מנגד, גם ה"חרדים החדשים" נכללים בתוך התחזיות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כ"חרדים".

לקרוא תחזית כזו, ולפיה שלושה מכל עשרה ישראלים יהיו חרדים בעוד חמישים שנה, זה מבהיל מאוד. אם להיות חרדי משמעותו אדם שאינו עובד, לא רוכש השכלה, לומד בישיבה, נתמך בקצבאות ולא משרת בצבא – הרי שלא נזדקק לאויבים מבחוץ כדי להשמידנו. החברה שלנו כבר תכחיד את עצמה.

קל מאוד להיכנס לפאניקה ולתרחישים אפוקליפטיים, אבל נעצור רגע אחד ונחשוב: ראשית, האם באמת ניתן לספק תחזית מדויקת לעוד חמישים שנה? זהו פרק זמן עצום, כמו ממלחמת ששת הימים עד ימינו. מה היו התחזיות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנת 1967? מה קרה לנו מאז בתור חברה? האם נשארנו אותו דבר, או שהשתנינו? מן הסתם הרבה אינו דומה לשנה שבה פרצה מלחמת ששת הימים. לקבוע תחזית כמותית לעוד חמישים שנה על סמך ההבנה שלנו כיום - זה דבר לא מעשי וכמעט בלתי אפשרי.

שנית, ברור לכולם שתהליכי ה"יציאה מן החומות" של הציבור החרדי מתרחשים לנגד עינינו בכל רגע נתון. מבלי להתייחס לכמויות ולמספרים, אציין שיותר ויותר יוצאים לשוק העבודה ולרכישת השכלה, ובעתיד גם אולי רבים יותר יתגייסו לצבא.

אם ה"חומות" הן הישיבות, הרבנים, החברה והחממה הקהילתית, הרי שצריך לעזור לחרדים שרוצים לצאת משם לייצר פתחים בחומות ולבקע כל קיר שעומד בדרך לשינוי: עלינו לאפשר להם לצאת לעבודה ולרכוש השכלה, גם אם הנתיב לשם לא עובר כרגע דרך השירות הצבאי. משמעות הדבר היא לתת להם כרגע יחס מועדף ולא שוויוני לעומת אלה שכן משרתים בצבא, אבל זה שווה את הסיכון - כי שם נמצא הסיכוי.

בנוסף, יש לעבור מתהליכי ישראליזציה קוסמטיים לתהליכי עומק. כי למרות שהשינויים שהחברה החרדית עוברת כרגע הם נפלאים וחשובים, יש מעט מאוד דיון במהותם, בעיסוק בציונות, בסוגיית ה"למה אנחנו כאן", בהבניית תחושת שייכות לעם ולא רק למגזר.

ברור שעיסוק בלחם ובעבודה קודם לעיסוק במהות מתוקף פירמידת הצרכים של מאסלו, אולם בלי עיסוק כזה יהיה עדיין המפגש של החרדים עם הישראליות כמו שיחה בין שני אנשים חירשים. יש לנו אוצר מילים, ערכים, תפיסות עולם ונרטיבים שונים, ואנחנו חייבים למצוא את השפה שאכן נוכל לדבר בה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

מירי שלם

מנכ"לית המכון לאסטרטגיה ציונית, חברת ועד מנהל ב"קולך וב"שחרית" ופעילה חברתית מבית שמש.

לכל הטורים של מירי שלם