השמאלנים חוזרים או הערסים והערבים יבואו?
למה במדינה שרוב אזרחיה תומכים בשלום ובצדק חברתי, המחנה שמניף את הדגלים האלו, לא זוכה לרוב אלקטורלי? כי הוא רחוק מלהיות כזה באמת. והוא מדבר על שמאלנים ש'חוזרים' כאילו זה מספיק
השמאלנים חוזרים. זה מה שאומר הקמפיין של אראל מרגלית לראשות העבודה. הקמפיין הזה מסמן איזה טרנד של חזרה לגאווה בשימוש בכותרת "שמאלני". כותרת שנרמסה בשיטתיות על ידי הימין האפקטיבי, בעשור האחרון. כותרת שנמצאת בשימוש מתמיד של ראש ממשלתנו, שמסמן כל הזמן "אנחנו" ו"הם". אבל, מה נמצא באמת מאחרי העטיפה שייצר היחצ"ן, משה קלוגהפט?מה שיש שם זו בעיקר אריזה. משמח מאוד שפוליטיקאים, שהתעקשו בעבר שהם "מרכז", מצטרפים למרצ, "השמאל של ישראל", ומזדהים כשמאל. אבל, זה רחוק מלהספיק. רוצים לחולל שינוי אמיתי בחברה הישראלית? תפסיקו לדבר על שמאל, ותתחילו לעשות שמאל. שמאל אמיתי. אשכרה. שהמנהיגות והמנהיגים שלו מגיעים מהפריפריות ולא מהמאיון העליון. שמוביל מאבקים לצדק חלוקתי, שוויון בחינוך ובתרבות, חקירת חטיפת ילדי תימן ומוקרני הגזזת. ולא משאיר את הבמה לפופוליזם ימני ריק, נוסח מירי רגב, שמשרת את האליטות הישנות.
אראל מרגלית. אריזה בלי בשורה אמיתית.
אבישג שאר ישוב
שמאל אמיתי, המקדם הידברות ופתרונות מדיניים אזוריים וישירות מול הפלסטינים. מול הרשות הפלסטינית, מול הפת"ח ומול החמאס ומעודד יוזמות חדשות, נוסח "שתי מדינות - מולדת אחת". שמאל אמיתי של שותפות רחבה של כלל הקבוצות בישראל, מזרחים, ערבים, דוברי רוסית, יוצאי אתיופיה, חרדים, קיבוצניקים ועירוניים, לטובת קידום אמיתי של צדק ושלום. שמאל שחותר לשלטון והשפעה, כי אין לנו ארץ אחרת, והגיע הזמן לתיקון עומק. שמאל רעב. שנלחם לטובת נכים, קשישים, עניים, מחוסרי דיור, עובדי קבלן. שמאל עממי.
למה כל זה לא קורה? למה במדינה שרוב אזרחיה תומכים בשלום, בצדק חברתי ובדמוקרטיה, המחנה הפוליטי שמניף את הדגלים הללו, לא זוכה לרוב אלקטורלי? כי הוא רחוק מלהיות כזה באמת. והוא מדבר על שמאלנים ש"חוזרים" כאילו זה מספיק. וכאילו אנחנו לא רוצים שותפים חדשים לשמאל "שלנו". לא מספיק שיחזרו מי שראו בעצמם בעבר הקרוב שמאלנים. מדובר בקבוצות מאוד מסוימות בחברה הישראלית. לפי הסקרים החפיפה למעמד, מוצא ומקום מגורים, הולכת ועולה. לפי הסקרים, השמאל הזה כמעט לא קיים בקרב צעירים.
כדי לנצח לא מספיק שהשמאלנים יחזרו. זהו תנאי הכרחי, אך לא מספק. צריך ש"הערסים והערבים יבואו", כמאמר שירו של רועי חסן. שיותר ויותר אזרחים ישראלים יזהו את עצמם עם השאיפה והחיבור העממי לצדק ושלום, ויראו את עצמם שותפים לביטויים הפוליטיים והמפלגתיים שלה.
אין קיצורי דרך. הקמפיין של אראל מרגלית, יעלם כלעומת שבא, למרות ההשקעה הכספית המסיבית, מכיוון שהוא לא נושא עימו בשורה אמיתית. הוא לא מציג מנהיגות חדשה. הוא לא מביא שיח ותוכן חדשים. הוא לא הולך באמת ל"ערסים ולערבים". לא הולך באמת לפריפריות העמוקות. לא משוחח עם ה"אחרים".
להישאר באזורי הנוחות זה... נוח. אין בזה שום בשורה. מדובר בסידור עבודה מסביב לכסאות בכנסת ואולי בממשלה. לא יותר. המשימה של החברה הישראלית, המשימה של השמאל, היא להביא את הערסים והערבים. לא פחות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם