מי זו שהעזה לכבס את הכביסה של השמאל בחוץ?
כדי שהפריפריות יצביעו לשמאל, הפריפריות צריכות להנהיג את השמאל. לעבור מהקרונות לקטר. אבל יש מי שרוצים להרוג את השליחה, דינה דיין, שהעזה לצעוק שמפלגת העבודה ערומה
"אני הפחדים שלכם... אני החצר האחורית שלכם". כך פותחת דינה דיין את סרטון הקמפיין שלה לראשות מפלגת העבודה. דינה היא אישה מזרחית וחרדית, ממצפה רמון. וגם, גילוי נאות, חברה טובה ואהובה ושותפה שלי לתנועת הפריפריות. הסרטון שעליו עבדה יחד עם צוריאל שרון הפך ללהיט רשת, המרענן הרשמי של המירוץ הגברי והעייף לראשות מפלגת העבודה.המסר המרכזי: שכחתם את הפריפריות. דיברתם בשמנו במקום לתת לנו לדבר ולהנהיג. עכשיו אנחנו נאבקים על מקומנו. ניקח אותו בזכות ולא בחסד. אני חותם על המסר הזה, שהביא אותנו לשותפות הרחבה בפריפריות, בשנים האחרונות. לא מדובר רק בתיקון והצלה לשמאל, מדובר בתיקון והצלה למדינת ישראל. הכוחות הפוליטיים שישכילו לאפשר למנהיגות מהפריפריות החברתיות והגיאוגרפיות בישראל לקחת חלק בהובלה - ינצחו בגדול.
אבל, המסר החד הזה לא נעים לאזניים רבות של חברות וחברי מפלגת "העבודה". הם עסוקים במערכת בחירות צמודה, ורואים את העולם דרך משקפי הסיכויים של המועמד שלהם. זה מובן. מה שפחות מובן הוא הזעם הניתך על דיין והסרטון.
אלפי שיחות התקיימו ברשתות החברתיות מאז עלה הסרטון. בין יתר הטענות שעלו נגדה, חזרה השאלה 'מה פתאום להשתלח כך במפלגתנו?' או טענות כי מדובר בהצטרפות לקמפיין הימין נגד "העבודה" והשמאל.
מעניין שבדיוק באותן השעות שהקמפיין עשה לו כנפיים ברשתות החברתיות, נערך דיבייט מתוקשר בין שישה מועמדים לראשות מפלגת העבודה (כולם גברים. דיין לא הוזמנה) ובו הם לא פיספסו שום הזדמנות להטיח קיתונות של ביקורת על המפלגה ואנשיה. הפליא לעשות אראל מרגלית עם ה"אמבוש" שטמן לאבי גבאי. כנראה שמה שמותר למועמדים הגברים, ש"עפים על עצמם", כמאמר הסרטון, אסור לאישה האמיצה ממצפה רמון.
טענות אחרות נגד דיין עסקו במסר: 'אנחנו גזענים, אנחנו?!' אז כן, צריך לומר - העובדה ששניים מהמועמדים הם מזרחים אכן משמחת והלוואי על מפלגת הליכוד (הגזענית בכסות עממית), אבל היא רחוקה מלהיות חזות הכל. דיין היא האישה היחידה בגלריית המועמדים, היחידה שמתגוררת 200 ק"מ מתל אביב וכנראה בעלת האיתנות והביטחון הכלכלי הנמוך מכל המועמדים.
אפשר לנסות אחרי ארבעים שנה ללכת, אשכרה, על כיוון אחר. דיין
צילום: יונתן זינדל/ פלאש 90
אם נחזור לדיבייט המועמדים, כדאי לשים לב לטענה "המקורית" ששלף מרגלית נגד אבי גבאי: "הוא לא יודע אנגלית". ההיסטוריה הפוליטית הישראלית מראה שאלה טענות המופנות רק למועמדים מזרחים. ההתחמקות של אבי גבאי: "אני לא דוד לוי" הייתה מביכה בפני עצמה, אבל הנה לכם דוגמה קטנה וטרייה המדגימה את הגזענות המובנת באופן עמוק באנשי המפלגה ובמנהיגיה.
ולבסוף, המציאות שאותה כדאי שיפגוש כל איש פוליטי בבואו לייצר כח, לגייס אלקטורט ולחולל שינוי בזירה המפלגתית. המציאות היא, וסליחה שאני מגלה סוד גדול על המחנה הפוליטי שלי, שזה לא עובד. בארבעים השנים האחרונות הימין מנצח פעם אחרי פעם. נתניהו שבר את שיא הכהונה כראש ממשלה והסקרים לא מראים שינוי במגמה. להיפך, בדור הצעיר המגמה מחריפה ותופעת "המרכז" מאיימת לקרוע את השמאל משארית כוחו.
בעיצומה של הדרמה הזו עומד אראל מרגלית, מהמועמדים המובילים, ומאשים את אבי גבאי בכך שהצביע ליכוד בעבר. אכן, לא ייאמן. האיש הצביע ליכוד ועכשיו הצטרף אלינו. העבודה לא תיוותר טהורה לעד. הפוך, גוטה. זו בדיוק המשימה וזו בדיוק ההצלחה - שיותר ויותר מצביעי ליכוד וש"ס ואפילו הבית היהודי יעברו לשמאל.
דיין הצביעה בדיוק על הבעיה הזו והציעה פתרון פשוט: כדי שהפריפריות יצביעו לשמאל, הפריפריות צריכות להנהיג את השמאל. לעבור מהקרונות לקטר. ממקום של "פעילים מקומיים", כמו שנכתב באחד מהדוחות בהפקת הלקחים של המפלגה מהבחירות האחרונות, להנהגה ושותפות בכח.
אפשר להרוג את השליחה. אפשר למצוא באריזה ובתוכן אינסוף פגמים. לטעון שמדובר בכביסה מלוכלכת שיש לכבס בבית. משם הדרך קצרה להמלכה של הרמטכ"ל ממגדלי שופוני לתקווה הלבנה החדשה ופליאה גדולה על תוצאות הבחירות. אפשר גם לתקן ולנסות אחרי ארבעים שנה ללכת, אשכרה, על כיוון אחר.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם