צריך לדבר על מחנות ההשמדה בצ'צ'ניה
כיהודים אסור לנו לעבור לסדר היום על חיסולם האזרחי של קבוצות אנשים מוגדרים, וכזה הוא הטבח בקהילת הלהט"בים בצ'צ'ניה
הטבח ההמוני שמבצע באזרחיו נשיא סוריה בשאר אל-אסד לא יורד מהכותרות – בעולם, וגם בישראל - ובצדק גמור, כמובן. הצילומים שתיעדו את הילדים שנפגעו מגז לא אפשרו זאת. גם הטירוף של נשיא צפון-קוריאה קים ג'ונג און לא יורד מהכותרות - הנשק הגרעיני שבידיו לא מאפשר זאת.
אבל במקביל לאלה מתקיים כיום בעולם חיסול שקט ושיטתי של קבוצת בני אדם מוגדרת, שזוכה למעט מדי תשומת לב, ובוודאי בישראל. כוונתי היא לחיסול השיטתי של ההומוסקסואלים בצ'צ'ניה.
ב-1 באפריל פורסם לראשונה ב'נוביה גזטה', עיתון רוסי אופוזיציוני – שהרי צ'צ'ניה היא רפובליקה הנהנית מאוטונומיה חלקית בתוך רוסיה - על גל מעצרים ועינויים של גברים שנחשדו בהומוסקסואליות בצ'צ'ניה. לפי דיווחים אלה, למעלה ממאה גברים עברו תהליך שכלל מאסר במתקנים מיוחדים שכונו על ידי עדי ראייה "מחנות ריכוז".
הפגנה נגד ההומופוביה בצ'צ'ניה. העם היהודי ככלל צריך להרים את קולו.
צילום: AFP
באותם מחנות סבלו האסירים עינויים שכללו גם מכות חשמל, ולפחות שלושה מהם מתו במהלך העינויים. "פשעם" היחיד של האנשים הללו היה נטייתם המינית. בעיתון הבריטי 'גרדיאן' פורסם ריאיון עם אסיר נמלט מאחד "המתקנים" הללו, שסיפר על כך שהוא וכמה עשרות הומוסקסואלים נוספים הוחזקו בחדר גדול אחד, הוכו ועונו במכות חשמל.
בדיווחים אחרים מצ'צ'ניה נגרס שהמשטר, בעל אופי מוסלמי קיצוני ואשר השליט ברפובליקה את חוקי השריעה, מעודד את רצח ההומוסקסואלים בידי בני משפחתם כ"רצח על כבוד המשפחה". למי שתוהה כיצד נמלט מישהו מאותם מתקנים, הרי תשובה אפשרית: לפי דיווח שפורסם ברדיו 'אירופה החופשית', מתברר שהמשטר מקיים נוהג קבוע של שחרור אסירים הומוסקסואלים לידי בני משפחותיהם בתנאי שהללו מתחייבים לרצוח אותם. ייתכן אפוא שהיה מקרה שבו אסיר כזה שוחרר אל משפחתו - וזו נמנעה בכל זאת מלקיים את "ההתחייבות", או שהאיש הצליח להימלט מידיה.
לפי דיווחים מסוימים, נשיא צ'צ'ניה רמזן קדירוב הציב לעצמו יעד של חיסול קהילת הלהט"בים בארצו עד תחילת חודש רמדאן, החל היום. החשש שדיווחי החיסול השיטתי נכונים לגמרי התאמת עם פרסום תגובתו של המשטר להאשמות נגדו. דוברו של קדירוב, אלבי כארימוב, פשוט הכחיש את עצם קיומם של הומוסקסואלים בארצו.
לדבריו, "אי אפשר לעצור או לדכא אנשים שאינם קיימים ברפובליקה". הוא הוסיף גם ש"אם היו אנשים כאלה בצ'צ'ניה, רשויות אכיפת החוק לא היו נדרשות לעשות איתם דבר, מכיוון שקרובי המשפחה שלהם כבר היו שולחים אותם למקום שממנו אין חזרה". בכך אולי ביקש לרמוז בפומבי לאזרחי צ'צ'ניה על המדיניות המצופה מהם.
המשטר בצ'צ'ניה הוא שלטון בובות של הקרמלין. לפיכך הלחץ הפוליטי הבינלאומי להפסקת דיכוי ההומוסקסואלים בצ'צניה כוון בעיקר כלפי נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין. אבל רוסיה מרוצה מאוד ממשטרו של קדירוב, המאפשר לה קצת שקט מכאב הראש המתמשך שמבחינתה היוותה צ'צ'ניה לפני שנים לא מעטות. על כן, כנראה שהמשטר הרוסי לא מתכוון להתערב בנושא. דובר הקרמלין, דמיטרי פסקוב, אמר בתגובה לשאלות בנושא כי "אין לנו שום מידע אמין לגבי בעיות בתחום זה".
במקום, נראה שהרוסים רודפים את מי שמעזים לחשוף את העניין ולהתלונן עליו. כך למשל, העיתונאית ילנה מילאשינה, שחשפה את דיכוי ההומוסקסואלים, נאלצה לעזוב את ביתה במוסקבה ולרדת למחתרת בשל איומים. לאחר לחצים רבים אמנם הנשיא פוטין הודיע שיאמץ הצעה לחקור את הדיווחים על הנעשה בצ'צ'ניה, אבל בפועל נעצרו במוסקבה חמישה פעילים שהיו בדרכם למשרד התובע הכללי כדי להגיש פנייה לפתיחת חקירה.
החיסול בצ'צ'ניה כמובן אינו מתקרב לממדים של הטבח בסוריה. המצלמות גם לא הגיעו אליו, ולכן הוא פחות נראה לעין. אבל לנו כיהודים, שהזדעזענו בצדק מהטבח בסוריה, ובוודאי מן ההקשרים שעורר בנו השימוש בגז, צריך שתהיה תשומת לב מיוחדת לכל אירוע שבו מסומנים ונרדפים בני אדם בשל עצם זהותם. הרגישות והזעזוע צריכים להיות מנת חלקם של כל מי שלב אנושי לו - כולל מי שאינם מתלהבים מהתופעה ההומוסקסואלית כשלעצמה, ואפילו מי שנאבקים נגד מצעדי הגאווה.
היכולת של ישראל להשפיע על הנעשה בצ'צ'ניה דלה מאוד, כמובן. עם זאת, העם היהודי ככלל צריך להרים את קולו. ארגונים יהודיים שיש להם משקל ציבורי ומוסרי רב בזירה הבינלאומית, לפחות במערב, צריכים לעמוד בראש החושפים והמוקיעים את רדיפת הלהט"בים בצ'צ'ניה. סוריה היא מדינה הצמודה לשטחנו, ולכן שאלת העזרה לנפגעי המשטר רלוונטית יותר. אבל הזעקה המוסרית צריכה להישמע גם ביחס למקומות רחוקים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם