שביתת האסירים: ברגותי איבד את הכבוד
ניצחונה של ה"טורטית" וקריסתה של "שביתת הכבוד" הם תמונת ראי למדיניותה חסרת התוחלת של הרשות הפלסטינית לאורך המשא ומתן עם ישראל
במסגרת ההכנות למחטף השלטון מידי אבו מאזן ואנשיו, תכנן ברגותי, עם אשתו וסייעניהם בפת"ח, להציבו כאלטרנטיבה לנשיא הישיש. שביתת האסירים תוכננה להוביל בהנהגתו לאינתיפאדת המונים שתמצב את ברגותי בעיני הישראלים, הפלסטינים, הערבים והעולם כמנהיג המהלך וככתובת הפלסטינית לניהול המשא ומתן העתידי - כדבר המשל הערבי "זה שקושר וזה שמתיר".
לטובת המהלך הנמהר כונתה שביתת הרעב "שביתת אלכראמה", היינו "שביתת הכבוד". למעשה, שעה שברגותי טרף בחשאי את חטיף ה"טורטית", פגע האיש בעקרון הכבוד והדוגמה האישית שהם הערך האוניברסלי הראשון למנהיגות. "בשביל כבוד צריך לעבוד", אבל הזוג ברגותי לא עשה שיעורי בית כראוי לקראת המהלך חסר הסיכוי. השניים לא מיפו נכון את השחקנים במשוואת הכוחות המקומית, האזורית והגלובלית הסובבת את מציאות הכלא, ולכן מהלכיהם בהמשך היו בבחינת כרוניקה של כישלון ידוע מראש.
האידיאליזציה שבפתגם הערבי "הכלא נועד לגברים" מעודדת בעצם פשיעה ומאסר כ"כבוד". אלא שמחוללי "שביתת הכבוד" לא הביאו בחשבון את פיצולו וסכסכנותו של המחנה הפלסטיני, ולכן מרבית עצורי חמאס לא השתתפו בשביתת הרעב. ההנחה שעניין האסירים משמש מכנה משותף חוצה ארגונים, ושהשביתה תסחף גם את הציבור למהלך מרי המוני, התעלמה מהיעדר קונצנזוס לתוכנית אפילו בתוך שורות פת"ח וחלק מארגוני הלוויין שסביבו.
הזוג ברגותי ונושאי כליו בפת"ח התעלמו מהעובדה שניסיון ההבקעה הכוחני של ברגותי הוא לצנינים בעיני אבו מאזן ואנשיו, הרואים בשביתת הרעב ובאינתיפאדה המתוכננת ניסיון למחטף שלטוני ושיבוש מצג השלום השקרי שמניע אבו מאזן מול ארה"ב והמערב. ה"ברגותים" שגו בהניחם כי אינתיפאדה בשטחים, שביתת רעב ומוות של טרוריסטים כלואים והפגנת משפחותיהם יניעו את מדינות המערב הסובלות מטרור מבית ואת מדינות ערב הנערכות לעימות אפוקליפטי עם איראן, ללחץ על ישראל. גם האשליה ששביתת האסירים ומחאת משפחותיהם טרם ובמהלך ביקור טראמפ יזיזו משהו לנשיא היתה טעות.
מפגינים בממהלך הפגנת הזדהות עם אסירים פלסטינים. מרבית עצורי חמאס לא השתתפו בשביתת הרעב.
צילום: AP
מהלכיו הסחטניים של הזוג ברגותי מול הממסד הישראלי היו חסרי היתכנות. בעוד גופות אורון שאול והדר גולדין והנעדרים מוחזקות ברשות חמאס לא היה סיכוי שהנהגת ישראל ופיקוד השב"ס ייענו לחיזורי הח"כים הערבים ולשמץ מדרישות האסירים הנהנים ממילא מזכויות מוגזמות. בעקבות "שביתת הכבוד" המתפוגגת הבינה הנהגת האסירים הנערכת לצום האמיתי ברמדאן כי כל שביתה ומרי ייענו בסירוב ויסיגו אותם לאחור אפילו מהישגים שצברו בעבר.
ניצחונה של ה"טורטית" וקריסתה של "שביתת הכבוד" הם תמונת ראי למדיניותה חסרת התוחלת של הרשות הפלסטינית לאורך המשא ומתן עם ישראל, לאחר שכשלה בהבנת הנחישות הישראלית. בדומה להנהגת האסירים, לא הפנימה הרש"פ את השינויים בזירה האזורית והעולמית, שהציבה את העניין הפלסטיני במקומו השולי והנכון בסדר היום העולמי ונערכת למאבק גלובלי נגד איראן והטרור. אבו מאזן ואנשיו הבינו במאוחר כי הניסיונות לכפיית הסדר על ישראל באמצעות לחץ מערבי, ערבי ואמריקני היו אשליה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם