האמצעים המיוחדים: אין סוד אבל המסמכים סודיים
מקור טכנולוגי שסיירת מטכ"ל התקינה בעומק מצרים עמד בלב דיוני ועדת אגרנט לאחר מלחמת יום הכיפורים. כקצין מודיעין באותן שנים, הייתי משותפי הסוד
בתחילת יולי 2013, במסגרת הכנסים לציון ארבעים שנה למלחמת יום הכיפורים, נערך יום עיון מיוחד שבו הופיעו לראשונה בפומבי קציני מודיעין שהיה להם קשר ישיר למה שמכונה "האמצעים המיוחדים". והנה כוחו של סוד: גם עכשיו, תוך כתיבת הדברים, אני שואל את עצמי מה כבר פורסם בנושא ואם מותר לי היום למסור פרטים נוספים שנודעו לי לאורך השנים. ואני פותר לעצמי את הבעיה בעזרת הצנזורה: שהם יחליטו בשבילי מה מותר ומה אסור.
אני בטוח שאף אחד לא ידע עד אותו כנס שלאיש הטיולים ושמירת הטבע ספי בן־יוסף יש קשר לאחת הפרשיות העלומות מ־73', שנבנו עליהן תלים של תיאוריות קונספירציה. בדיווח שלי על הכנס בזמנו ציינתי כמה חידושים בנושא כפי שהציג אותם ספי בן־יוסף. אבל היה משהו שאני זוכר היטב אך לא היה לו ערך חדשותי, וכדי לא להכביד השמטתי אותו מהכתבה: בן־יוסף עלה לבמה מול קהל של קציני צה"ל בדימוס, רובם מבוגרים מאוד, עיתונאים וחוקרים. היו שם באולם הדחוס באפעל מאות בני אדם. ובן־יוסף אמר שהוא הולך לדבר על דברים שהוא מתקשה להוציא מפיו. שפתותיהם של יוצאי היחידה היו חתומות במשך ארבעים שנה, והאיסור לדבר על היחידה ועל הפעילות שלה הפך אצל בוגריה לטבע שני. לכן התקשה ספי כל כך להתחיל לדבר, כי פתאום הוסר הטאבו והוא יכול היה לדבר על "האמצעים המיוחדים". להגיד את השם המפורש.
למיטב ידיעתי וזיכרוני, גם באותו פורום ובאותה הזדמנות של ארבעים שנה למלחמה, לא נאמר בדיוק מהם אותם אמצעים מיוחדים. הקושי היה משום שבתוך כלל המקורות של יחידה 8200 ב־1973, "האמצעים המיוחדים" היו המקור הסודי ביותר. ב־73' קראו ליחידה 848, אך לאחר המלחמה וכדי לבלבל את האויב שחלק ממקורות היחידה נחשפו על ידו, הוחלף המספר ל־8200.
"האמצעים המיוחדים" היו מקור טכנולוגי שהותקן בעומק מצרים, במבצע של יחידה מסיירת מטכ"ל כמה שנים לפני המלחמה. מי שפיקד על המבצע היה אהוד ברק. המבצע כלל פעולת הסחה. כרגיל במבצעים כאלה יש לפעמים הסתבכויות והיתקלויות בלתי צפויות, והעניין התארך בצורה מדאיגה. ברק החליט שממשיכים במבצע עד השלמתו, למרות הסיכון. המקור הזה העביר מידע ממצרים. היה מי שהציג אותו בפני ראש הממשלה גולדה מאיר כפוליסת ביטוח לצורכי התרעה של הרגע האחרון.
השאלות מדוע לא הופעלו "האמצעים המיוחדים", או האם הופעלו, או מתי הופעלו - עלו מיד אחרי המלחמה. הן הפכו לנחלת הציבור בעקבות פרסום דו"ח ועדת אגרנט ב־1974. אבל רק מעטים ידעו במה מדובר.
גדלתי באווירה הזו. אתה חי את השירות הצבאי שלך תוך עיסוק בעניינים שכל אחד נחשב לסודי יותר מקודמו. אבל בסביבה הצבאית זו המציאות, זה האוויר שאתה נושם. אתה חוזר הביתה והדבר היחיד שמותר לך להסגיר זה שאתה משרת במודיעין. שם היחידה, מהות הפעילות וכן הלאה - באיפול מוחלט.
באותם ימים של שנות השבעים זה התאים לי. "הסוד" היה חלק טבעי מהפער ביני ובין ההורים, ואולי בכלל הסביבה. אולי זה נותן גם איזו תחושה של ייחוד וכוח. אחרי מלחמת יום הכיפורים זה הוסיף לתחושה שאני מבין את שפת הרמזים של דו"ח אגרנט בנושא המחדל המודיעיני, בזמן שאחרים מכים בעיוורון בתוך החדר האפל של "ההפתעה".
משהו ממהות הסודיות האופפת את "האמצעים המיוחדים" שכבר מזמן אינם קיימים, עדיין מרחף באוויר. מי שבקי בפרטים עדיין מזהה את העקמימות של ניתוח בעיית "האמצעים המיוחדים", כשהיסטוריונים מנסים לבנות תיאוריה לגבי המחדל של 1973. "האמצעים" אינם, אבל כמו כוכב מגלקסיה רחוקה הם ממשיכים לשדר. לפני שלוש שנים שמעתי תוסף עלילתי לסיפור. פגשתי אדם שיש בינינו קרבה גדולה, אף שארבעים שנה לא התראינו. גם הוא קיבוצניק לשעבר ששירת ביחידה. הוא סיפר לי איך כמה חודשים אחרי המלחמה, אולי אפילו פחות, הוא האזין בזמן אמת לאותו כוח אויב שהלך והתקרב למתקן. עד שנדמו הקולות, ונשארנו רק עם סטטיק. אז זאת הכותרת: מ"האמצעים המיוחדים" עד סטטיק.
אני לא זוכר מתי, בטח לפני יותר מעשר שנים, פתאום, בבת אחת, המספר הסופר־סודי הזה 8200 הפך למותג. "כנס בוגרי יחידה 8200 בהאנגר 11". הכנסים והגיוסים האלה לא הופנו לאנשים כמוני וכמובן לא הלכתי אליהם, בדיוק כמו שמפעילי יוני הדואר לא נוהגים לעשות מינגלינג במנגלים של סטארט־אפ ניישן. אבל זה השאיר תחושה של אי־נוחות. "האמצעים המיוחדים" זה כמו ישראל גלילי. משהו שזוכרים שהיה קיים פעם. וגם ישראל גלילי בעצמו, כך מספרים, כשהיה חוזר במכוניתו לקיבוץ והיו איתו שניים או שלושה טרמפיסטים, לא היה מוציא מהפה יותר ממילה או שתיים. המשפט הכי ארוך שהיה אומר בנסיעה: צריך להיזהר, האנגלים מקשיבים.
הסוד עושה סדר בדברים. הוא יוצר היררכיה. הוא מבדיל בין שותפי הסוד לאלה שאינם. אבל המניות שלו בירידה. זה לא אומר שהבירוקרטיה הצבאית לא עובדת עדיין לפי כללים שנועדו למדר את מי שאינם מוסמכים לגשת למסמכים המקוריים, שבמקרים רבים הם עדיין סודיים. בעוד היחידה הסודית ביותר הופכת למותג מסחרי שכל דכפין מנופף בו בראיונות עבודה מהרצליה ועד קינג־קונג, נוכחתי שניסיונות להגיע למסמכים ש"היחידה" הגישה לוועדת אגרנט, עדיין בלתי נגישים. לפחות למי שאינו יודע את הסוד שבאמצעותו אפשר לפרוץ את הלופ של הארגון המודיעיני, מפקדי היחידה, ומחלקות הדוברות השונות של צה"ל.
ייתכן שלא רוצים לתת לחוקרים, גם כאלה שהיו ביחידה, להגיע למסמכים, כי יש שם חומר על איזה מקור סודי ביותר. "האמצעים המיוחדים". הסוד אינו סוד אבל המסמכים סודיים, והם סוג של אוצר שבאמצעותו אפשר גם היום לבצע רגולציה של המחקר הנוגע לטראומות העבר. כי בכל זאת, חוגים יודעי דבר - או שניים - מאפשרים לחוקר אחד או שניים להגיע לחלק מהמקורות הגולמיים.
אקו"ם