שמאלנים, תחליפו תקליט, שיח ה'כיבוש' הזדקן
הוא כבר בן למעלה מחמישים, סובל מסניליות, בעיות שמיעה וצרידות בקול – ובעיקר לא מספק פתרונות אמיתיים. חבריי משמאל, תתחילו לחשוב קצת באופן יצירתי
התגלגלתי ברכב לאזור תל-אביב. בזפזופ בין תחנות הרדיו נחתּי על גלי צה"ל, על התוכנית 'מה בוער' עם רזי ברקאי ורינה מצליח. הם נזכרו בפרופ' ישעיהו ליבוביץ, בגלל שציינו חמישים שנה למלחמת ששת הימים. אותה מלחמה חתכה אותנו השבוע לשלושה חלקים: אלה החוגגים, אלה המתאבלים, ובתווך - אלה האדישים.
בתוכנית הובאה הקלטה של ליבוביץ, שבה דיבר על ישראל כעל מדינה קולוניאלית שבה לא יוכלו להתקיים זכויות אדם בגלל ה"כיבוש". פרופ' יובל שטייניץ היה אחד מהמרואיינים שהגיעו לדבר על משנתו של ליבוביץ.
השר והמראיינים דיברו על כך שליבוביץ הפריד בין "הכיבוש" לבין הסיכוי לשלום: ליבוביץ התנגד בכל מאודו לשלטון שלנו על עם אחר. מיד אחרי המלחמה הוא כבר הטיף לוויתור על שטחי יהודה ושומרון, אבל ראה הבדל בין הצורך לסגת מהשטחים כדי לא להיות כובשים ובין השאיפה והרצון להשיג שלום. הוא חשב שאין סיכוי לשלום, אין פרטנר לשלום. לדברי ברקאי ושטייניץ, השמאל אימץ את הרישא של דבריו, את הקריאה לצאת מהשטחים, אבל התעלם מהסיפא: "גם אם נחזור לקוי 1967, לא יהיה פה שלום", טען הפרופסור.
דגלי ישראל והרשות הפחלסטינית בהפגנת השמאל. אתם באמת רוצים שמשהו ישתנה? תחשבו קצת באופן יצירתי.
צילום: AP
כל הסקרים שנעשו בזמן האחרון מעידים על כך שהמדינה זזה ימינה. יחד עם המדינה צועדות גם מפלגות שעד לא מזמן מיתגו את עצמן כמרכז, ודי ברור שהן גם זזות ימינה, ביחד עם העם. כבר חמישים שנה השמאל מנסה לבנות לנו סיפור, בשאיפה לייצר פעולה בעקבותיו, ונראה שזה לא מצליח.
אז למה זה לא מצליח? מה שקורה בפועל הוא ששיח ה"כיבוש" כובש לנו את כל מרחבי התודעה והמחשבה והמציאות. הוא משתלט על קולם של לא מעט פלסטינים שיודעים שאם תהיה להם מדינה מצבם יורע, והם מעוניינים לבחון פתרונות נוספים לסוגיית מעמדם הלא ברור. הפתרונות הנוספים לא תמיד עוברים במסלול של שאיפות לעצמאות כקולקטיב לאומי. גם אצל הפלסטינים יש שאיפות אינדיבידואליות לחיים טובים.
שיח ה"כיבוש" מעוות גם את המציאות, כי כל כך הרבה מנהיגים ניסו להגיע להסדר מדיני עם הפלסטינים, ותמיד עלו אותם ניסיונות על שרטון. רובנו כבר הבנו שאין באמת פרטנר, שמנהיגי הפלסטינים לא באמת חפצים בשלום, ושהשאיפות של ההנהגה שם לא נעצרות לפני מימוש זכות השיבה ופתרון סוגיית הפליטים.
אלא שלמדקלמי ה"כיבוש" כל זה לא משנה. שיח ה"כיבוש" כובש באותה צנצנת, בלי הפרדה, את בעיית ה"שלטון על עם אחר" ואת ה"שלום". לשיטתו, סיום הכיבוש יביא שלום. גם נביא זעם כדוגמת ליבוביץ לא חשב כך, וגם העם שזז ימינה לא סבור כך. רובנו יודעים שסיום הכיבוש לא יביא שלום.
שיח הכיבוש אף פעם לא עונה לשאלה מה יקרה אם נצא משם מה"שטחים". הרי במקרה כזה, כיצד נגן על גבולות המדינה שלנו? מי ישמור על העורף החשוף? איך ניירט טילי קסאמים לכל אורך המדינה? שיח הכיבוש מתמקד רק בבעיה אחת - ב"כיבוש". הוא טומן את הראש בחול מול כל הבעיות שעלולות לצוץ אם באמת נצא מיהודה ושומרון, ופשוט מתעלם מהן.
שיח ה"כיבוש" הביא לכיכר רבין במוצאי שבת האחרונה אלפי אנשים שהם בין השאר גם פעילים סביבתיים, פעילים למען זכויות נשים, פעילים למען זכויות להט"בים ועוד, בלי להתייחס לכך שאם תקום פה מדינה פלסטינית - לא יהיה בה מקום לשמירה על איכות הסביבה, על זכויות הנשים ועל זכויות להט"בים.
שיח הכיבוש ממלא את כל מרחב הקשב הציבורי שלנו, ולא מותיר מקום לשום דבר אחר. שיח הכיבוש קצת הזדקן והתעייף. הוא בגיל העמידה, כבר בן חמישים - לא קשיש מאוד, אך סובל מבעית: קצת קוצר רואי, קצת סניליות, קצת צרידות בקול, קצת בעיות שמיעה. בעיקר, הוא מדקלם סיסמאות מכוח האינרציה, אך יודע שהדקלומים שלו תמיד יובילו אותו למבוי סתום.
נושאי מנטרת ה"כיבוש", שאלה לי אליכם: אתם באמת רוצים שמשהו ישתנה? תחשבו קצת באופן יצירתי, תכתבו מחדש את הסיפור ותראו מה התמורות שחלו פה בחמישים השנים האחרונות. אולי ככה לא נחשוב שרק כסף והתרפקות סנטימנטלית מחזיקים אתכם באוויר.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם