שלטון המשפטנים: סכנת עריצות המיעוט

הציבור בישראל כבר יודע לזהות שמאחורי זעקות השבר של המשפטנים מסתתרת דאגה לאובדן הכוח העצום שבידיהם

מקור ראשון
יהודה עמרני | 31/5/2017 14:15
תגיות: דעות
לפי צמרת המערכת המשפטית בישראל, מתחלק העולם לשניים: יש הדואגים לשלטון החוק, ויש הדוחפים לעריצות הרוב. החלוקה הדיכוטומית הזו היא אבן יסוד בטיעונים שעולים תדיר בנאומי נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור והיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, והיא עלתה גם בשבוע שעבר בדבריהם בכנס השנתי של לשכת עורכי הדין. נאור השתמשה ב"שלטון החוק" כדי לקרוא שוב לעצמאות הרשות השופטת, ומנדלבליט תקף באמצעות הקוד הזה שלוש הצעות חוק משמעותיות מאוד הנידונות כיום בשלבים שונים בכנסת.

לא פחות מ-19 פעמים השתמש היועץ בשתי המילים הללו, "שלטון החוק", בנאומו. אין צורך לנמק, ואין עניין להסביר - ההתנגדות האוטומטית של המשפטנים הבכירים לכל הצעה שתגרע מעט מהכוח המופרז וחסר התקדים שבידיהם מוצדקת בפשטות באמירה "הכרעת הרוב עלולה להפוך לעריצות הרוב".
 
צילום: לשכת עורכי הדין
מנדלבליט בכנס לשכת עורכי הדין. ספק אם המצלצלים בפעמוני האזעקה של שלטון החוק מבינים את הנזק הרב שהם גורמים לבית המשפט העליון. צילום: לשכת עורכי הדין

בנאום שנשא היועץ המשפטי לממשלה בכנס הוא מנה כמה הצעות חוק שבעיניו מהוות סכנה לשלטון החוק. האם מדובר בהצעות הפוגעות במיעוטים? האם הן מפקיעות רכוש, או פוגעות בחופש הביטוי? האם יש להן נגיעה לזכויות אדם? התשובה לכל השאלות הללו שלילית. הצעות אלה עוסקות ביחסי הכוחות שבין מערכת המשפט לבין הממשלה, והן מבקשות לתקן את המצב הלא נורמלי שקיים במדינת ישראל ולהשוות אותו למה שנהוג בעולם, או למה שהיה נהוג במדינת ישראל רק לפני שנים אחדות.

כך למשל, הצעת החוק של ח"כ בצלאל סמוטריץ' מבקשת למנוע מהיועץ המשפטי לממשלה להציג בבית המשפט עמדה הפוכה מזו של הממשלה. זו הצעה מוצדקת וברורה מאליה בכל משטר דמוקרטי המאמין בשלטון החוק, אולם מנדלבליט הסביר כי היועץ חייב לייצג בכל מקרה את דעתו האישית - כי "אין דרך אחרת להבטיח את שלטון החוק במדינה".

מובן שזכותו ואף חובתו של היועץ המשפטי להציג בפני הממשלה את התנגדותו להצעות על פי מיטב שיקול דעתו המקצועי, אולם האם ניתן להציג את העניין כסותר את שלטון החוק? באיזו מדינה שומרת חוק נוספת דעתו של גורם בלתי נבחר היא החוק והעמדה היחידה שיכולה להיות מוצגת מטעם המדינה בבית המשפט? רק במדינת ישראל יש שלטון חוק?

הצעת חוק נוספת שלפי מנדלבליט מהווה איום על שלטון החוק היא זו של ח"כ אמיר אוחנה, הקובעת ששרים יוכלו למנות את היועצים המשפטיים של משרדיהם. גם הצעה הגיונית וסבירה זו, שכמוה נהוג במדינות רבות בעולם, ואשר אינה מבקשת לשנות את הכפיפות לחוק ואפילו לא את הכפיפות המקצועית של יועצי המשרדים ליועץ המשפטי לממשלה, נתקלה בהתקפה חריפה שנגררה למחוזות הצורך ב"הגנה על זכויות היסוד של הקבוצות החלשות בחברה".

לקינוח יצא מנדלבליט גם נגד הצעת החוק ולפיה בעתירות שבהן אין לעותרים אינטרס אישי לא יידונו בבג"ץ, בנוסח שנהג בפסיקת בית המשפט העליון במשך עשרות שנים ונוהג כיום בכל מדינה מתוקנת כמעט ללא יוצא מן הכלל. הפרדת הרשויות הפשוטה שגורסת כי אדם הנפגע מרשויות השלטון יוכל לעתור לבג"ץ, ואילו אדם החותר לשנות מדיניות או לקדם ערכים יוכל לפנות לכנסת או לציבור ולשכנעם בצדקת עמדותיו, הפכה בפיו של היועץ המשפטי לפגיעה בשלטון החוק.

ישראל אינה המדינה היחידה בעולם שיש בה שלטון חוק, ואינה המדינה היחידה המתנהלת לפי כללים משפטיים. עם זאת, היא בהחלט המדינה היחידה בעולם שיש בה שלטון מוחלט של משפטנים, והיא המדינה היחידה בעולם שבה גורמים בלתי נבחרים הם הפוסקים הראשונים והאחרונים בכל שאלה - החל מהוראות מבצעיות בזמן לחימה, וכלה במינוי של שרים בממשלה.

ספק אם המצלצלים בפעמוני האזעקה של שלטון החוק מבינים את הנזק הרב שהם גורמים לבית המשפט העליון, לפרקליטות ולמוסד היועץ המשפטי לממשלה. הציבור הישראלי כבר יודע לזהות מאחורי זעקות השבר את הרצון להגן על הכוח המופרז ועל המשפחה השיפוטית. שיעור אובדן האמון הציבורי ברשויות הללו מגיע למספרים מבהילים, והעיסוק של המשפטנים בסוגיות הפוליטיות והמדיניות רק משכנע עוד ועוד אנשים שאין מדובר בייעוץ משפטי אובייקטיבי, אלא בפוליטיקה במסווה משפטי.

הסכנה בעריצות הרוב קיימת, אך הסכנה של עריצות המיעוט גדולה הרבה יותר. רק הפרדה קנאית בין סוגיות משפטיות לבין סוגיות שבמדיניות או שבשיקול דעת יכולה להשיב את האמון בין נבחרי הציבור והציבור לבין היועצים המשפטיים ובית המשפט.

ההצעות המונחות על שולחן הכנסת יחזקו אמון זה. מצד שני, ההתנגדות להן מצד בית המשפט, היועץ המשפטי ושאר האליטה המשפטית מחזקת בציבור את ההבנה שמדובר בממסד ישן שמבקש לשמור לא על שלטון החוק, אלא על השלטון שנטל לעצמו ללא סמכות בחוק וללא אחריות ציבורית.

יהודה עמרני הוא מנכ"ל 'התנועה למשילות ודמוקרטיה'
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך