ראשי » חדשות » דעות

ביום שאחרי דאעש, מרחץ הדמים של העם הסורי יימשך

סופה של המדינה האסלאמית, שנראה קרוב מתמיד עם פתיחת המתקפה על א-ראקה, יוביל למרוץ של "תפוס כפי יכולתך" בין כל הצדדים הלוחמים. אסד ישרוד בראש ישות מוחלשת, אולם המלחמה האינסופית תימשך והג'יהאדיסטים הזרים יזרמו למערב

במרס 2013 הייתה א-ראקה העיר הראשונה שנפלה בשלמותה לידי המורדים. היו אלה כוחות משולבים של ג'בהת אל-נוסרה, אז זרוע צבאית של דאעש, ו"צבא סוריה החופשי" שכבשו את העיר. אולם עד יוני 2013 ביססו כוחות האסלאם הקיצוני את מעמדם בא-ראקה עד שמנהיג דאעש, אבו בכר אל-בגדאדי, הכריז שנה לאחר מכן על הקמת הח'ליפות האסלאמית בעראק ובסוריה, ועל א-ראקה כבירתה. מאז זרמו הרבה מים בפרת. דאעש הלכה והתעצמה, עד שהצליחה להשיג שליטה על כ-40 אחוז משטחה של סוריה. היא הפעילה מערכות גביית מסים ומוסדות רווחה וצדקה, תפעלה רשתות חשמל ותקשורת, סחרה בנפט ובסחורות חקלאיות, ובפועל תפקדה כמדינה של ממש.

אולם בימים אלה ניצבת המדינה האסלאמית מול האיום הגדול ביותר לקיומה הפיזי. "הכוחות הדמוקרטיים הסוריים", בהובלת הכורדים, ובתמיכת צבא ארצות הברית, פתחו במבצע "זעם הפרת", במטרה לכבוש את א-ראקה ולמוטט את המאחז העיקרי של המדינה האסלאמית בסוריה. אולם מי שחשב כי נפילתה של דאעש תוביל לקיצה של מלחמת האזרחים ולקץ הטרור הג'האדיסטי – טעות בידו. למעשה, ככל שכוחות המדינה האסלאמית יספגו יותר אבדות ותבוסות, כך תגבר הקיצוניות מצד לוחמיה ונאמנה לא רק בסוריה, אלא גם בזירות אחרות, בייחוד באירופה.  

אחת ההצלחות הגדולות של מערך התעמולה של דאעש, מראשית ימיה בתחילת שנות ה-2,000 ועד עכשיו, הוא היכולת להמשיך ולגייס לשורותיה צעירים וצעירות רבים מרחבי העולם. כך לדוגמה, ממדינות ברית המועצות לשעבר התגייסו לדאעש יותר מ-4,500 בני אדם, 8,000 לוחמים הגיעו מצפון אפריקה, מערב אירופה "שלחה" כ-5,000 איש, כ-800 הגיעו מבריטניה ועוד כ-300 מצפון אמריקה. המסקנה היא שמדובר באנשים שהם פצצות מהלכות, שעתידים לנסות ולהגשים במדינות האם שלהם את אידיאולוגיית הג'יהאד של המדינה האסלאמית.

יתרה מזו, לאחרונה פועלת רשת הגיוס של דאעש למנוע את הגעתם של מתגייסים חדשים מאירופה, לעיראק ולסוריה, בטענה שהם ישרתו טוב יותר את המדינה ומנהיגיה אם ילחמו בכופרים במקום מגוריהם. בצורה זו גויסו הטרוריסטים שביצעו את הפיגועים במנצ'סטר ובלונדון, וכך עוד עתידים להתגייס מפגעים נוספים. מכאן, שבעוד שדאעש תגסוס פיזית וטריטוריאלית - היא תמשיך לחיות אידיאולוגית, ואולי תתגשם תחת שם אחר ובגוף אחר מטעם האסלאם הקיצוני.

מן העבר השני בסוריה, קריסת המדינה האסלאמית תוביל למרוץ נגד הזמן מצד כלל הגורמים המעורבים בלחימה: צבא אסד, הכורדים, הטורקים, ושלל ארגוני הלחימה מטעם האופוזיציה הסורית על גווניה - לתפוס ולשחרר כמה שיותר שטחים, ובכך להשיג עמדת כוח על פני היריב. מכיוון שמדובר במלחמת כל בכל, הרי שמרחץ הדמים הסורי עוד עתיד להימשך זמן רב. האם הדבר יחיש את נפילתו של בשאר אל-אסד? כנראה שלא. אסד ממשיך לבצר את מעמדו בחלקים העיקריים של מה שנותר מן המדינה הסורית, דהיינו רצף טריטוריאלי מדמשק לחלב, שתי הערים הגדולות והחשובות בסוריה, שליטה בנקודות גבול מסוימות עם ירדן, אך חשוב מכך, עם לבנון, ושליטה על חוף הים ממערב. אחיזה איתנה באזורים אלה תעניק לו מקפצה להילחם בעתיד גם על שטחי הפריפריה המדבריים של סוריה כמו א-ראקה ודיר א-זור, או דרעא, העיר ממנה התחילה המחאה במרס 2011.

נתון מעניין שפרסמו הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית באפריל וביולי אשתקד, הוא שעלות השיקום של סוריה נאמדת בכ-180 מיליארד דולר, ומשך הזמן שייקח להרים את המדינה והאזרחים מן הקרשים נאמד בכעשרים שנה. למעשה, המסקנה היא שעדיף גם לתושבים וגם למדינות שאמורות לסייע במאמצי השיקום, שסוריה תישאר כיישות מדינתית אחת. הנהנה העיקרי מן המסקנה הזו הוא בשאר אל-אסד, שרואה כיצד האופוזיציה הסורית מכלה את עצמה במאבקים פנימיים, וכיצד הממד האסלאמי (בין אם דאעש או האחים המוסלמים) מפחיד את כולם. מכאן, באין חלופה הנהגתית רצינית אחרת, ובאין פעולה אמריקנית ממשית להפלת אסד, הוא ומפלגת הבעת' מצטיירים כחלופה הטובה ביותר לעתידה של סוריה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

ד''ר יהודה בלנגה

מרצה וחוקר במחלקה ללימודי המזרח-התיכון באוניברסיטת בר-אילן וחוקר אורח במרכז דיין, אוניברסיטת תל-אביב.

לכל הטורים של ד''ר יהודה בלנגה