אנחנו משלמים: שוד הריבית בחסות בנק ישראל
ברמת הריבית האפסית בארץ היה מותר לצפות לריבית של 4%-5% על משיכת יתר בחשבון העו"ש, על הלוואות קצרות וכרטיסי האשראי. אך הריבית בפועל עומדת על 10% ויותר. בנק ישראל מאפשר. האוצר שותק. אנחנו משלמים
גם מי שאינו מצוי בחדשות כלכלה יודע שלאחרונה הריבית הבין-בנקאית בארץ, כמו בעולם, היא הנמוכה ביותר מאז קום המדינה. הריבית מדשדשת בסביבות האפס אחוזים. הידיעה הזו גורמת לציבור לחשוב שהריבית על הלוואות כיום היא נמוכה במיוחד, אך זה כבר לא נכון. הריבית הבין-בנקאית היא הריבית הממוצעת בה הבנקים מבצעים עסקאות בינם לבין עצמם ובעיקר בינם לבין בנק ישראל. מה שאומר שהם יכולים כיום להשיג כסף כמעט בחינם וכמעט ללא הגבלה. הציבור מקיש מכך שההלוואות שהוא ייטול, כמו גם משיכת היתר בחשבון העו"ש שלו, יחויבו בריבית הנמוכה ביותר מאז קום המדינה. אבל למעשה ההנחה הזו רחוקה מאוד מהמציאות. במציאות, גם כשהריבית הבין-בנקאית עמדה על 8 אחוזים ויותר הציבור נדרש לריבית דומה לריבית הנהוגה כיום. משמע, חומרי הגלם הוזלו בעשרות אחוזים, אבל מחיר המוצר נותר ללא שינוי.מהי הסיבה לכך? מלכתחילה בנק ישראל, כמו בנקים מרכזיים אחרים בעולם, מורידים את מחיר הכסף (הריבית) לרמות אפסיות כדי לעודד עסקים ליטול אשראי ולצמוח. זאת מכיוון שהבנקים המרכזיים דואגים מאוד מצמיחה נמוכה, מפעילות מואטת במשק שעלולה להביא לאבטלה, לירידה ברמת החיים ולסיכונים נוספים. אלא שנראה שמהלך הורדת הריבית לאורך זמן הביא את משקי הבית להעלות את היקפי האשראי הרבה יותר מאשר את העסקים. בעלי העסקים בדרך-כלל יודעים טוב יותר להעריך סיכונים והם מעדיפים להכניס שותפים, להאט את הקצב ולגייס כספים באפיקים שחושפים אותם לסיכונים נמוכים יותר.
בנק ישראל. האם לא הגיעה השעה לעשות משהו?
פלאש 90
לכאורה, גם עליה באשראי של משקי הבית אמורה להגביר את הפעילות במשק, מכיוון שמשקי הבית צורכים יותר מהעסקים ואלה בתורם אמורים לצמוח בהתאם. אך חלק גדול מאוד מהאשראי של הציבור מופנה לדיור ולרכישת מכוניות, כך שהוא אינו מעודד את כל הפעילות העסקית. מלבד זאת הציבור מייצא כסף באמצעות טיסות לחו"ל ואף מגביר גם את הפעילות הלא מדווחת בענפי השיפוצים וענפים נוספים שחלק גדול מפדיונם אינו משפר את הנתונים הרשמיים.
הבנקים שלא מצליחים להגדיל את רווחיהם מהמגזר העסקי, למרות הריבית הנמוכה, מגבירים את המאמצים לשווק אשראי למשקי הבית ואלה נענים בשמחה. משקי בית נוטלים הלוואות בריבית של 11-12 אחוזים בשנה. יקר יותר מהלוואות המוצעות בשוק השחור ואף נכנסים למשיכת יתר בחשבון האישי ובאמצעות תשלומי קרדיט בכרטיסי האשראי, בריבית של 8-11 אחוזים.
היקף האשראי למשקי בית בישראל גדל בקצב מדאיג של 8% בממוצע בכל אחת מ-3 השנים האחרונות, אך גם בשנים קודמות חלה עלייה גדולה בקצב האשראי למשקי בית. לא מדובר עוד רק באשראי לדיור (משכנתה), אלא גם לאשראי למכוניות ואשראי כללי לכל מטרה. לפי בנק ישראל נכון להיום במקרה של תרחיש קיצון החשיפה של הבנקים לאשראי הצרכני עומדת על 21 אחוזים מכלל תיק האשראי שלהם והדיור מהווה 19 אחוזים נוספים. סה"כ חשיפה של 40 אחוז רק ממשקי הבית! לאחרונה כבר רואים גידול בשיעור מחיקת האשראי של משקי בית. בעולם מעריכים שגידול מאסיבי של אשראי למשקי בית מגדיל מאוד את הסיכון לקריסה כלכלית.
בנק ישראל אמנם כינס מסיבת עיתונאים בשבוע שעבר והעלה את הנתונים המדאיגים על סדר היום. כמובן שיש גבול לגובה הצעקה שבנק ישראל יכול להשמיע, מבלי להכניס את המשק לפאניקה. אבל השאלה היא אם לא הגיע הזמן לעשות משהו מעבר לכך? האם בנק ישראל יוכל לנקות עצמו ביום שאחרי בכך שיצביע על מסיבת העיתונאים ויאמר "אמרתי לכם"?
ייתכן מאוד שמכלול השיקולים של בנק ישראל לא מצדיק, או אפילו לא מאפשר את ייקור הריבית כעת. לכן הצעדים המעשיים שהוא יכול לנקוט כדי לצמצם את החשיפה של הבנקים למשבר אשראי במגזר הפרטי יכול להיות הגבלה על היקף האשראי, או הגבלה על גובה הריבית המקסימלית. ככל הנראה הגבלת הריבית היא המתבקשת – גם כדי להגן על משקי הבית מפני שוד הריבית הזה וגם כדי להגביל את הגידול בקצב האשראי הפרטי. לו הייתה הגבלה על ריבית מרבית של נניח 6-7 אחוזים, הגיוני שהבנקים היו מקצים ריבית שכזו רק למי שפחות מסוכן להלוות לו. ברמות של 12 אחוזי ריבית יש פיתוי להקצות אשראי לכל דכפין. בבנקים יודעים שסיכונים קטסטרופליים בישראל הם לא סיכונים שלהם, אלא של המדינה כולה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם